פריקה/טריגרים, לא פייר
ולא הגיוני שבארץ הקודש יפגעו כך בילדים תמימים והם יסבלו שנים רבות כאב מיותר ויגיעו לדחק לא נורמלי וישרדו כאילו נוסף על הכל תוך העמדת חזית מתפקדת.
לא הגיוני שעולל ישכב על מיטת הוריו ובמקום לראות את פניה הזורחות מאושר והמחייכות אליו של אימו הוא יראה גורילה שועטת לעברו עם עיניים בעלות זיק של טירוף ועיוורון יצרי ובאותו רגע יבין שבעתיד יצטרך לקרוא לו אבא ושבאותן שניות יגלה שאותו יצור שהוא תלוי בו ושש אליו באופטימיות למעשה מבקש לענות אותו להתעלל בו ולהפיק ממנו סיפוק בדרכים הסאדיסטיות והאכזריות ביותר.
לא הגיוני שאישה עלובה שלא מצליחה להחזיק מטאטא או סמרטוט ולטפל בבית שלא כל שכן בילד שלה תזכה לבית עם מפתח ועל הדרך תפתח את תחושת האדנות והחשיבות שלה על חשבון הילד הקטן שלה הסובל מהתעללות חמורה וספונטנית מצד בעלה.
לא הגיוני ששני בני אדם, נציגי המין האנושי, פאר בריאת האל -
זכר ונקבה - שמגיעים לגיל 20+ אחרי תעודת בגרות צבא חתונה רכישת בית והולדה יתנהגו כך.
לא הגיוני פשוט לא הגיוני
אני בדרך כלל נשאר דומם אחרי תובנות כאלה . מה שנדמה לי תמיד כמעין טקס שואה פרטי שלי עם עצמי. מעין הסיפור האלטרנטיבי שלא יסופר . בלי משאבים להתמודד עם כלום גדלתי ושרדתי וסחבתי.
אני רק צריך לתת מקום של כבוד לרגש שלי למרות שהקרובים שלי נותנים לי מסרים מפוקפקים ושליליים.
ולא הגיוני שבארץ הקודש יפגעו כך בילדים תמימים והם יסבלו שנים רבות כאב מיותר ויגיעו לדחק לא נורמלי וישרדו כאילו נוסף על הכל תוך העמדת חזית מתפקדת.
לא הגיוני שעולל ישכב על מיטת הוריו ובמקום לראות את פניה הזורחות מאושר והמחייכות אליו של אימו הוא יראה גורילה שועטת לעברו עם עיניים בעלות זיק של טירוף ועיוורון יצרי ובאותו רגע יבין שבעתיד יצטרך לקרוא לו אבא ושבאותן שניות יגלה שאותו יצור שהוא תלוי בו ושש אליו באופטימיות למעשה מבקש לענות אותו להתעלל בו ולהפיק ממנו סיפוק בדרכים הסאדיסטיות והאכזריות ביותר.
לא הגיוני שאישה עלובה שלא מצליחה להחזיק מטאטא או סמרטוט ולטפל בבית שלא כל שכן בילד שלה תזכה לבית עם מפתח ועל הדרך תפתח את תחושת האדנות והחשיבות שלה על חשבון הילד הקטן שלה הסובל מהתעללות חמורה וספונטנית מצד בעלה.
לא הגיוני ששני בני אדם, נציגי המין האנושי, פאר בריאת האל -
זכר ונקבה - שמגיעים לגיל 20+ אחרי תעודת בגרות צבא חתונה רכישת בית והולדה יתנהגו כך.
לא הגיוני פשוט לא הגיוני
אני בדרך כלל נשאר דומם אחרי תובנות כאלה . מה שנדמה לי תמיד כמעין טקס שואה פרטי שלי עם עצמי. מעין הסיפור האלטרנטיבי שלא יסופר . בלי משאבים להתמודד עם כלום גדלתי ושרדתי וסחבתי.
אני רק צריך לתת מקום של כבוד לרגש שלי למרות שהקרובים שלי נותנים לי מסרים מפוקפקים ושליליים.