פרידה מדברים נעימים

[יהל37]

פרידה מדברים נעימים

בתי בת השנתיים ושלושה חודשים מתקשה להפרד מגורמים שונים למשל אורחים , חבר של הבן הגדול{אף שאיננה מכירה אותם} חיית פרווה המבקרת בגן או המנגנת בגן שאותה היא מאד אוהבת. ברגע שגורם זה צריך לעזוב היא פורצת בבכי מר שאורך דקות ארוכות. כיצד ניתן להקל עליה ?

 

[zimes]

"אני הולך" לעומת "הוא הולך"

כל הדוגמאות שנתת הן דוגמאות בהן מישהו הולך, והילדה "נעזבת". גם לי, כמבוגרת, קשה יותר כשעוזבים אותי מאשר כשאני עוזבת. (חישבי, למשל, על שבוע בלי בן הזוג - אם הוא בנסיעת עבודה לעומת אם את בנסיעת עבודה). ואני רואה זאת אצל ילדי (למשל: נסעתי השבוע, ובני ליווה אותי והחליט שהוא בא אתי, אני אמרתי שישאל את אבא [למרות שלא היה מעשי שיצטרף]. ברגע שאבא בא ואמר שהם נשארים בבית יחד, בני קיבל את עובדת נסיעתי - ועובדת אי נסיעתו בשלווה גמורה). ההבדל טמון, לדעתי, בואקום שנוצר במקום האדם/אירוע שהלך. יעזור, לדעתי - - ללוות את ההולך, לומר לו שלום בחוץ, ולחזור הביתה יחד עם מישהו (הורה, אח גדול). - להתכונן מראש לפעילות הבאה. - לעזור להולך באיסוף חפציו, או בהבאתם למכונית: להיות חלק פעיל מתהליך העזיבה. מה דעתך?

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif ואפשר גם לשאול אותו

מה, לדעתך, יכול לעזור לך להפרד.

 

[יהל37]

קודם כל תודה

ניסינו את עניין הליווי עם המנגנת בגן אבל זה לא הולך חשבתי על "פיצוי" בזמן העזיבה כדי לקשור את הפרידה עם משהו נעים או לא כל כך נורא. מצד שני אני חוששת מההתניה שבעניין ,מורכב.

 

[לאה_מ]

לא פיצוי, אבל אולי תקווה

המנגנת תגיע בשבוע הבא. אפשר אולי לחשוב על דרך שבה "השבוע הבא" יהיה מושג פחות ערטילאי עבורו. נראה לי שקל יותר להפרד כשיודעים שהפרדה היא לזמן קצוב.

 

[דנה השניה]

מזכרת שנשארת

אנחנו מיומנים בענין הזה (לצערי)

היתה תקופה שבה עזר לנו להשתמש במזכרות. מי שעוזב משאיר למי שנשאר מזכרת, איזשהו חפץ קטן (אך משמעותי בשבילו) ומבקש ממי שנשאר שישמור עליו עד שהוא חוזר. שרשרת, צמיד, טבעת, מחזיק מפתחות - אלו דברים שמהווים כאילו "עירבון" שההבטחה לחזור תקויים. אם מדובר בפרידה לטווח זמן ארוך, אפשר להשאיר "מזכרת מתפתחת"

למשל: בשנה שעברה יום לפני שסבתא חזרה לישראל היא ובתי קנו יחד זרעים, ואחרי שהיא נסעה זרענו אותם, אחרי שהם נבטו העברנו אותם לעדנית, וכשהם פרחו

היינו מאושרים. דיווחנו לסבתא על ההתפתחויות בטלפון, ובכל פעם שהבטנו בהם נזכרנו בכל התהליך.

 

[עירית ל]

איזה רעיון מקסים.

 

[נעה גל]

כמו ב"נמר, דרקון"