פרידה כואבת

פרידה כואבת

אני בת 35 נשואה 12 שנים (ביחד 18 שנים) יש לי 3 בנות , 6 4.5 והקטנה בת שנה ו9 חד' . לפני חודש בעלי החליט שהוא עוזב את הבית בלי שום סיבה שנראת לי הגיונית , הוא גם לא נותן תשובות למשפחה ולחברים למה , הוא אומר שעבר לו שזהו זה נגמר בנינו. הוא אומר שאין אף אחת אחרת גם למשפחה שלו וגם לחברים . אני פתאום קמה בבוקר ואני לבד מגדלת 3 בנות לבד,
אני מבולבלת וכואבת מאוד ,
הוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגי בשום אופן ,
הוא מבחינתו ממשיך את חייו רגיל עכשיו, הוא גר אצל אמא שלו , היא דואגת לו הוא בא מתי שהוא רוצה לראות את הבנות (שזה משהו שאני שמחה כי אני לא אעשה כלום שיפגע בילדות שלי, זה אבא שלהם) , קם הולך לעבודה ,שעכשיו התחיל לפרוח (בעבודה ,אז פתאום יש לו סיפוק גדול בעבודה) , ואני נשארתי לבד לא יודעת מה לעשות????????
קשה לי מאוד בחודש הזה ירדתי 8 קילו, אני לא אוכלת לא ישנה בלילות , ביום רביעי כבר קרסתי , התעלפתי בעבודה ולקחו אותי למיון .
אין לי מושג מה אני עושה איך אני מרימה את עצמי אני שבורה וכואבת מאוד
 
אין מה לעשות, את צריכה להתרגל למצב החדש

שנכפה עלייך ובמקביל לסכם איתו הסדרי ראייה שיאפשרו לך קצת אויר: לדוגמא שהוא לוקח את הילדים כל סוף שבוע שני ליומיים (שישנו אצל הסבתא) ובאמצע השבוע לפחות פעם אחת מיד אחרי הלימודים כך שיתפנה לך אחר צהריים. בזמן שמתפנה אל תנקי את הבית אלא תעשי משהו בשביל עצמך - חוג, טיפול, בית קפה עם חברה/אמא/אחות, סרט, סתם לשבת בבית ולקרוא או לבכות...
 

hrui2008

New member
אם באמת אין סיבה

סביר שבעלך שקע בשגרתיות והחליט להיות אגואיסט לך וכמובן גם לילדות.

יתכן שלאר תקופה יחזור.

אם את רוצה שיחזור אל תראי לו סימני שבירה .

מי יודע -אולי יצא לך מזה טוב?
ותכרי משהו הרבה יותר נחמד ...

האי חזקה לפחות בשביל הילדות.
 

joejoe268

New member
אורגינל3 היקרה

קבלי את המצב וטפלי בעצמך...
אנחנו לא יכולים לשלוט על בחירות של אחרים, גם אם הן כואבות לנו מאוד...
טפלי בעצמך, כדי שתוכלי להיות שם בשביל הבנות שלך, שעוברות משבר לא פשוט משלהן כרגע.
טפלי בעצמך בשבילך, כדי שתמצאי את הנקודות החזקות שלך ותתמודדי עם מה שמזמנים לך החיים.
מניסיון, מה שנראה לך עכשיו כבלתי אפשרי, הוא אפשרי ביותר. כמה חלשה שנראה לך שאת, את חזקה הרבה יותר.
לכי לטיפול ותבררי עם עצמך האם היו דברים בנישואים שלך שלא עבדו אבל פשוט הודחקו הצידה, אולי את היית מאושרת אבל לא שמת לב שהוא לא?
ואל תתני לעצך להגיע למצב של להתעלף...יש לך 3 בנות שזקוקות לך עכשיו יותר מהכל. אם גם את תתפרקי להן, הן יהיו בכלל אבודות...
 

אייבורי

New member
אכן נשמע כמו פרידה כואבת

אין ספק שכאשר זוגיות נגמרת, זה מותיר חלל, כאב וצער.
לצערך או לשמחתך, את לא יכולה להרשות לעצמך להתפרק
יש לך שלשה ילדים שצריכים אמא בתפקוד מלא.
מקווה שתצליחי למצוא את הכוחות עבורם.

אני מניח שבקרוב תתחילו פרוצדורות של גירושים
ס"ה לרוב מגיעים כולם להסכמים דומים
אח"כ תצטרכי לבדוק עם עצמך, כיצד לא ראית את המשבר מגיע
מדוע מבחינתך היה הכל בסדר ומבחינתו נגמר הכוח.

אחרון ודי, כדאי לא להתעסק במה הוא עושה או איך הוא חי.
יש לך לדאוג לדרך שבה את חיה.
 

looking 4the

New member
זה נראה כמו שיש צלע שלישית בסיפור

איזה ילדונת שסובבה לו את הראש, ויתכן שזה סתם משבר גיל ה-40 ....אבל זה לא משנה את התוצאה.
הוא עזב את הבית ואת נשארת לבד עם שלוש בנות קטנות.

עכשיו את צריכה לדאוג לעצמך.
קודם כל אין בעיה שיבוא לראות את הבנות , בשמחה , זה חשוב לו ולהן אבל צריך להגדיר זמנים.
הזמן הזה שהבנות אצלו זה זמן שאת זקוקה לו לנוח, לצבור כוחות , לעשות קניות בשקט , לצאת עם חברה.

אני ממליצה בנוסף ללכת לרופא משפחה.
יש לי חברה שבעלה עזב אותה והייתה במצב מאד קשה , לא הייתה מסוגלת לקום מהמיטה ובמשך חצי שנה לקחה כדור (הרגעה) שמאד עזר לה לתפקד ואח"כ היא הפסיקה.
לפעמים אנחנו צריכים עזרה. אל תפחדי מכדורים.

בנוסף יש לך משפחה ?אחיות ? הורים תומכים ? חברות ? שכנות ? אל תתביישי לבקש עזרה.
גם בעבודה , תכנסי לבוס שלך ותספרי את הסיפור , אל תשמרי בפנים ואל תתביישי.

והזמן יעשה את שלו.
עוד שנה שנתיים את תהייה במקום אחר אולי אפילו טוב יותר.
בהצלחה.
 
מזכיר לי במעט את מה שהיה לי...

ואולי אצל כולנו זה דומה?
מה לעשות? לאסוף את עצמך ולהתחיל להכין רשימה של הדברים שצריך לעשות.. סדר בראש יפתור הרבה בלאגן בלב..
אולי אני מגזימה בהערכה שלי אבל בהחלט נישמע שיש צלע שלישית בסיפור וזה שלכולם הוא ואמר שלא לאו דווקא נכון-וזה מנסיון.
מגיע גם לך לחיות ולהיות משוחררת בדיוק כמוהו
תכיני רשימה שבה תצייני ימים שהילדות איתו והוא זה שיאסוף אותן על מנת שאת תוכלי להתעכב לסידוריך שלך בזמן הזה תפני לייעוץ משפטי - אל תשארי ככה! מה שלא יקרה-שאת תהיי מכוסה..ואל תהיי בטוחה שהוא לא פנה כבר.. גם אם יגיד לך שלא.
צאי עם חברות אבל(!!) אל תשתוללי מכל המשתמע מכך..ובניגוד לעצה שראיתי פה..אל תשתפי כל אחד , ממש לא..בטח לא בעבודה ורצוי רק חברות ממש קרובות. וגם לא בהכל
מהנסיון שלי השיתוף הזה אחר כך עלול להיות בעיה בעיקר אם הכל מסתדר...

יכולה לשלוח חיבוק - פרידה זה אף פעם לא קל ובטח לא כשהיא כזו חד כיוונית
 
תודה רבה לכם על התמיכה

יש לי משפחה מדהימה ,וחברות שעוזרות לי אבל זה קשה ....
אני לא רוצה לפגוע בילדות שלי הן הדבר הכי יקר לי בעולם לכן אני מרשה לו לבוא תמיד (הן לא יודעות שהוא עזב את הבית , אני אומרת כל הזמן שהוא עובד קשה, אז אני לא רוצה לפגוע בהן).
והכי מצחיק שהוא מדבר איתי רגיל, על העבודה שלו ומה היה לו ומי עשה מה ... אני לא מבינה , אני כל כך מבולבלת
 

looking 4the

New member
אומנם עבר רק חודש

אבל אני חושבת שאת צריכה לקחת אותו לשיחה רצינית של הבהרה.
את לא צריכה לחיות בחוסר וודאות שכזה.
הוא מודע למצבך ?
הוא יודע שהתעלפת בעבודה ולקחו אותך למיון ?
אתם יכולים להחליט על תקופה של פרידה לפני שמחליטים להתגרש.
אבל הוא צריך שיהיו לו חובות וזמנים מוגדרים כדי שגם את תוכלי לעשות סדר בחיים שלך.
יש לו מטלות בבית ?
הוא עושה סופר ?
כביסות ?
קיפולים ?
רק בא רואה את הילדות והולך ? ....יופי של סידור , עבורו כמובן.
שהן יהיו חולות הוא יבוא לקחת אותן לרופא ?

זכותך לדעת היכן את עומדת...וחובתו לתפקד כאבא.
אל תקלי עליו . . .זאת טעות.

בהצלחה
 
יש לך בעיית גבולות

אתם עדיין רחוקים מאוד מלהיות "ידידים" (למרות שזה בהחלט יכול לקרות מאוחר יותר אצל זוג שמתגרש), אתם בעיצומה של פרידה כואבת וטראומטית (לפחות מבחינתך) ואת לא צריכה להתייחס אליו ב"טבעיות" בחביבות ובלבביות - פשוט כי את לא מרגישה ככה! מותר לך להיות קורקטית איתו, רצוי שבזמן שהוא מבקר את תצאי מן הבית ובכלל כמו שכתבו לך כבר: תקבעי איתו פגישה (בלי הילדים) לקביעת נהלים לתקופה הקרובה. לא יתכן שאת מתפרקת מבפנים וממשיכה להקשיב לקשקשת שלו על דא ועל הא, בטח לא לפני שליבנתם את העניינים ביניכם.
 

looking 4the

New member
כל כך נכון מה שכתבת...איך בכלל הוא מעיז

לספר לה על ארועי היומיום שלו והיא עוד חושבת שזה מצחיק.
ראבק , הבנאדם עזב את הבית , עושה מה שבא לו , היא מתפרקת והוא מבלבל את השכל "כרגיל".
תפס אמריקה. חצוף.
לא סתם הוא מרשה לעצמו ...היא מאפשרת לו .
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אני מצטרף לנושא הגבולות

הגבולות נפרצו בצורה חמורה.
הגיע הזמן להחזיר אותם.
הסידור הנוכחי ממש לא נכון.

אם בעלך נםרד ממך, אז הוא נפרד ממך. הוא לא יכול להיכנס לבית מתי שבא לו.

הבנות חייבות לדעת את המצב. ההסתרה הזאת היא טעות קריטית. היא לא שומרת עליהן, אלא מייצרת פצצת זמן מתקתקת: משקרת לבנותייך, על מנת לשרת את הגבר שעזב אותך. כמה עקום זה יכול להיות? ומתי כבר תאמרי את האמת? וכשתאמרי אותה, הן הרי ידעו ששיקרת להן כמה חודשים (או שנים?...) האמון ביניכן יהיה הרוס. את עושה טעות.

הנוהל הוא כזה:

- הודיעי לבעלך שיש לו 3 ימי התארגנות. בתום 3 הימים הללו, או שאתם מספרים לבנות יחד מה קרה ומה הולך לקרות, או, אם הוא לא מוכן להצטרף, את מודיעה להם במעמד צד אחד.

שעות ביקור יקבעו ביניכם. הוא לא יגיע מחוץ לשעות, אלא בתיאום איתך, ואת לא תשני נוהלים אם אין סיבה טובה. את לו יויו והבנות לא יויו.

כמובן, פני לעורך דין.

ולא, אני לא מציע שתריבי איתו. כל מה שהצעתי כאן צריך להיעשות באדיבות אך גם בנחישות.

רק נחישות, אדיבות וגבולות ברורים ישמרו על בנותייך. (ועליך)

ייעוץ אישי/משפחתי/הורי הוא כמובן אמצעי רצוי ומועיל.
 
הכי חשוב זה לחתום בבנק על זה שכל הוצאה מעל

500 ש"ח תיעשה בחתימת שניכם בלבד ויפה שעה אחת קודם

אחרת תגלי כמו חברה שלי שעד שהספיקה ליישם את ההמלצה הוא רוקן את חשבון הבנק והכניס אותה לחובות של 30 אלף ש"ח ובריחה מהארץ

כי
 
דרשי שיודיע שעה מראש לפני שמגיע

וכשיגיע את תראי פיצוץ ותצאי מהבית עם חיוך ענקי.

שגם הוא יתמוטט.
 

chenby

New member
עוברים את זה.

נשברים, ובוכים, ונשברים שוב ובוכים.
ואז יום אחד פתאום קמים ומרגישים איזו התחדשות, משהו בלתי מוסבר.
את יודעת למה? כי אין שום מצב שיכול להישאר סטטי. הכל זז כל הזמן.
בעלך עכשיו במשבר כנראה גיל ה40 לפי איך שזה נשמע.
כן, תתחילי לטפל בעצמך. אם זה אומר לקחת כמה ימים חופש, להגיד לו לבוא ולהישאר כמה ימים עם הילדות זמן שאת יוצאת לחופשה קצרה, או ללמוד משהו חדש שתמיד רצית, לפגוש אנשים חדשים - למצוא דרכים להתחדש.
לא תמיד אנחנו יכולים להרים את עצמנו, לפעמים זה דורש זמן ובעיקר להרפות ולא להילחם בהרגשה הקשה שאני נמצאת בה.
סבלנות. זה מה שנדרש ממך.
חיבוק יקירתי. גם אם תתגרשו אחרי 18 שנה, עוד שנה שנתיים, את כבר תביני למה זה היה צריך לקרות. ואם לא תתגרשו, והוא יחזור הביתה, אז תלכו יחד לטיפול או תמצאו דרך לעבוד ביחד על הקשר.
בכל מקרה, סוף העולם זה לא גם אם זה נראה כך.
אפילו האמא ששכלה אתמול את בעלה ו5 ילדיה בשריפה הקשה, גם אצלה זה לא סוף העולם - למשפחה שלה לצערי הרב כן, אבל מאיפה לנו הידיעה איזה כח יש לה ומאיפה הוא מגיע? אין לי מושג. אבל יש כוחות. גם כשנראה שלא.
וב"ה אנחנו לא במצבה ואמן לא נתקרב למצב כזה בחיים, כי רק לחשוב עליה עושה לי כאב גדול
 
למעלה