ערב טוב מתן,
הטלית שבתמונה היא מה שנקרא "טלית בר מצווה", היא מתאימה בגודלה לנערים, והיא מלבנית וצרה, עשויה ממשי או דמוי משי בניגוד לתליטות הצמר הרגילות, והפסים כחולים ולא שחורים. עד כאן אין חידוש. חברת טליתניה קיימת עד היום, והיא החברה הגדולה בישראל לייצור תליטות מכל הסוגים (ויש הרבה מאוד, תאמין לי). מה שמעניין היא חתימתו של הראשון לציון, מי שהיה הרב הראשי הספרדי, הרב עוזיאל. הוא נולד בירושלים לרב יוסף רפאל עוזיאל שהיה נשיא בית הדין הרבני של הקהילה הספרדית. כבר בגיל 20 התמנה כמורה בישיבה. ב-1911 הוא היה לרב הקהילה הספרדית ביפו. בגלל פעילותו הוגלה ע"י הממשל התורכי בזמן מלחמת העולם הראשונה אבל הורשה לחזור לפני הגעתו של הצבא הבריטי. ב-1921 הוא מונה לרב ראשי של סלוניקי למשך שלוש שנים, עד 1923 שנה שבה חזר לארץ והיה לרבה הראשי של תל-אביב. נבחר לרב ראשי לישראל בשנת 1939, מישרה בה שרת עד מותו. נחשב מנהיג העדה הספרדית בירושלים, בן דורו של הרב קוק. כאשר נבחר להיות הרב הספרדי הראשי (הראשון לציון) ב-1939 נבחר גם למועצת העם הזמנית והיה נוכח בפגישות שבמסגרתן נוסדה הסוכנות היהודית לישראל. במהלך המנדט הבריטי הוא נקרא פעמים רבות לייצג את הקהילה היהודית באו"ם ואף הופיע כאחד העדים הראשים בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית ב-1946 שמסקנותיה סללו את הדרך להחלטת האו"ם על מדינה יהודית. הרב עוזיאל כתב בהרחבה על נושאי דת, קהילה ועניינים לאומיים כמו גם על פילוסופיה יהודית לכמה עיתונים וכתבי עת. בין כתביו "משפטי עוזיאל". יומיים לפני מותו הכתיב את צוואתו האחרונה, בה כתב: "...בתפקידי שמתי לנגד עיני ונר לרגלי תעודות אלה, להרביץ התורה ומצוותיה, ארץ ישראל וקדושתה. אהבה מוחלטת לכל איש ואישה מישראל בגופו ונשמתו, דבורו ומעשיו, מחשבתו והגיוני ליבו, צעדיו ועלילותיו, בבית וברחוב, בכפר ובעיר, להביא שלום לכל בית ישראל ומשפחתו בכנסת ישראל כולה שדרותיה ומפלגותיה ובין ישראל לאביהם שבשמים... שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה - האמת והשלום אהבו." נפטר עם כניסת השבת. בן 73 היה במותו. נכדו, מאיר עוזיאל, כותב מזה שנים את "שיפודים" במעריב. והנה, אתה מוצא אותו על טלית, מהתקופה שהיה רב ראשי של תל אביב.
