פריקה שכזו

פריקה שכזו

עבר עליי אחד הימים היותר טובים בחיי. עזבו את העובדה שכל היום הזעתי, הלכתי, וטיפת מים לא שתיתי, אבל אחד ה-ימים. הכל התהפך על יצרו, ומיום נפלא, הפך היום ליום של דמעות, כאב, ושנאה. שנאה כלפייה, אבל בעיקר שנאה כלפי עצמי. שנאה על זה שאני לא מספיק חזק בשביל לעמוד על שלי, בשביל להראות לה שהיא לא מזיזה לי את האצבע השמאלית ברגל הימנית. אבל אני לא יכול, אני לא מסוגל. זו אחותי, בשר מבשרי. אני לא מבין איזה אינטרס יש לה שיגרום לה ככה לפגוע בי. "כפוי טובה", "מגעיל", "מניאק"- המילים האלו מהדהדות לי בראש וממאנות לצאת. אף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים טובה איתה, רק אחת כזו שכשהיא רבה עם אחי הגדול ממני, היא מוצאת נחמה אצלי. ובשבועיים האחרונים זה השתנה, באמת שהתפתחה בי תקווה שזה השתנה. אבל הנה, אני שוב בוכה בגללה. אולי אני רגיש מידיי, אולי אני רכרוכי, אבל יש גבול עד כמה שאני מוכן לספוג. גם הספוג הטוב ביותר בסופו של דבר ישחרר מים. וככה אני, משחרר דמעות. "מכסים עננים, השמיים בוכים כי זה ליבי נ ש ב ר. " :'(
 

אוגי 2000

New member
אין ברירה אלא להשיב "מעט מלחמה"

נכון שזו אחותך, אבל אין ברירה, לעיתים עדיף להשיב לה ובכך למנוע מעצמך אומללות וסבל נוראיים. בטוח אני שיום יבוא והייחסים בינכם ישתפרו לאין ערוך.
 
אתה צודק.

ואני הגבתי. זה לא שלא הגבתי. אבל המילים האלו, העובדה שאחותי מדברת אליי ככה פגעה בי יותר מכל דבר אחר. אני כבר דיי מרים ידיים כי יש מידיי פעם תקופות טובות, אבל הרעות אוכלות את הטובות בלי מלח, וזה כ"כ עצוב :\ . להתייאש אני לא מתייאש, אני מאמין שבסופו של דבר יהיה טוב, אבל זה הצטברות של כ"כ הרבה דברים שגרמה לי להתפרק ככה. תודה על התמיכה.
 

W a r r i 0 r

New member
../images/Emo119.gif למה שלא תדבר איתה

שיחת נפש בארבע עיניים מתי ששניכם שופכים את הלב אחד על השני מאוד יכול לעזור בחיזוק היחסים. למה שלא תנסה?
 
תראה..

היינו כל המשפחה ביחד בקניון, עשינו קניות ונהנינו. בדרך חזרה אחותי נהגה, ואיך להגיד? היא נהגה כמו מטורפת. אז אמרתי לה :" בבקשה תורידי טיפה את הרגל מהגז". היא התעצבנה, והתחילה לבכות ולהגיד :"פעם הבאה אל תעלה איתי. יש לך בעייה עם איך שאני נוהגת, אל תיסע איתי יותר". בסוף מתברר שכל המשפחה צידדה בי, אבל אף אחד לא העז לפתוח את הפה. אחותי היא אחת כזו שלא כ"כ קל להסתדר איתה ועד שכבר הסתדרתי איתה, שמחתי מאוד. עכשיו, הכל קרה בערב, אחרי שהגענו (ברוך השם) הביתה, בריאים ושלמים. היא נכנסה לישון, ואני שסידרתי קצת את החדר שלי הייתי צריך לזרוק מספר בגדים מלוכלכים לכביסה, ועל הדרך לקחתי לחדר של אחי בגדים שלו, מקופלים ונקיים. אז כשנכנסתי לשירותים כדי לזרוק את הבגדים המלוכלכים הדלקתי את האור, וזה עיצבן אותה כנראה. זרקתי מהר את הבגדים המלוכלכים ואז נכנסתי לחדר של אחי והנחתי אצלו את הבגדים שלו ואז חזרתי חזרה מהר לחדר שלי ולקחתי משהו ששכחתי וחזרתי לשירותים. היא התחילה לצעוק שאני הייתי יכול לכבות את האור וכאלו ואז התחילה עם פרץ הקללות. זהו בעיקרון (סליחה על החפירה).
 

moshe34

New member
פשוט לא הוגן מצידה

אז מה קרה? האור נשאר דולק עוד קצת, אז עוד שקל תשלמו לחברת החשמל???..... אני ממש לא מבין אותה, אבל אתה צריך להיות חזק מבחינה פנימית ולא לקחת ללב את כל הקללות והשטויות שהיא אמרה לך
 
זהו שאני לא מבין אותה.

פעם אחת היא צעקה עליי על זה שלא השארתי דולק, הרי כשמכבים ומדליקים מחדש זה לוקח יותר חשמל מאשר להשאיר דולק, אבל הנה, הפעם, שכשהקשבתי לה היא התפחלצה. קיצר, שתדחוף אצבעות ותתחיל לרוץ :) אני שמח , כמו שלא הייתי בחיי. היא לא תהרוס לי את האושר שלי וכוסוווווהההומו המדינה הזו:) תודה רבה רבה רבה על התמיכה והעצות:) קבל נשיקה :)
 

W a r r i 0 r

New member
../images/Emo119.gif עומרי גבר,

ויכוח שטותי ת'אמת...אבל יכול להיות היה לה יום רע, או עובר עליה משהו, לך תדע. לדעתי, כמו שכבר כתבתי לך למעלה - אתה חייב לדבר איתה. שיחת נפש פנים אל פנים ב-4 עיניים. זה מאוד יכול לתרום לכם אחי.
 
ויכוח שטותי באמת

אבל זו לא פעם ראשונה, ואני מאמין שגם לא האחרונה שזה ייקרה. זה לא קשור לאם עבר עלייה משהו או משהו בסיגנון. היא פשוט ממורמרת על החיים וקשה לה לראות שלאחרים טוב. עצוב, אבל נכון..:\ אני יודע ששיחה מאוד יכולה לתרום, אבל אני כבר ניסיתי בעבר והתחרטתי על הרגע. כנראה שנועדנו לא להסתדר, או שזה פשוט דבר חולף כי גם עם אחי הגדול היא לא הסתדרה, אפילו יותר מאשר איתי, ועכשיו הם אחד בתחת של השנייה . בקיצור, יהיה טוב- אני בטוח :) תודה רבה לך גבר על העצות והדאגה :) תבורך.
 

W a r r i 0 r

New member
../images/Emo119.gif תשמע ידידי,

לכל מרמור יש סיבה. נדיר לראות אדם שהוא ממורמר על זה שטוב לאחרים, בלי סיבה עמוקה יותר לכך. נגיד אנוכי, בתקופה של השנים האחרונות עד לפני השחרור, הייתי שיא המרמור, בני ביתי ידעו רק צעקות ממני. וזה כי היו לי בעיות אישיות לא קלות בכלל (קבלת נטייה מינית - ע"ע) אבל זה רק אני, ולך תדע מה היא עוברת. אומנם כבר דיברת איתה בעבר, ייתכן שדבריך לא חדרו מספיק עמוק לליבה, ואין שום סיבה לדעתי שלא תנסה את זה שוב ושוב, עד שתצליח. הרי מדובר בדבר הכי יקר בעולם לדעתי - משפחה. תחשוב על זה שוב נשמה, תחשוב טוב אבל. וללא ספק יהיה טוב!! אין בעד מה אחי.
 
...

להגיד שאתה לא צודק אני לא מסוגל. אני יודע שעוברים עלייה הרבה דברים, אבל שיטת ההתמודדות שלה איתם היא בעיניי כ"כ אבל כ"כ מוטעית. נכון שזה לא מתפקידי לשפוט אותה, אבל היא גם צריכה להבין שלמרות הכל- היא פוגעת. והיא כ"כ אבל כ"כ של הכ"כ פוגעת. אני כבר מאתמול בערב, אחרי שזה קרה, מסתובב עם פרצוף של תשעה באב, לא אוכל ומתהלך כמו איזה סהרורי. בחיים שלי לא פגעו בי ככה. ונכון, הויכוח הוא שטותי, אבל מכה רגשית כואבת פי אלף ממכה פיזית. אני כל פעם מחדש נופל בגללה, וכל פעם מחדש קם, מנקה את האבק מעל הברכיים וממשיך בדרכי, מנסה להתמודד. זה קשה מנשוא. במיוחד כשכל פעם זה חוזר על עצמו. אני לא מרים ידיים. אני אעטה עליי שריון, ואלך לדבר איתה בהזדמנות הראשונה שתהיה לי. כלום לא ייפתר אם לא נפעל, לא? :) תודה שוב.
 
למעלה