פרידה בבוקר בגן

[מיכל נח]

פרידה בבוקר בגן

שלום לכולם/ן, אני חדשה כאן ורוצה להתייעץ אתכם/ן. בני בן שנתיים (בעוד 11 יום) והולך לגן כבר כמה חודשים, הבעיה היא הפרידה ממני או מבעלי בבוקר שהיא ממש קשה ומלווה בבכי נוראי. ניסינו כבר כל מיני דרכים כולל להביא משהו מהבית כמו דובי או צעצוע אחר, תקופה מסויימת זה היה בסדר אבל אז הוא חלה ואחרי כמה ימים כשחזר לגן שוב התחיל לבכות בבוקר. חשוב לציין שלפעמים הוא מפסיק לבכות אפילו לפני שהספקתי לצאת מהגן וזה בד"כ בעזרת אחת המטפלות או הגננות. כמו כן, במהלך היום הוא משתתף פעיל בגן וכשאני באה לקחת אותו בצהריים הוא מבקש להשאר עוד ולשחק ולפעמים אנו מתעכבים עוד כ-20 דק' עד חצי שעה. שאלתי היא האם למשהו יש רעיון או מתוך נסיון אישי המלצה על פתרון שיכול להקל עליו את הפרידה בבוקר. הוא ילד שמבין הכל ומדבר בצורה בוגרת מאד ולי אין כבר יותר רעיונות לפתרון ופשוט כואב הלב לראות אותו בוכה כך. תודה ויום מקסים, מיכל

 

[לאה_מ]

רק כמה שאלות כדי למקד את הבעיה:

זו השנה הראשונה שלו בגן? אם לא - איך היה קודם? איך היה תהליך הקליטה שלו בגן בתחילת השנה? מתי התחיל הבכי בפרידה? מה כולל "טקס הפרידה" שלכם היום? האם הוא נפרד ממך ומבעלך באותה צורה?

 

[מיכל נח]

קודם כל תודה על התגובה המהירה

ובנוגע לשאלותייך אז כך: יובל היה בגן גם בשנה שעברה (מחודש מרץ) וגם אז הפרידות היו קשות. אחרי חופשת הקיץ (שבועיים) הוא התחיל את השנה מצויין ולא היו בעיות בפרידה, הבכי התחיל אחרי שהיה חולה בתחילת אוקטובר ומאז המצב לא השתנה. הפרידה בגן כוללת חיבוק ונשיקה ומאחלת לו יום נעים ואז אני הולכת כי אם אני נשארת הוא לא מוכן לעזוב אותי (כשהו על הידים) ובד"כ המטפלת של קבוצת הגיל שלו לוקחת אותו ממני בצורה נעימה (לא בכח חס וחלילה) ואז הוא נרגע. כשבעלי מלווה אותו לגן הפרידה היא אותה בפרידה אבל לו קשה יותר ממני נושא הבכי כי הוא לא רואה אותו בצהריים כמוני ויכול להרגיש וגם יובל אומר שהיה לו כיף בגן. תודה שוב, מיכל

 

[לאה_מ]

או קיי, אז ככה:

אם את משוכנעת שטוב לו בגן, ויש בסך הכל בכי קצר בפרידה, שנפסק תוך זמן קצר מאד - אני חושבת שזו לא בעיה. נכון, שאנחנו היינו מעדיפים להפרד בצורה שיותר נעימה לנו, אבל יובל - למרות שאת אומרת שהוא בוגר ומבין - הוא עדיין פעוט, אפילו לא בן שנתיים, והוא מביע את הצער שלו על הפרידה בדרך אחרת מאשר אנחנו מביעים צער כזה. גם אני מצטערת להפרד בבוקר מהילדים שלי, אבל אני יודעת שאני הולכת למקום מעניין, וגם יודעת שאראה אותם שוב אחר הצהרים, וגם יודעת שבזמן שאני לא איתם יהיה להם טוב - זה מקל עלי ומאפשר לי להפרד מהם בכיף. יובל עוד לא יודע לעשות את זה - טוב לו בגן, הוא שמח לבוא לשם, אבל הוא גם עצוב להפרד מכם - גם אתם מרגישים כך, לא? אז הוא פשוט מבטא את הצער שלו בדרך אחרת. לגיטימי. לאבא של יובל הייתי מציעה כן לעבוד על עצמו בעניין הזה, כי ככל שהוא ירגיש יותר בטוח להשאיר את יובל בגן, כך ליובל יהיה קל יותר להפרד ממנו. אפשר להוסיף לטקס שלכם נפנוף לשלום מהחלון, או משהו כזה - אצלי עם חלק מהילדים זה עבד - אבל לא חובה - מה שעובד בשבילכם. והעיקר - לדעתי - אם מצאתם את השיטה שעובדת הכי טוב (שבה הפרידה הכי קלה) - תדבקו בה, לפחות עד שהיא לא תוכיח את עצמה יותר.

 

[מיכל נח]

תודה על תשובתך

 

[אפרתש]

../images/Emo7.gif בסך הכל טוב לו בגן?

בדרך כלל נהוג לאמר שטוב לעשות פרידות מהירות. הילד בוכה דקה או שתיים, אבל מיד נרגע ונהנה. לנו עצוב להיפרד ככה, אבל לילד, כנראה, טוב. עם הגדולה שלי עובד משהו אחר. היא צריכה שנישאר איתה כמה דקות, נשב לידה בפעילות הראשונה שהיא עושה (בדרך כלל ציור או הדבקה). לפעמים מבקשת שנישאר עד שתסיים כדי שנראה את התוצאה, אבל בדרך כלל היא שוקעת בפעילות, ככה שאחרי מעט דקות אפשר להיפרד ממנה בקלות. לא נעלמים לה, אבל היא כבר שקועה ונהנית, ולא אכפת לה שאנחנו הולכים. ניסיתי את זה פעם עם הקטנה שלי (גם היא בת שנתיים בשבוע הבא), וחוללתי טרגדיה בגן. לא רק שהיא נתלתה עליי יותר ויותר, עוד ילדים התחילו להידבק אליי ולא נתנו לי ללכת. אז בדרך הקשה הבנתי שזה פתרון שלא מתאים לכל ילד.

 

[ליביתי]

אולי לשתף את הגננת בטקס הפרידה

היתה תקופה אצל הבן שלי בשנה שעברה (סביבות הגיל של הבן שלך), שהיה לו קצת קשה יותר להיפרד ממני בבוקר בגן. מה שעזר זה שהייתי מעבירה אותו מהידיים שלי לידיים של המטפלת תוך ספירה 1, 2, ו-3. אולי ליצור תפקיד בשביל הילד בפרידה (יסגור את הדלת אחריך, יתלה את המעיל וכו').