פרידה

אני173

New member
פרידה

פוסעת את פסיעותיי הראשונות לבד מדדה כמו ילדה, בודקת את שיווי המשקל, התחושות. יציב. מוציאה את "מחמדתי" מטיילת איתה וכואבת עליה- היא בטחה בך נתנה לך את ליבה ואמונה ואת אכזבת (כן, מדברת גם עליי!). צעד מוכר. מקלחת לפני שינה כניסה למיטה ריקה שינה לא שינה. חלומות בלהה. התעוררות לריק. עברתי עוד צעד. קפה ראשון, מזה זמן, שמכינה בעצמי לעצמי. מוציאה אותה שוב בדרך אוספת את העיתון שלך שנותר מיותם על המדרכה ויישאר מיותם בבית. עד שאהיה מסוגלת לזרוק אותו. לקניות לא אצא בקרוב אין מי ש"תשמור", אך עדיין, מתקשה. את כותבת. אני מתעלמת! אין לי מה לומר, לא רוצה להתגונן, לא רוצה לפתוח חלון... צעד ממש חדש. מחכה לרגע בו אוכל לרוץ, יודעת שיגיע כי על אף הכאב תחושת ההקלה מורגשת מהרגע שיצאת! לא עוד שקרים התעלמויות אדישות ריחוק פגיעות. רק אני ואני ובניית העצמי שלי מחדש.
 

בתשחר

New member
ואוו...

הצלחת לרגש אותי :) אולי כי זה משהו שגם אני עברתי/עוברת ואולי כי הרגשתי את המילים שלך בבטן שלי. מחזיקה לך הצבעות שתעברי את התקופה הזו בהצלחה ובמהירות... כתיבה יפה מאד!
 

מתעלמת8

New member
וזה מוכר...

וזה כואב... וזה תמיד יהייה שם... גם כשתוכלי לרוץ.... את לא תוכלי להתחבא... אל תתעלמי... תהיי..!
 

אני173

New member
ואכן...

נמצאת, חשה, כואבת, דואבת, ומסכימה לעצמי להיות שם. מנגד- פניי קדימה. לעתיד! תודה על תגובותייכן.
 

luka on1

New member
וואו יפה מאוד 173

אני גאה בך שאת מוציאה החוצה דברים, וע"י כתיבת שירים זאת הדרך הטובה ביותר (לדעתי) לפרוק ולאמר מה על ליבך שתיהם באותו זמן
 
למעלה