פרידה / גירושים

דנה אז

New member
פרידה / גירושים

תגובות בדיונים האחרונים גרמו לי לתהות: האם האידיאלזציה של הזוגיות, שהכל צריך להיות נופת צופים גורמים לכך שאנשים יפרקו בקלות יותר זוגיות או נישואים. האם בגלל שאנחנו מצפים שהכל יהיה טוב בנישואים וגם אחרי הרבה שנים ביחד יהיו עדיין זיקוקים והתרגשות, והכל יהיה כמו בסרטים, יש נטיה להפרד יותר מבעבר, גם בזוגיות טובה וסבירה שהבעל לא תמיד עוזר, והאשה לא תמיד סופרוומאן.....
ושאלה נוספת ולא בהיבט הטכני האם זוגות שבוחרים בחיים משותפים בלי נישואים, יהיו מהירים יותר בהחלטה להפרד מאותן הסיבות?
 

רואה 6 6

New member
אני חושבת שדוקא אין אידיאליזציה של הנישואין יותר.

פעם היה. היום לא.
פעם אדם חשב שהוא מפסיד משהו אם לא יתחתן. היום אנשים שואלים עצמם כל הזמן אם הם לא מפסידים משהו בכך שהתחתנו (להוציא מצבי קיצון שזה סכנה לשפיות/לגוף להישאר יחד).
תסתכלי מה קורה: גיל הנישואין עולה כל הזמן,הסכמי ממון הם דבר מקובל היום ,משברים מכאן ועד להודעה חדשה: משבר שנת הנישואין הראשונה,משבר הבאת ילד,משבר גיל ארבעים...זה בכלל לא מושגים שהיו קיימים. אנשים חיו את החיים ולא האדירו את הקשיים האלה (כמפרקי משפחה). הדיון באלה עלה ככל שעלתה שכיחות הגירושין, כאילו שחיי הנישואין יצרו אותם.
יש איזו שליליות כזו שעוטפת את החלום הזה ,צל שחור שעורב לתפוס איזה זוג בגרון: אתם תתגרשוווווו.....תפחדוווווו....מאוווווד!!!
 

דנה אז

New member
סליחה, אולי לא הייתי ברורה

התכוונתי שאנשים מצפים שהנישואים יהיו אידליה של 100% מושלמות ואושר (בכוונה מגזימה). ולכן כאשר יש קשיים, אפילו קשיים לגטימיים הם ממהרים לפרק את החבילה במקום לנסות להתמודד.
במקום להבין שנישואים זה גם פשרה, התמודדות...
 

רואה 6 6

New member
אז זהו ,שהבנתי

ואני חושבת שהחשש מהצעד הזה ,שהוא ההיפך מאידיאליזציה, הוא הצל השחור של נישואין. כן, התפכחות מהחלום,נכון, אבל עוד לפני שמתחתנים.
 

dify

New member
עונה לך את איך שאני רואה את זה:

אני לא חושבת שאנשים נפרדים בגלל חוסר בזיקוקים, אני חושבת שהציפיה מסוגיות היא לא שיהיו זיקוקים אחרי עשר שנים אבל כן שזה יהיה מקום חם, אוהב, מפרגן, מעשיר. ואת יודעת משהו, ממרום ניסיוני האישי, אני כן חושבת שזה לגיטימי לצפות לזה, לגמרי.
ואם זה לא קורה, כי נניח שבאמת זה בלתי אפשרי לקבל לאורך זמן מאותו אדם את סיפור הצרכים שלך, אז למה להישאר שם, באמת, למה להישאר במקום שלא נותן לך תחושת אקסטרא, תחושת בונוס לחיים?
&nbsp
חיים פעם אחת. מבחינתי, כמו שכבר כתבתי, להיות לבד זו לא אופציה רעה בכלל. אז אם הברירה שלי היא בין להיות לבד לבין להיות בזוגיות שלא מספקת, אז אני אוותר על הזוגיות. לא בגלל שאצל אחרים החיים נראים לי מושלמים, אלא בגלל שמה שיש עולה לי יותר מאשר הסיפוק שבלהיות לבד. זו הסיבה שבחרתי להיפרד מבני זוג שהיו לי בעבר, גם כשלא ידעתי מה יהיה עתידי הזוגי, לגמרי חשבתי שאני אחיה לבד את רוב חיי, ובעיני עדיף לבד על פני תסכול זוגי.
&nbsp
לכן אני לא חושבת שצריך להתפשר. זוגיות זה לחלוק את כל 100% מחייך עם אדם אחר, את המרחב האישי שלך, את הגוף שלך, את הנפש שלך. ואת יודעת מה, יש משהו כואב יותר, לפחות עבורי, בלחיות עם מישהו שלא מבין אותי, לא קשוב, לא איכפתי, מאשר לחיות עם עצמי ולדעת שאף אחד לא מנפנף אותי ושיש כן סיכוי לזה שפעם אפגוש מישהו שטוב עבורי.
&nbsp
אז כן, אני לגמרי בעד גירושין. אני מאמינה שאנשים מתגרשים כי לא מספיק טוב להם. ולא צריך בכוח. ואם הם מתגרשים כי הם חיים באשליה, ויתכן שזה המצב, אז סביר שאחרי עוד מערכת זוגית רצינית או שתיים הם ילמדו למה ריאלי לצפות ויבינו מה החיים באמת ומה פוטושופ של פרסומות.
אני דווקא חושבת שאצל הרבה אנשים זה הפוך. רבים מאיתנו מתחתנים צעירים, ללא ניסיון זוגי רציני להשוות אליו (רציני=לחיות יחד לפחות שנה) ולכן חושבים שמה שיש זה כל מה שיכול להיות כי אין את היכולת להבין איך דברים מתנהלים בכל מיני סוגי זוגיות לעומק, וכן, יתכן שהם היו מאושרים יותר עם בני זוג אחרים. יש כאלו שלקראת משבר גיל 40 או 50 מגיעים להבנה שהם חייבים לעצמם תשובה לתהיה הזו, ולפעמים הם מבינים בדיעבד שכן יש טוב יותר (ושוב, גם לבד לפעמים זה טוב יותר מזוגיות לא מספקת).
&nbsp
&nbsp
אני שמחה, ממש שמחה, שלא התפשרתי ולא עצרתי בדרך. היו לי בני זוג שענו על כל מה שלכאורה מחפשים בזוגיות, והם גם היו נחמדים, ממש נחמדים, עם אחד מהם נשארתי בקשר אישי קרוב גם הרבה שנים אחרי שנפרדנו, ללא ספק יכולתי להתחתן איתו ולחיות איתו חיים נחמדים. אבל זה כל מה שזה היה, נחמדים. ונחמדים לא הספיק לי, בשביל נחמדים לא רציתי להתחייב לכל החיים, בשביל נחמדים העדפתי לשמור על העצמאות שלי. ואני שמחה על זה, כי אני היום מרגישה שעשיתי את הדבר הכי נכון עבורי, והחיים שלי היו נראים אחרת לגמרי, במובן הכי שלילי של המילה, לו הייתי נשארת שם רק כי הייתי מאמינה שלא יכול להיות טוב יותר. יכל. עובדה. אפילו יותר ממה שאני תיארתי לעצמי.
&nbsp
&nbsp
בשורה התחתונה, אם חברה תבוא להתייעץ איתי היום, ותגיד לי שהזוגיות שלה נעה בין "בסדר" לבין "גרועה" אני אשאל אותה שאלה אחת- האם את חושבת שיהיה לך יותר גרועה לחיות לבד מאשר להישאר בזוגיות הזו. אם היא תגיד שהיא לא פוחדת מלבד (וזה לא ברור מאליו, לחיות לבד דורש עצמאות, אישית, כלכלית, ואישות מתאימה) אז אני לגמרי אחזק את ידה להתגרש. אני חושבת שהסיכוי לחיים טובים יותר מ"בסדר" ובטח מ"גרוע" שווים לגמרי גירושין. ואנשים שלמדו את המסקנות שלהם מהפרק הראשון ולא מתפשרים על פרק ב' אלא הפעם קשובים לעצמם ומודעים יותר, כן חיים חיים טובים יותר. זה מה שאני רואה בניסיון החיים שלי.
&nbsp
שאלה שניה בבהודעה נפרדת כי זה נושא אחר לגמרי.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

דנה אז

New member
אהבתי את הפסקה האחרונה שלך

שבעצם ההחלטה להשאר תלויה באיך רואים את הזוגיות, מבחינתי זוגיות שמוגדרת בין הבסדר לגרוע היא לא זוגיות טובה. למרות שמבחוץ יכול להראות שכן.
אני לא חושבת שבכוח צריך להשאר נישואים, אבל גם לא חושבת שצריך למהר להתגרש.
 

dify

New member
עכשיו לשאלה השניה

אני חושבת שפרידה תלויה לפני הכל באישיות של בני הזוג, לא בנייר, לא בחותמת, לא בבירוקרטיה אלא קודם כל באישיות, ואני אסביר.
&nbsp
יש אנשים שפוחדים להיות לבד, להתנהל לבד, פוחדים שלא יאהבו אותם וכד'. אנשים כאלו יאחזו גם במערכת זוגית גרועה ואפילו גרועה מאד העיקר לא להפרד. יכול להיות שהם יתרצו את זה לעצמם ב"טובת הילדים" או ב"איך נסתדר כלכלית?" או ב"ככה זה אצל כולם" או ב"אני לא רוצה להתעסק עם הרבנות" אבל תכלס, כל אלו תירוצים. מי שבאמת רוצה להפרד, נפרד. נקודה. אנשים נפרדים גם כשיש לזה מחירים לא קלים. אם הם לא נפרדים, זה לא בגלל בירוקרטיה.
&nbsp
אז נכון שבירוקרטיה תילה להם יותר כסף ואנרגיה, אבל זו לא סיבה לא להפרד.
&nbsp
&nbsp
עכשיו בואו נפריד בין אנשים שיש להם רכוש משותף וילדים משותפים לאנשים שאין להם אחד משני אלו.
&nbsp
אנשים שיש להם רכוש/ילדים משותפים יהיו חייבים לעבור דרך בירוקרטיה גם אם הם מעולם לא הצהירו על עצמם כבני זוג בשום מקום. יש להם זכויות במדינה, זכויות של בני זוג, גם אם לכאורה הם לא דרשו אותם עד היום. לכן מעשית אין שום הבדל, אבל ממש שום הבדל, בין כאלו שהתחתנו רישמית לכאלו שלא.
&nbsp
גם אין הבדל ריגשי. יש אנשים שמתחתנים וכבר מתחת לחופה הם יודעים שהלב שלהם לא בנישואין האלו. לו ידעתם כמה סיפורים אישיים שכאלו אני מכירה. אנשים שהתחתנו בגלל "שהגיע הזמן" או עם "לא מי שרציתי אלא עם מי שהיה זמין לי באותו זמן" או כאלו שידעו שהם בוגדניים אבל היה חשוב להם המשפחה הרישמית או כאלו שזוגיות זה עוד דבר שהם צריכים לעשות עליו V בשלב ובמקום שבו הם בחיים ועוד ועוד'.. כך שחתונה רשמית לא מעידה על מחוייבות ריגשית, לא מעידה על כלום חוץ מלתת הכרה חברתית לזוגיות.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
אני אישית מאמינה שדווקא זוגיות שאין בה ילדים ורכוש משותף היא זוגיות הרבה יותר חזקה, ואני אסביר- בזוגיות שכזו יש פחות שיקולים זרים. כשרואים יחד זוג שאין להם רכוש משותף ואין ילדים ההסבר למה הם ביחד יכול להיות בעיקר אחד מהשניים- או אהבה או צורך פסיכולוגי.
&nbsp
כשרואים זוג שיש להם רכוש או ילדים משותפים ההסבר ללמה הם יחד יכול להיות אהבה או צורך פסיכולוגי אבל גם יכול להיות תלות כלכלית וחשש מפגיעה בילדים. כלומר אני מאמינה שהרבה יותר זוגות נשארים יחד בזוגיות גרועה מסיבות שאינן אהבה, מוכנים להתפשר, לספוג, לכאוב, לחיות בתסכול בלתי נגמר, לפחות עד שהילדים יגדלו, או כל עוד הם תלויים כלכלית.
&nbsp
הסטטיסטיקה מוכיחה שאני כנראה צודקת.. סטטיסטית כמות הגירושין עולה כשמגיע שלב ה"קן המתרוקן" כלומר כשהילדים עוזבים את הבית אין להם כבר משהו שיחזיק אותם יחד, למעשה הם משכו יחד בשביל ובגלל הילדים (או הקושי הכלכלי בלהחזיק שני משקי בית שיש בהם ילדים). מה שאומר שאצל הרבה זוגות שיש ילדים ו/או רכוש משותף הסיבה להשאר יחד היא לא אהבה ואושר. בעוד שאצל אלו שאין להם ילדים ורכוש משותף שני הגורמים הללו הם לא שיקול. (אם כבר הם יהיו שיקול לפרידה, בעיקר אם שני בני הזוג רואים את זה הפוך, נניח אם צד אחד רוצה ילדים והנשי לא רוצה ילדים אבל זה כבר עניין אחר).
&nbsp
&nbsp
&nbsp
באני מאמין שלי מי שבחר בחיים משותפים עם כמה שפחות כבלים חיצוניים, בעצם מאמין יותר בחוזק של הזוגיות שלו לשמור על עצמה בכוחות עצמה. לכן אני דווקא מאמינה שהם פחות נוטים להתפרק ריגשית. מעשית זה עניין אחר, כי כאמור, זה שאנשים נשארים לחלוק משק בית לא מעיד מבחינתי על זוגיות, מעיד רק על זה שהם מנהלים יחד עסק שנקרא משפחה עם הרכוש משותף וילדים. זוגיות זה האינטימיות והאיכפתיות הבלעדית שבין שני אנשים. זה ממש ממש לא קשור לשאלה האם הם חיים יחד או לא.
&nbsp
 

a wild rose

New member
מסכימה מאוד!

כתבתי על זה בפוסט המשתפך שלי, על כך שאני לא מבינה מתי זוגיות הפכה לעסק, שזה משהו שבעיני נורא עצוב במקרים שזה קיים. ברור לי שלא מדובר ברוב הזוגות, אבל לפעמים בשיחות עם נשואות "עייפות" זה מרגיש ככה.
&nbsp
יצא לי להכיר 3 זוגות שנפרדו אחרי תקופה של 8 שנים+-, אצל שניים מהזוגות התקופה כללה חתונה (בשני המקרים הנישואין הסתיימו אחרי פחות משנה) והזוג השלישי ביטלו חתונה מתוכננת. בשלושת המקרים התשובה לשאלה למה נפרדתם הייתה "אנחנו לא מתאימים". איך במשך 8 שנים לא קולטים את זה? יהיו מי שיגידו שהם השתנו במהלך השנים האלו, התפתחו לכיוונים אחרים וכו'... אבל בגדול יש גם הסכמה בשתיקה שהקשר המשיך מתוך הרגל ובגלל חשש להיות לבד פתאום.
&nbsp
 

Ginger L Honey

New member
מסכימה בהחלט

רק הניסוח "זוגיות שאין בה ילדים ורכוש משותף היא זוגיות הרבה יותר חזקה" לא כ"כ מסתדר לי, זוגיות עם ילדים ו/או רכוש יכולה להיות חזקה באותה מידה ולפעמים אפילו יותר. מאוד תלוי בזוג.
כמובן, אני מבינה מה אומרת, גם הסברת שאותן סיבות שמחזיקות זוג ללא ילדים/רכוש יכולות להתקיים במצב שיש לידים/רכוש.
ואני בעצמי לא מצליחה לחשוב כרגע על דרך טובה יותר לנסח את זה.
&nbsp
אולי, אצל זוגות שלהם אין ילדים ו/או רכוש משותף יותר ברור לעין שהסיבה שהם נשארים יחד היא שהם פשוט רוצים להשאר יחד.
אצל זוגות בעלי רכוש/ילדים משותפים זה פחות ברור
:)
 

דנה אז

New member
מתקשה להסכים שזוגיות בלי ילדים חזקה יותר

אני חושבת שכל זוגיות היא תלויה בבני הזוג.
בעיניי (ובעיניי בלבד) זוגיות בלי ילדים היא קצת זוגיות מפונקת, כמו אצל זוג צעיר היא אינה מתמודדת עם קשיים כמו זוגיות שיש בה ילדים, את הצורך למצוא את השביל המשותף בחינוך, לפעמים לוותר על דברים שאנחנו רוצים בשביל עצמנו כי נותנים קדימות לילדים. מנגד גם חסר בה את יהעומק שנותנות החוויות הנהדרות של לגדל ילדים, ויודעת שאני נשמעת קיטשית לגמרי, אבל זה נכון מבחינתי ומבחינת בעל.
צריך לראות את הפנים של בעלי זורחות כשהוא מסתכל על הילדה ועושה איתה דברים... (על עצמי לא יכולה להעיד איך אני נראית, רק איך אני מרגישה).
 

dify

New member
זה לא מה שאמרתי...

אני לא אומרת שהיא חזקה יותר..
אני אומרת שאם עומדים מולך שני זוגות שנמצאים יחד 20 שנה
לזוג אחד יש ילדים ולזוג השני אין ילדים,
ואת תוהה אם הם ביחד כי טוב להם או מכל סיבה אחרת שאינה זוגיות טובה, אז לאלו שיש להם ילדים יש יותר סיבות להישאר יחד גם ולמרות שהזוגיות בינהם נגמרה מזמן ולא טוב להם יחד. הם נשארים יחד, בין השאר, בגלל הילדים, כדי שיהיה בית אחד, כדי שיוכלו לעמוד בזה כלכלית, כדי לא לפגוע בנפש של הילדים וכד'. לאנשים בלי ילדים יש פחות סיבות להשאר יחד כשהזוגיות גרועה.
&nbsp
לכן כן, אם אני רואה זוגות שנמצאים יחד, בלי ילדים, אחרי 20 שנה, אני מניחה שאו שהזוגיות בינהם מאד טובה או שהתלות הפסיכולוגית מאד גבוהה. לעומת הורים לילדים שאצלם יתכן שהם יחד רק מסיבות טכניות וביום שהילדים יעזבו סופית הבית יתפרק.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
ולגבי ילדים.. זה נחמד שאת רואה את רגעי האושר, אבל זה לא בדיוק ככה ובטח לא אצל כולם. השנה הראשונה אחרי לידת הילד הראשון ידועה בספרי הפסיכולוגיה כשנת משבר בזוגיות (שוב, לא אצל כולם כמובן) התא הזוגי צריך להתרגל לשינוי וזה בכלל לא ברור מאליו. גם סדרי העדיפויות והשקעת האנרגיה בתוך הזוגיות משתנה, ההורים עכשיו ממוקדים בילדים ופחות בזוגיות.. השאלה לא היתה האם הורה לא יכול להיות אדם מאושר אלא האם זוגיות עושה אותם מאושרים.. זוגיות שבה יש חיכוכים על רקע כניסת הילדים לחייהם היא לא זוגיות מאושרת בהגדרות שלי, גם אם הילד עושה את ההורה למאד מאושר.
&nbsp
חוץ מזה עם כל זה שהורה זורח מאושר כשהילד שלו עושה א או ב ההורה גם יכול לצאת מדעתו ולהרגיש שהחיים הם מירוץ בלתי נגמר ושוחק כשהילד שלו עושה דברים אחרים. (אתמול, ארוחת יום הולדת במסעדה, וכל האירוע סובב סביב האחיין שלי ש.. לא מסכים לאכול.. שלא מוכן לשבת בכסא ילדים אלא רק על אמא שלו... שצורח בבכי תמרורים כי אמא שלו עצרה לחמש דקות לאכול את הדג שלה ולא הקדישה לו תשומת לב מלאה רק לו... סצינה ענקית שמרימה את כל המסעדה.. כמובן ששני ההורים בהיסטריה סביבו, להגיד לך שהם דמו לזוג הנינוח והמאוהב שהם היו לפני שהוא נולד? הם לא. והם עוד מפתיעים אותי לטובה, יחסית הם עברו ממש טוב את כניסת התינוק לזוגיות שלהם, אבל אי אפשר להגיד שלא רואים שטיפול בילד שוחק אותם ופוגע גם ברמה האישית וגם הזוגית בכמות תשומת הלב והאנרגיה שהם יכולים לתת. אז כן, זה אושר שהוא אמר פעם ראשונה "אמא" זה גם שק של דאגות מהפעם הראשונה שהוא למד לרוץ לבד

&nbsp
בקיצור, לילדים יש יתרונות וחסרונות, אני חושבת שחווית הילדים היא אינדיבידואלית. אבל מה שרלוונטי לדיון, ילדים בדר"כ לא הופכים את הזוגיות ליותר טובה ממה שהיא היתה קודם. וגם הילד הכי מקסים שקיים לא מתקן זוגיות שנגמרה כמו שהרבה אנשים מאמינים, היא רק נותנת סיבה טכנית-בירוקרטית להמשיך לנהל את העסק המשפחתי.
 

Ginger L Honey

New member
ילדים לא יכולים לתקן זוגיות

אבל הבאת הילדים לעולם וחווית גידולם כן יכולים להיות משהו שמהדק את הקשר בין בני-הזוג.
אבל הקשר חייב להיות חזק מאוד ויציב מלכתחילה, בכדי שחווית הילדים תחזק את הזוגיות ולא תהרוס אותה.
 

dify

New member
את זה אני מבינה

לא יודעת להגיד שזה נכון או לא נכון, אבל זה נשמע לי מאד הגיוני :) כשלאנשים טוב אז הכל נתרם מזה, בהחלט כן :) כך אני מאמינה :)
 
אני חושבת שההגדרה שלך של זוגיות היא שגויה..

זוגיןת היא ממש לא מושלמת ולא אידאלית לעיתים קרובות, לכולם יש ריבים וויכוחים ורגעים פחות טובים, זה טבעי וזה חלק מהעניין ולא עושה את הזוגיות פחות טובה כלל, מדברים, משלימים, מתקדמים. פרפרים, ניצוצות, וריגושים יכולים להתקיים גם לאורך שנים קדימה - שגרה היא לא יותר מתירוץ נוח של חוסר השקעה. כמובן שרוב הזוגות יפלו לשגרת יום יום שכולם מכירים וזה בסדר, רק שהשגרה והשיעמום והמוכר גורמים לרוב להגיע למקום מאד נוח ואפור. אם שני הצדדים ידאגו להחיות את הקשר, לשמור על הניצוץ או לפחות לתקשר ביניהם, לדבר על הבעיה ולהחליט לפעול להצית את הרגש מחדש ולתקן אז אותו ניצוץ ימשיך להיות חלק מהזוגיות גם בהמשך.
מבחינת הגיון, זוגות שחיים יחד ללא נישואים יכולים לפרק את הזוגיות בקלות יותר מזוג נשוי, התעודה הזו מסמלת משהו ויש לה משקל בפן המנטלי, למרות שבתאכלס זוגיות רשמית מכל סוג שהוא ממש לא קל לפרק. אף אחד מבני הזוג לא מלאך משמיים, ואם הבעל לא עוזר והאשה לא יכולה לבד זה מתריע שמשהו בזוגיות מצריך תיקון - אף אחד מבני הזוג לא יוכל לתקן לבד או להציל לבד - אם זה אישיו שחשוב צריך לדבר עם בן הזוג, להפתח על מה שקורה, על מה שמפריע ולראות איך משפרים. אין טעם בעיני לשמור בבטן ואחר כך לחשוב שבכללי דברים לא יכולים להיות גם אחרת.
 

דנה אז

New member
מה שכתבתי אינו ההגדרה שלי לזוגיות

אני כתבתי בגלל כמה תגובות שעלו פה.
ותהיתי אם היום אין יותר ציפיה מזוגיות שתהיה כמו שתיארתי, וכשזה לא קורה, האם יש נטיה יותר להתגרש. כלומר אני שואלת אם בין כל הזוגות שמתגרשים (ויש כאלה שממש מוצדק הגירושים). יש גם זוגות שמחפשים איזה פנטזיה שלא בהכרח קיימת?
 
זה בטוח..

אין לי ספק שיש המון אנשים שנמצאים על ענן של אושר לכמה חודשים, מחליטים להנשא ואז החיים נותנים ״סטירה״.. הבעיה היא שהרבה מהם ימהרו לפרק את הקשר גם, כי ׳זה לא זה׳ , כשהם לא ידעו מלכתחילה בעצם שקשר טומן עוד כמה דברים מלבד קוצ׳י מוצ׳י כל היום. :) ושאם טיפה יקדישו מחשבה או זמן יוכלו לתקן גם.
 

A לוןA

New member
שינויים תרבותיים

כמה סיבות מרכזיות לדעתי לעליה במקרי הגירושין:
1. לחץ חברתי. פעם זה היה ממש בושה להתגרש. הרבה זוגות נשארו יחד ולפעמים אפילו לא הודו בינם לבין עצמם שהם לא מאושרים כדי לא לסבול מהנידוי החברתי שנובע מאות הקלון של "גרוש/ה"
2. התפיסה התרבותית השתנתה, והדגש היום הוא הרבה יותר על האינדבדואל מאשר על שמירה ותרומה למסגרות. ואם לשמור על המסגרת המשפחתית בתמורה להקרבת האושר האישי היתה תפיסה מקובלת בעבר- היום היא לא
3. תרבות האינסטנט, שגורמת לנו לרצות ולקבל כל דבר כאן ועכשיו ובמינימום מאמץ, גורמת לאנשים לפרק מערכות במהירות עם ההיתקלות במכשולים כאלו ואחרים. אם פעם היו נשארים יחד, נאבקים יחד, מנסים בכל הכוח לשמור על הקיים- היום פשוט מפרקים- וממשיכים למערכת הבאה (שהרבה פעמים היא העתק של הראשונה)
 
לא בטוחה שזה העניין

אני חושבת שאנשים יותר חופשיים היום, וזה משמח דווקא. מרשים לעצמם לחיות לבד, מבינים שהעולם לא יקרוס אם יתגרשו. אני מאמינה גדולה בזה שצריך להישאר ביחד כשטוב, ואין שום טעם בזה כשרע. זוגיות כשלעצמה לא שווה כלום בעיניי, היא שווה רק אם היא מוסיפה לחיי ולא גורעת מהם.
זה כמו לעבוד במקום עבודה שאת מקבלת בו 25 ש"ח לשעה, ומשלמת 30 ש"ח לשעה על חנייה (היפותטית, כן? ברור לי שאף אחד לא עושה את זה, זאת מטאפורה). בשביל מה לעבוד?
&nbsp
לגבי אידאליזציה, אתמול אמא של קסם שאלה אותנו איך אנחנו חושבים שנסתדר בטיול, אמרנו לה שאנחנו בטוחים שנריב כי אנחנו נוסעים לחודש שלם ובמהלך חודש יש תאקלים פה ושם, אבל אנחנו יודעים איך לריב ואנחנו משוכנעים שנשלים ונהנה מאד, וגם אם יהיה יום אחד פחות כיפי הוא לא יעיב על הטיול. היא הופתעה לשמוע שאנחנו רבים
אבל מה לעשות? קורה!
הפואנטה היא לא "לא לריב", אלא לדעת איך לריב. אנחנו אף פעם לא בורחים מזה, לא ברוגז, לא מתנתקים או משתתקים ולא מתבשלים עם הכעס. אנחנו פותחים את הכל, בוכים, מלבנים וממשיכים הלאה ברוח טובה.
&nbsp
לגבי השאלה הטכנית, אני לא רואה את עצמי מפסיקה לאהוב את קסם או רוצה להיפרד ממנו וממשיכה לגור איתו רק כדי לא לעבור דירה או כדי לא להתחשבן על כספים. ממש לא.
 
למעלה