פרידה מהחברה... קשה לי!!!
זה נגמר. 3 וחצי שנים מחיי נתתי לחברה שלי. אתמול נפרדנו... לא הלך יותר. היא רוצה דברים אחרים, רוצה לנסות להכיר אחרים, עוד קשרים... כמה שהחיים קשים. אני קצת מעל 20, והיא 19 וקצת. איך מתמודדים עם זה?... זה נראה כמו סוף העולם... איך מתמודדים עם התקופה שאחרי? יש בתוכי כל כך הרבה כאב כבר יומיים, הרבה כעס כלפיה, לסיבות שהביאו לפרידה מוקדם יותר היום. חצי שעה של פרידה מורידות לשלוש השנים שבילינו יחד את כל המשמעות. אתה פתאום מבין שנגמרה האהבה מצידה. שהיא מוכנה בכזו קלות לסגור את פרק א´ של חייה ולהתחיל את ב´. נתתי לה הכל, את כל כולי, ובבת אחת היא מוכנה לזרוק הכל ולהמשיך הלאה, בלעדיי. פתאום אני מרגיש כל כך בודד; אני לא זוכר איך זה להיות לבד. לא זוכר את עצמי בלעדיה. טוב או לא, כך אני מרגיש. גם עכשיו עיניי עדיין דומעות, שורפות ממש, ואני לא יודע איך להתחיל מחדש. אז נכון שהזמן הוא תרופה לא רעה, ואת זה ימים יגידו. אבל מה עושים? כל החיים צריכים להתארגן מחדש. אין לי כוחות לזה. כבר כמעט עברנו לגור ביחד... עכשיו מן הסתם אעבור לבד... בעצם הכל יהיה לבד. אני חושש, חושש שאהיה לבד זמן ממושך. זה לא שהייתי תלוי בה או משהו – ממש לא – אבל זה מין מצב שאתה פשוט רוצה שיתקיים (קשר חדש). 3 שנים אני איתה, כמעט ולא יצא לי ליזום קשרים עם בנות. יש לי ידידות לא מעטות, אבל הכל עוד מימי התיכון. איך מתחילים מחדש? אגב, אני לא בצבא, ככה שדיי קשה ליצור קשרים חברתיים כרגע. אני עובד והכל, אבל המסגרת לא מתאימה לנסיונות היכרות. תודה מראש על כל תגובה שלכם, אורן.
זה נגמר. 3 וחצי שנים מחיי נתתי לחברה שלי. אתמול נפרדנו... לא הלך יותר. היא רוצה דברים אחרים, רוצה לנסות להכיר אחרים, עוד קשרים... כמה שהחיים קשים. אני קצת מעל 20, והיא 19 וקצת. איך מתמודדים עם זה?... זה נראה כמו סוף העולם... איך מתמודדים עם התקופה שאחרי? יש בתוכי כל כך הרבה כאב כבר יומיים, הרבה כעס כלפיה, לסיבות שהביאו לפרידה מוקדם יותר היום. חצי שעה של פרידה מורידות לשלוש השנים שבילינו יחד את כל המשמעות. אתה פתאום מבין שנגמרה האהבה מצידה. שהיא מוכנה בכזו קלות לסגור את פרק א´ של חייה ולהתחיל את ב´. נתתי לה הכל, את כל כולי, ובבת אחת היא מוכנה לזרוק הכל ולהמשיך הלאה, בלעדיי. פתאום אני מרגיש כל כך בודד; אני לא זוכר איך זה להיות לבד. לא זוכר את עצמי בלעדיה. טוב או לא, כך אני מרגיש. גם עכשיו עיניי עדיין דומעות, שורפות ממש, ואני לא יודע איך להתחיל מחדש. אז נכון שהזמן הוא תרופה לא רעה, ואת זה ימים יגידו. אבל מה עושים? כל החיים צריכים להתארגן מחדש. אין לי כוחות לזה. כבר כמעט עברנו לגור ביחד... עכשיו מן הסתם אעבור לבד... בעצם הכל יהיה לבד. אני חושש, חושש שאהיה לבד זמן ממושך. זה לא שהייתי תלוי בה או משהו – ממש לא – אבל זה מין מצב שאתה פשוט רוצה שיתקיים (קשר חדש). 3 שנים אני איתה, כמעט ולא יצא לי ליזום קשרים עם בנות. יש לי ידידות לא מעטות, אבל הכל עוד מימי התיכון. איך מתחילים מחדש? אגב, אני לא בצבא, ככה שדיי קשה ליצור קשרים חברתיים כרגע. אני עובד והכל, אבל המסגרת לא מתאימה לנסיונות היכרות. תודה מראש על כל תגובה שלכם, אורן.
