פרידה זמנית ...
שלום פורום! שמי גלעד . מעולם לא יצא לי לכתב בפורום הזה או דומה לו, לצערי הוא מדבר אליי כיום. אני נשויי כ-4.5 שנים +שני ילדים מקסימים האחד תינוק בן 5 חודשים והשני בן 3 שנים. הנישואין שלי ואישתי אף פעם לא זרמו חלק - תמיד היו חיכוחים ובעיות -בעיקר בעיות תקשורת-גם בשל ההבדל בין המינים וגם תרבויות שונות - אני גר באוסטרליה ונשויי לבת המקום. אישתי די סובלת מהתנדנדות במצבי הרוח -ואפילו הייתי אומר דכאונות(אבל אני לא רופא ולא יודע בוודאות),דבר שמשפיע עליי ומשרה עליי מתח רב ובעצם אני הקורבן הכי זמין מבחינת אישתי באופן טבעי להטיח בו אשמות וזה נבנה לאט לאט ואז באיזה שהוא שלב אני "מתפוצץ" ומרים את הקול ו גם לא "שולט בלשוני" . בפעם האחרונה שרבנו אישתי אמרה לי שהיא רוצה שאני יעזוב וזה הוציא אותי מכליי וצרחתי חזרה ואמרתי לה שתיקח את הילדים (כולל בנה מנישואין קודמים שגר איתנו) ותעזוב את הבית... והיא ארזה מזוודה והלכה להתגורר אצל משפחה שלה. לאחר כשבוע נפגשנו לדסקס בנושא והתנצלתי על הרמת הקול וכדומה והיא הגיעה למסקנה שהיא אוהבת אותי והיא רוצה לרפא את הנישואין שלנו אבל היא כרגע לא יכולה לגור איתי והולכת לשכור דירה לה ולילדים למשך שנה שבה שנינו נוכל "לעבוד" על עצמינו כל אחד בדרכו בכדי שבעוד שנה נוכל לחזור לשיגרה ולרפא את הנישואין. אני אישית חשבתי שזה לא הדבר החכם לעשות כדי לרפא נישואין ושהכי טוב היה לגור ביחד,ללכת לתראפיה ולתרגל את זה במצבים של יום יום. אבל היא כבר החליטה ושכרה דירה ומחר היא עוברת- הדירה במרחק של כ 20 דקות נסיעה מהבית ואני יוכל כל יום לבוא אחרי העבודה ולאכול ארוחת ערב ולהשכיב את הילדים לישון ולנהל איזושהיא שיגרה של משפחה. כרגע אני די פגוע מזה שילדיי נלקחו ממני וזה כואב ,אבל אני מתכוון לבלות איתם כל דקה פנוייה -אחרי הכל הם הטעם לחיי ,לגבי האישה נוצר לי חוסר אמון אדיר כלפיה שממש גורם לי לא לאהוב אותה בכלל-אבל האהבה לא ממש מתה אלא גוססת וברת ריפויי אני משער. האם אתם חושבים שהגישה של מגורים בניפרד באופן זמני טובים לי כדי לתקן שגיאות וללמוד ? מה אני יכול לעשות כדי להתגבר על החוסר אמון האדיר שנוצר אצלי כלפי האישה ושממש חוסם לי את הרגש כלפיה לחלוטין. האם יש בעלי נסיון דומה? בתודה מראש!
שלום פורום! שמי גלעד . מעולם לא יצא לי לכתב בפורום הזה או דומה לו, לצערי הוא מדבר אליי כיום. אני נשויי כ-4.5 שנים +שני ילדים מקסימים האחד תינוק בן 5 חודשים והשני בן 3 שנים. הנישואין שלי ואישתי אף פעם לא זרמו חלק - תמיד היו חיכוחים ובעיות -בעיקר בעיות תקשורת-גם בשל ההבדל בין המינים וגם תרבויות שונות - אני גר באוסטרליה ונשויי לבת המקום. אישתי די סובלת מהתנדנדות במצבי הרוח -ואפילו הייתי אומר דכאונות(אבל אני לא רופא ולא יודע בוודאות),דבר שמשפיע עליי ומשרה עליי מתח רב ובעצם אני הקורבן הכי זמין מבחינת אישתי באופן טבעי להטיח בו אשמות וזה נבנה לאט לאט ואז באיזה שהוא שלב אני "מתפוצץ" ומרים את הקול ו גם לא "שולט בלשוני" . בפעם האחרונה שרבנו אישתי אמרה לי שהיא רוצה שאני יעזוב וזה הוציא אותי מכליי וצרחתי חזרה ואמרתי לה שתיקח את הילדים (כולל בנה מנישואין קודמים שגר איתנו) ותעזוב את הבית... והיא ארזה מזוודה והלכה להתגורר אצל משפחה שלה. לאחר כשבוע נפגשנו לדסקס בנושא והתנצלתי על הרמת הקול וכדומה והיא הגיעה למסקנה שהיא אוהבת אותי והיא רוצה לרפא את הנישואין שלנו אבל היא כרגע לא יכולה לגור איתי והולכת לשכור דירה לה ולילדים למשך שנה שבה שנינו נוכל "לעבוד" על עצמינו כל אחד בדרכו בכדי שבעוד שנה נוכל לחזור לשיגרה ולרפא את הנישואין. אני אישית חשבתי שזה לא הדבר החכם לעשות כדי לרפא נישואין ושהכי טוב היה לגור ביחד,ללכת לתראפיה ולתרגל את זה במצבים של יום יום. אבל היא כבר החליטה ושכרה דירה ומחר היא עוברת- הדירה במרחק של כ 20 דקות נסיעה מהבית ואני יוכל כל יום לבוא אחרי העבודה ולאכול ארוחת ערב ולהשכיב את הילדים לישון ולנהל איזושהיא שיגרה של משפחה. כרגע אני די פגוע מזה שילדיי נלקחו ממני וזה כואב ,אבל אני מתכוון לבלות איתם כל דקה פנוייה -אחרי הכל הם הטעם לחיי ,לגבי האישה נוצר לי חוסר אמון אדיר כלפיה שממש גורם לי לא לאהוב אותה בכלל-אבל האהבה לא ממש מתה אלא גוססת וברת ריפויי אני משער. האם אתם חושבים שהגישה של מגורים בניפרד באופן זמני טובים לי כדי לתקן שגיאות וללמוד ? מה אני יכול לעשות כדי להתגבר על החוסר אמון האדיר שנוצר אצלי כלפי האישה ושממש חוסם לי את הרגש כלפיה לחלוטין. האם יש בעלי נסיון דומה? בתודה מראש!
אל תתייאש, לעיתים שווה להאבק, בשביל להגיע לפיסת מנוחה כלשהי, תמי
