אני מסכימה לגמריי.
לפניי כמה חודשים גם לי ולחבר הייתה תקופה כזו. הוא היה הרבה בבסיס, והוא לא היה מתקשר ולא כלום, ופשוט הייתה דממת אלחוט בינינו במשך משהו כמו שבוע. והוא לא ענה לי, מן הסתם, לטלפונים או לסמסים או לאימיילים, ופשוט השאיר אותי תלויה באוויר. פעם אחת סופסוף התקשרתי אליו והוא חזר אליי, ולא עניתי- פשוט כי הפלאפון במקרה לא היה לידי. אח"כ חזרתי אליו- והוא כולו בנונשלנטיות, "התגעגעתי אלייך כל כך, למה את מסננת אותי?". זה פשוט העלה לי את הסעיף. נתתי לו כזו שטיפה. אמרתי לו, "איך זה שלא מצאת דקה, פחות מדקה היה לוקח לך לשלוח לי סמס שאני אשן טוב בלילה. פחות מדקה בטוח הייתה לך". אני באמת לא בטוחה שהם מודעים כל כך לנזק ולכאב שזה גורם לנו... ולכמה חמימות ולאיזה חיוך הם יכולים לגרום רק באמצעות סמס. אני מסכימה עם טל- תדברי איתו על זה. אין מה לעשות, טלפון זה עניין חשוב מאוד במערכת יחסים כזו, עם חייל. תגידי לו מה שאמרת לנו. ותגידי לו מה את היית רוצה שהוא יעשה. אני מאמינה שתמצאי אוזן קשבת.