פרידה
שלום, אני יוצא עם מישהי כבר שנה (אנחנו בני 26 ו23) למרות שהיא למדה תקופה מסוימת בחו"ל ועזבה את הלימודים. ככה שנטו אנחנו חצי שנה ביחד בערך. מההתחלה (וכנראה שזו גם הטעות שלי) אני נתתי לה להרגיש שהיא השולטת בקשר ואני מסכים לכל מה שהיא אומרת. כנראה שגם בגלל שרציתי אותה ורציתי לספק אותה. וגם פחדתי מהתגובות שלה. במשך כל התקופה היחס שלה כלפיי לא היה משהו - אמרה לי איך להתלבש, איימה עליי שנפרד, ניתקה שיחות ואפילו נתנה כאפות ועוד ועוד. כולל צעקות וכו'. עדיין רציתי להיות איתה אחרי הכל, למרות שכל התקופה הזו הרגשתי לחץ ולא הרגשתי שזה אני ולא הרגשתי שאני מתקדם לאנשהו בחיים. לפני שבועיים אני אמרתי לה שאני רוצה לנתק את הקשר ושנהיה ידידים. בהתחלה היא אמרה שהיא מעדיפה או לנתק קשר לגמרי או להיות בקשר זוגי כמו עד עכשיו. אחרי יום היא חשבה על זה אומרת שהיא מסכימה שנהיה ידידים. במשך השבועיים האלה איכשהו המשכנו להפגש ולדבר כל יום אבל היינו פחות קרובים אחד לשני כמו לפני זה. לפני כמה ימים תפסתי אותה שהיא שלחה את המספר פלאפון שלה למישהו אחר באתר הכרויות כדי להכיר אותו. אני תפסתי אותה והאשמתי אותה, למרות שהיא אומרת שזו לא היא עשתה את זה אלא מישהו אחר שלח את ההודעות במקומה, למרות שאני יודע בוודאות שהיא כן עשתה את זה. אני חייב לציין שכל התקופה של השנה היא אף פעם לא אמרה לי מה היא מרגישה כלפיי, ואמרה אפילו שהיא לא מרגישה כלום ולא יכאב לה שנפרד כי היא לא מפסידה כלום. בכל מקרה אתמול ישבנו אמרתי לה שתפסתי אותה ששלחה מספר למישהו אחר, היא התחילה לבכות. הסבירה את זה בזה שהיא היתה מבולבלת במשך שבועיים וזה מה שעשתה. והיא מצטערת. למרות שהיא אומרת שהיא לא שלחה שום מספר אלא פרצו לה להודעות. בכל מקרה אתמול היא התחילה לומר לי פעם ראשונה מה היא מרגישה כלפיי, ושהיא לא יכולה בלעדיי והיא רוצה שאני אחבק אותה והיא לא רוצה שאני יעזוב אותה. אני לא רוצה לפגוע בה אבל אני לא מרגיש שלם לחזור אליה. אני כרגע מעדיף חופש מהכל ובכלל מנשים ובחורות. למשך תקופה מסוימת. היא לא מבינה את זה ומאיימת לפגוע בעצמה . אני חייב לציין שאני אוהב אותה ולא רוצה לפגוע בה, אבל יש דברים של מעבר לאהבה שאני לא יכול להיות איתה. כי היא אומרת לי שהיא מוכנה להשתנות בשבילי מקצה על קצה. אבל עדיין היא יכולה לחזור לזה. ואני לא חושב ולא רואה את זה שאני חי איתה לכל החיים. אז אני לא יודע מה לעשות
שלום, אני יוצא עם מישהי כבר שנה (אנחנו בני 26 ו23) למרות שהיא למדה תקופה מסוימת בחו"ל ועזבה את הלימודים. ככה שנטו אנחנו חצי שנה ביחד בערך. מההתחלה (וכנראה שזו גם הטעות שלי) אני נתתי לה להרגיש שהיא השולטת בקשר ואני מסכים לכל מה שהיא אומרת. כנראה שגם בגלל שרציתי אותה ורציתי לספק אותה. וגם פחדתי מהתגובות שלה. במשך כל התקופה היחס שלה כלפיי לא היה משהו - אמרה לי איך להתלבש, איימה עליי שנפרד, ניתקה שיחות ואפילו נתנה כאפות ועוד ועוד. כולל צעקות וכו'. עדיין רציתי להיות איתה אחרי הכל, למרות שכל התקופה הזו הרגשתי לחץ ולא הרגשתי שזה אני ולא הרגשתי שאני מתקדם לאנשהו בחיים. לפני שבועיים אני אמרתי לה שאני רוצה לנתק את הקשר ושנהיה ידידים. בהתחלה היא אמרה שהיא מעדיפה או לנתק קשר לגמרי או להיות בקשר זוגי כמו עד עכשיו. אחרי יום היא חשבה על זה אומרת שהיא מסכימה שנהיה ידידים. במשך השבועיים האלה איכשהו המשכנו להפגש ולדבר כל יום אבל היינו פחות קרובים אחד לשני כמו לפני זה. לפני כמה ימים תפסתי אותה שהיא שלחה את המספר פלאפון שלה למישהו אחר באתר הכרויות כדי להכיר אותו. אני תפסתי אותה והאשמתי אותה, למרות שהיא אומרת שזו לא היא עשתה את זה אלא מישהו אחר שלח את ההודעות במקומה, למרות שאני יודע בוודאות שהיא כן עשתה את זה. אני חייב לציין שכל התקופה של השנה היא אף פעם לא אמרה לי מה היא מרגישה כלפיי, ואמרה אפילו שהיא לא מרגישה כלום ולא יכאב לה שנפרד כי היא לא מפסידה כלום. בכל מקרה אתמול ישבנו אמרתי לה שתפסתי אותה ששלחה מספר למישהו אחר, היא התחילה לבכות. הסבירה את זה בזה שהיא היתה מבולבלת במשך שבועיים וזה מה שעשתה. והיא מצטערת. למרות שהיא אומרת שהיא לא שלחה שום מספר אלא פרצו לה להודעות. בכל מקרה אתמול היא התחילה לומר לי פעם ראשונה מה היא מרגישה כלפיי, ושהיא לא יכולה בלעדיי והיא רוצה שאני אחבק אותה והיא לא רוצה שאני יעזוב אותה. אני לא רוצה לפגוע בה אבל אני לא מרגיש שלם לחזור אליה. אני כרגע מעדיף חופש מהכל ובכלל מנשים ובחורות. למשך תקופה מסוימת. היא לא מבינה את זה ומאיימת לפגוע בעצמה . אני חייב לציין שאני אוהב אותה ולא רוצה לפגוע בה, אבל יש דברים של מעבר לאהבה שאני לא יכול להיות איתה. כי היא אומרת לי שהיא מוכנה להשתנות בשבילי מקצה על קצה. אבל עדיין היא יכולה לחזור לזה. ואני לא חושב ולא רואה את זה שאני חי איתה לכל החיים. אז אני לא יודע מה לעשות