תראה...
הרפואה המערבית מתמודדת עם הסימפטומים ולא עם הבעיה עצמה. למה הדבר דומה?
כשהתאשפזתי במחלקה פנימית ה' בבית החולים, השכיבו אותי במיטה מזופתת ולמחרת בבוקר, בנוסף לכל מה שהיה לי נוסף כאב גב בלתי נסבל. אחות המחלקה הציעה לי לקחת אופטלגין נוזלי כדי להעביר את הכאב. לא עלה בדעתו של אף אחד שהבעיה היא לא בכאב הגב אלא במיטה שגרמה לו.
 
באותו אופן הרפואה המערבית מנסה להרוג את התאים הסרטניים ובכך "לרפא" את המחלה.
אף אחד לא מתמודד עם השאלה מדוע התפרצה מחלת הסרטן. וזו בדיוק השאלה שאני שאלתי את עצמי כשמצאתי את עצמי נאלץ להחלים ממחלת הסרטן.
 
כאן החלו להצטבר תובנות, שחלקן דומות מאד למה שכתבה מגדלאור1 בפתיחת השרשור הזה. עד שהגעתי לתובנה שעומדת בבסיסו של הזיננג צ'יקונג (Zhineng Qigong), תובנה שאומרת שכל מה שאנחנו רואים וחווים כ"מציאות" איננו אלא רטט של צ'י (בהמשך אומר כמה מילים קצרות על צ'י). וכל מה שאנחנו צריכים כדי להיות בריאים זה להביא את הרטט, או הרטטים שיוצרים אותנו להרמוניה.
 
קצת על צ'י, כי אין שום דבר שאפשר לנו באמת לומר על "צ'י".
הצ'י הוא מה שיוצר את העולם. אלא שכמו שאי אפשר לדעת כלום על הצייר מהתבוננות בציורים שלו. כך אי אפשר לדעת כלום על צ'י מהתבוננות במציאות שאנחנו מסוגלים לראות ב"עיני הבשר שלנו" (כפי שקורא להן כ"כ בחכמה בן).
 
כדי לעשות את הצעד הזה שמביא את הרטטים להרמוניה חייבים להבין שהמציאות, כפי שאנחנו רואים אותה, נראית לנו באופן שבו היא נראית משום שהחושים והמודעות שיש לנו מאפשרים לנו לראות את מה שאנחנו רואים.
אלא שבין המציאות שאנחנו רואים לבין המציאות כהוויתה אין כמעט כלום, למעט ה"תרגום " שמציעים לנו החושים והמודעות שלנו. ובגלל שאלו החושים וזו המודעות שעומדים לרשותנו המציאות נראית לנו כפי שהיא נראית והצ'י שיוצר אותה נעלם מעינינו ממש כמו שהצייר נעלם מעינינו בשעה שאנחנו מתבוננים ביצירותיו.
 
פעם שאתה מוכן לקבל את העובדה שאין לך שום שמץ של מושג לגבי המציאות כהוויתה, אתה יכול להתחיל לתרגל הרמוניזציה של תדרי הרטטים שיוצרים אותך ושאתה מייצר.
לפי הבנתי המחלות שאנחנו "סובלים" מהן נובעות מזה שאנחנו חיים בדיסהרמוניה עם היקום כולו. היקום מצדו מנסה "לשחוק" ולהזיז את את הגורמים לדיסהרמוניה.
ממש כמו שאם אחד הכנרים בתזמורת יזייף בנגינתו, בהתחלה יעירו לו עמיתיו לתזמורת ואם זה לא יעזור יגערו בו ואף ירחיקו אותו מן התזמורת.
באותו אופן כאשר אנחנו בדיסהרמוניה עם עצמנו ועם היקום, היקום מנסה להזיז ולסלק אותנו כדי לחזור להרמוניה.
 
כל הסוד כולו מצוי בהרמוניה.
 
(אשמח להרחיב, אם תרצה, בנושא הרמוניה ודיסהרמוניה בהודעה אחרת)