דיעה קצת מאוחרת
הנקודה העיקרית שיש לי לומר לך היא זו: אחרי שתעברי את כל קשיי הפרידה, לא מובטח לך האושר. אמנם אנחנו גדלים על הרעיון שאם מישהו נורא סובל, אז בסוף בטח יהיה טוב. אם את כל כך מתאמצת לעבור את הפרידה, הרי שאת שלך עשית, ואחרי כן יגיעו יחסים נפלאים וטובים. אז זהו, שלא. ישנה קלישאה שהיא כבר שחוקה, אבל מה - תמיד נכונה: עד שלא לומדים את השיעור נידונים לחזור עליו. כלומר, אחרי כל הפרידה, תצטרכי לחזור לספסל הלימודים וללמוד מה את עשית לא נכון. וזה עוד לא מספיק. כי לדעת מה עשית לא נכון, עדיין לא מבטיח שינוי. ושינויים מהסוג הזה, של לשנות דפוסים ישנים ומוכרים, דורשים הרבה מאמץ ונחישות. זה לא: "הופ, הבנתי, נקסט". לאן כל זה מוביל? לזה שאולי כדאי לעשות את העבודה הקשה לפני הפרידה. תלמדי. תשני. אחר כך עדיין תרצי לפרק, כי הוא לא ילך איתך לשינוי? אז תפרקי. אז יהיה כדאי. כרגע? עדיין לא.
