יכולה קצת להתחבר לדעתך
דווקא מהמקום החסידי שלי, ב"ה דרך מונחים שנקראים: "ביטוש", ו"ביטול".
הכוונה היא שאחרי שאנחנו נמעכים, לרוב עקב האחזות במשהו שקרי וחיצוני, = עוברים ביטוש, אז אפשר להגיע למצב של ביטול = העלמות האגו במובנו השלילי, של אני ואפסי עוד... מקלפים את שכבות ההגנות, המסיכות הפחדים וכל מה שהוא בגדר ייצר רע, על מנת להגיע לגרעין האמיתי והאותנטי של האדם כנזר הבריאה.
בקיצור:
בני אדם אכן לומדים לרוב עם בומבות, ואם הם חכמים הם מצליחים לצמוח מהם.
יחד עם זאת
לדעתי האישית יש לגלות אחריות למצב פסיכולוגי נפשי של פרידה, ויש גם רחמנות ו"צער בעלי חיים".... זהו לעיתים מצב לחץ קיצוני ובעל פוטנציאל הרס של פגיעה בבריאות הפיזית חס ושלום, כפי שעולה ממחקרים ידועים. ולכן יש להיזהר לדעתי עם העניין של ללכת עם ההתרסקות רחוק מדי, ולהיות עם יד על הדופק. קצת חפרתי. נושא כאוב ומוכר לי כל כך.