angel enamorado
New member
פריקה של פרידה..
אחרי שנתיים וחצי מדהימות, זה נגמר, זה לא זה. עדיין לא מעכלת.. עדיין לא מבינה בדיוק. עבר כבר שבוע, שדיברנו במהלכו פעמיים בערך. פעם מיוזמתו, ופעם יוזמתי כי לא יכולתי יותר. הוא עודד אותי. כמה מוזר זה יכול להיות? הוא עודד אותי על הפרידה שלנו.. הוא אמר לי שיהיה לי אחר שיהיה לי טוב, שאני אדם מדהים.הוא. אמר שהוא אוהב, וחושב, אבל 'זה לא זה'. "זה לא נעים הוא בוכה את הולכת זה לא נעים את בוכה הוא הולך" הייתה לי הרגשה, אני מכירה אותו. ידעתי שאני לא רוצה לחזור מהצבא. שהולכת להגיע הפרידה.הרגשתי. והוא כזה מדהים, בכה, ואמר ועד שהוא אמר.. מדהים.. עדיין לא ממש מבינה, ז"א זה בא והולך רגע אחד אני בסדר ורגע אחרי- בוכה. רגע אחד בטוחה שיהיה בסדר- ורגע אחרי- נכנסת מתחת לשמיכה. "וזה מכאיב כשנגמרת הדרך וזה מכאיב כשחלום מתעורר חשבתם זה יגמר אחרת שמישהו לא יקום וילך" והעידוד הוא רגיל, אני העברתי אותו לכמה וכמה חברות אני מכירה אותו בע"פ "יהיה בסדר, את צעירה, יש עוד זמן." "יהיה מישהו חדש" "אולי זה לא נועד, יבוא הנסיך שלך" "ומה עושים עם הבטחות שכבר הבטחנו איפה נשאיר את המילים והדמעות ומה עם השירים שכה אהבנו? ששמענו בלילות" אבל איך הנסיך יבוא אם השנייה הוא עזב
איך יהיה בסדר, אם בסדר זה רק איתו. איך יהיה בסדר שהוא היחיד שמכיר ויודע היחיד שאני באמת סומכת עליו ומספרת לו. היחיד שיודע ה-כ-ל עליי. היחיד שיודע מה הטעמי גלידה שאני אוהבת ואיזה שוקולד אני מעדיפה.. שיודע איזה נק' בגוף מדליקה אותי שיודע מה אני אוהבת ומה ממש לא.. אני לא רוצה אחר שיגע ואחר שידע אני לא רוצה להרגיש אחר ולא כלום. "אז מה עושים עם כל מה שעברנו לאן הולכים כל הזכרונות" רוצה אותו, ת'קול שלו, ת'שיחות איתו ת'צחוק שלו. שנתיים וחצי. אהבה ראשונה, וכל כך יפה ותמימה, ונעימה. מגיל כמעט 17 עד גיל 19 וטיפה. מה לא עברנו ביחד? גירושים, מוות של קרובים, גיוסים של שנינו, מרחקים, מעברי דירה, כמעט פרידה, ופרידה אחת קשה.. ומחרתיים צבא, לנסוע לשם לשמוע את ה"ניחומים" אין לי כוח.. אבל זה לא משהו שאפשר להעביר החשק הלך, החיוכים רובם נעלמו, והדמעות צצות בלי שליטה (כמו עכשיו) "איך היה בבית?" - "נפרדנו" לשמוע סיפורים על אחרים שהיו ביחד שנים נסיונות לעודד התמונות עדיין תלויות כאן לידי, השרשרת ממנו עדיין עליי, למפתח של הבית מחובר עדיין החצי לב, הדובי והכרית עדיין במיטה, בארון יש עדיין חולצות שלו, שגנבתי בשושו ובידיעה
בנייד התמונה שלו עדיין מופיעה והוא עדיין על המקוצר בשם שלו יש תוספת של "החתיך שלי" והצילצול המיוחד שלו עם השיר החצי שלנו עדיין שם.. האלבום תמונות מלא בתמונות רק שלנו והקופסאות עם הלבבות עדיין בחדר ובפינת מחשב. החברות לא יודעות עדיין (מלבד אחת) לא מתחברת למסנג'ר כי לא רוצה לשמוע ת'משפט "מה חדש?" שעד לפני שבוע הייתי רגילה לרשום "הכל כרגיל מה איתך?". לא רוצה לחזור לבסיס, ולא רוצה להשאר בבית. "ואיך משהו מוכר מתרחק כמו יום ולילה איך הוא אהב אותי איך מרגישים כשפתאום נגמר ביחד" (נינט טייב- איך מרגישים כשזה נגמר)
אחרי שנתיים וחצי מדהימות, זה נגמר, זה לא זה. עדיין לא מעכלת.. עדיין לא מבינה בדיוק. עבר כבר שבוע, שדיברנו במהלכו פעמיים בערך. פעם מיוזמתו, ופעם יוזמתי כי לא יכולתי יותר. הוא עודד אותי. כמה מוזר זה יכול להיות? הוא עודד אותי על הפרידה שלנו.. הוא אמר לי שיהיה לי אחר שיהיה לי טוב, שאני אדם מדהים.הוא. אמר שהוא אוהב, וחושב, אבל 'זה לא זה'. "זה לא נעים הוא בוכה את הולכת זה לא נעים את בוכה הוא הולך" הייתה לי הרגשה, אני מכירה אותו. ידעתי שאני לא רוצה לחזור מהצבא. שהולכת להגיע הפרידה.הרגשתי. והוא כזה מדהים, בכה, ואמר ועד שהוא אמר.. מדהים.. עדיין לא ממש מבינה, ז"א זה בא והולך רגע אחד אני בסדר ורגע אחרי- בוכה. רגע אחד בטוחה שיהיה בסדר- ורגע אחרי- נכנסת מתחת לשמיכה. "וזה מכאיב כשנגמרת הדרך וזה מכאיב כשחלום מתעורר חשבתם זה יגמר אחרת שמישהו לא יקום וילך" והעידוד הוא רגיל, אני העברתי אותו לכמה וכמה חברות אני מכירה אותו בע"פ "יהיה בסדר, את צעירה, יש עוד זמן." "יהיה מישהו חדש" "אולי זה לא נועד, יבוא הנסיך שלך" "ומה עושים עם הבטחות שכבר הבטחנו איפה נשאיר את המילים והדמעות ומה עם השירים שכה אהבנו? ששמענו בלילות" אבל איך הנסיך יבוא אם השנייה הוא עזב