כאילו - דא!?
לא רוצה לאבד קשר אפילו שהוא אינו מספק אותך. אתה מוכן להתפשר על שאריות של יחסי ידידות, שהן די נעימות אבל בכל זאת שאריות. עד שלא יעצבן אותך מספיק הקטע הזה של "שאריות" - לא יזוז הרוורס. הבעייה היא שאתה רוצה שמשהו יקרה בלי שאתה תעשה משהו או תשנה ממנהגיך הנוכחיים. שפתאום היא תתאהב בך, שפתאום תשתנה ותהיה "גבר" (whatever that means), שפתאום הדברים יסתדרו מעצמם... ואתה מתלונן על כך שהדברים לא "קורים" כמו שאתה רוצה. תבין שי - אם אתה מתלונן, סימן שמשהו פה לא בסדר בעיניך. העניין הוא שאתה מונע על ידי פחד. פחד שאם תאבד את השאריות הללו לא יהיה לך כלום. האמנם? מה היה לך לפני השאריות הללו? מה יכול להיות לך אחרי שתוותר עליהן? ואם אתם כאלה ידידים טובים למה שהיא לא תפרגן לך את החברות הבאה שלך כמו שאתה מפרגן לה את החברויות שלה? במילים אחרות, איזו סיבה יש לידידות הזו להתפרק אם תזוז מעמדת "מלקט השאריות הממתין לעד"? (חוץ מהסיבה שאתה תפסיק לרצות ללקט שאריות, כמובן). הכדור במגרש שלך כבר זמן רב, אתה יודע.