פרוש לבואי הביתה.
הכותב המקורי הוא חבר בפורום של ברי סחרוף, שמו מתן, הייתי חייב לביא את זה לכאן. ___________________ זה הפירוש שלי לשיר הזה..אתם מוזמנים להאיר להעיר וסתם לכתוב את דעתכם על זה.. אני מודע לכך שאולי לא תסכימו עם חלקו,כי הוא פירוש שאני כותב באופן מאוד אישי(גם הפעם) "בואי הביתה,נצא לבוסתן,בואי הביתה,לשבת מול הים,בואי הביתה בשפתיים אדומות,בואי הביתה לקטוף את הפירות.. ואולי היה זה רק חלום.. בואי הביתה ללבוש את המדים,בואי הביתה,לגמור ת´שיעורים,בואי הביתה האוכל כבר מוכן,בואי הביתה,לאן תלכי לאן?" השיר הוא שיר אהבה,שאדם מנסה להחזיר את אהובתו אליו,בהתחלה מתוך אופטימיות וביטחון שהיא תחזור אליו,ולבסוף מתוך פחד ופסימיות שהיא לא תחזור.. בתוך השיר עצמו ישנה האפשרות שכל השיר מעולם לא התקיים,או לפחות חלק ממנו לא קרה.. "בואי הבייתה"- בית הוא מקום שבו האדם מרגיש הכי בנוח,הכי בטוח,מרגיש שייך.. בשיר ישנה כמיהה לחזרה למצב שבו תהיה הרגשה בין בני הזוג של בית,של נוחות ושייכות הדדית ,של חיים בהרמוניה בין האהוב לאהובה. "בואי הבייתה,נצא אל הבוסתן".הטיעון הראשוני הוא שהאדם רוצה להחזיר את אהובתו אליו,בשביל שהם יוכלו לבלות ולהנות יחד,"נצא אל הבוסתן" הוא דימוי להנאה משותפת.. "בואי הבייתה,לשבת מול הים",הטיעון השני במעלה,מכוון אל הנפש הנשית,שכמהה לאהבה. האדם רוצה לתת לחברתו אהבה,ולאהוב אותה,ושהיא תאהב אותו."לשבת מול הים"-דימוי לרומנטיקה. "בואי הבייתה,בשפתיים אדומות".זה לא טיעון,זאת פשוט הבהרת כוונות שהכוונה היא לאשה בשר ודם,ולא למשהו מופשט (למרות שתמיד יכול להיות שזה דימוי אחר,רק שאני חושב שזה דימוי לאשה).שמי שהשיר מכוון אליה,תדע שמדובר בה. "בואי הבייתה,לקטוף את הפירות",טיעון מדהים מבחינת העומק שטמון בו.. האדם כאן טוען שהאשה היתה איתו בזמנים הקשים שלו,ועכשיו הוא השתנה לטובה,ורוצה להחזיר את אהובתו,והוא מרגיש שהוא "חייב" לפצות אותה על כל הסבל שהוא גרם לה בגלל שהוא היה במצב רע,ועכשיו הוא רוצה לתת לה להנות מהטוב שבו.. "ואולי היה זה רק חלום",משפט אכזרי,שממנו יכולים להשתמע שלושה דברים.. א.הוא חלם שהוא אומר את זה,אבל מעולם לא היה לו האומץ לומר לה.. ב.היא מעולם לא חזרה,למרות כל הטענות האלה. ג.היא מעולם לא הייתה..והכל בדמיון. והכל ב"אולי".. הבית השני,כבר יותר חושש,יותר פסימי,כבר לא בטוח בעצמו,והסיבות משתנות בהתאם: "בואי הבייתה,ללבוש את המדים",מדים הם מטאפורה לפטריוטיות,שבמובן של קשר,הכוונה כמובן לנאמנות,יש כאן קריאה לאשה שלא תלך,שתהיה נאמנה לו,אחרי כל מה שהם עברו ביחד.. "בואי הבייתה ,לגמור ת´שיעורים",לגמור את השיעורים זאת מטאפורה לסיום מטלה,חובה, לאחר שהאדם מנסה להחזיר את אהובתו בדרכי פיתוי(יהיה טוב,יהיה לך טוב,נהנה..) הוא מנסה לפרוט על המצפון שלה,זה בולט מאוד כאן וב"ללבוש את המדים" "בואי הבייתה,האוכל כבר מוכן",תיזדרזי,תבואי עכשיו,לפני שאני אתייאש,"אתקרר",ולא אנסה יותר להשיב אותך אלי,ושנינו נפסיד מזה. מצד שני,האוכל כבר מוכן,היא מטאפורה לכך שהאשה כבר לא צריכה לחכות לשינוי לטובה אצלו.האדם אומר שהוא כבר מוכן אליה,מאוד מתאים ל"לקטוף את הפירות" "בואי הבייתה ,לאן תלכי לאן"? זאת כבר השאלה הסופית,הוא כבר לא מנסה שום שיכנוע,שום בעיות מצפוניות.. זאת כבר שיטת אלימינציה,אם הכל לא עבד,נשאר רק זה.. אולי העובדה שאין לה מישהו אחר,תחזיר אותה אליו.. די מתקשר לי לרובים ושושנים בשיר "גשם נובמבר" “don’t you think that you need somebody,don’t you think that you need someone,everybody need somebody,youre not the only one..” השיר עצמו מטאפורי כמעט לחלוטין,שיר אהבה מדהים,אבל רק "אהבה ממבט שני" שיר אולטימטיבי לכל מי שרוצה להחזיר את החברה שלו אליו.. בית ראשון,אופטימי מאוד- בית שני מאוד פסימי ומיואש. אני חושב שאפשר גם לראות כל "בואי הבייתה" כטיעון בפני עצמו,שכשהוא לא עובד,האדם עובר לטיעון הבא..עד שנגמרים הטיעונים,ולכן יש בשיר משהו מאוד עצוב. מי יתן שלא נאלץ להשתמש בשירים האלה..
הכותב המקורי הוא חבר בפורום של ברי סחרוף, שמו מתן, הייתי חייב לביא את זה לכאן. ___________________ זה הפירוש שלי לשיר הזה..אתם מוזמנים להאיר להעיר וסתם לכתוב את דעתכם על זה.. אני מודע לכך שאולי לא תסכימו עם חלקו,כי הוא פירוש שאני כותב באופן מאוד אישי(גם הפעם) "בואי הביתה,נצא לבוסתן,בואי הביתה,לשבת מול הים,בואי הביתה בשפתיים אדומות,בואי הביתה לקטוף את הפירות.. ואולי היה זה רק חלום.. בואי הביתה ללבוש את המדים,בואי הביתה,לגמור ת´שיעורים,בואי הביתה האוכל כבר מוכן,בואי הביתה,לאן תלכי לאן?" השיר הוא שיר אהבה,שאדם מנסה להחזיר את אהובתו אליו,בהתחלה מתוך אופטימיות וביטחון שהיא תחזור אליו,ולבסוף מתוך פחד ופסימיות שהיא לא תחזור.. בתוך השיר עצמו ישנה האפשרות שכל השיר מעולם לא התקיים,או לפחות חלק ממנו לא קרה.. "בואי הבייתה"- בית הוא מקום שבו האדם מרגיש הכי בנוח,הכי בטוח,מרגיש שייך.. בשיר ישנה כמיהה לחזרה למצב שבו תהיה הרגשה בין בני הזוג של בית,של נוחות ושייכות הדדית ,של חיים בהרמוניה בין האהוב לאהובה. "בואי הבייתה,נצא אל הבוסתן".הטיעון הראשוני הוא שהאדם רוצה להחזיר את אהובתו אליו,בשביל שהם יוכלו לבלות ולהנות יחד,"נצא אל הבוסתן" הוא דימוי להנאה משותפת.. "בואי הבייתה,לשבת מול הים",הטיעון השני במעלה,מכוון אל הנפש הנשית,שכמהה לאהבה. האדם רוצה לתת לחברתו אהבה,ולאהוב אותה,ושהיא תאהב אותו."לשבת מול הים"-דימוי לרומנטיקה. "בואי הבייתה,בשפתיים אדומות".זה לא טיעון,זאת פשוט הבהרת כוונות שהכוונה היא לאשה בשר ודם,ולא למשהו מופשט (למרות שתמיד יכול להיות שזה דימוי אחר,רק שאני חושב שזה דימוי לאשה).שמי שהשיר מכוון אליה,תדע שמדובר בה. "בואי הבייתה,לקטוף את הפירות",טיעון מדהים מבחינת העומק שטמון בו.. האדם כאן טוען שהאשה היתה איתו בזמנים הקשים שלו,ועכשיו הוא השתנה לטובה,ורוצה להחזיר את אהובתו,והוא מרגיש שהוא "חייב" לפצות אותה על כל הסבל שהוא גרם לה בגלל שהוא היה במצב רע,ועכשיו הוא רוצה לתת לה להנות מהטוב שבו.. "ואולי היה זה רק חלום",משפט אכזרי,שממנו יכולים להשתמע שלושה דברים.. א.הוא חלם שהוא אומר את זה,אבל מעולם לא היה לו האומץ לומר לה.. ב.היא מעולם לא חזרה,למרות כל הטענות האלה. ג.היא מעולם לא הייתה..והכל בדמיון. והכל ב"אולי".. הבית השני,כבר יותר חושש,יותר פסימי,כבר לא בטוח בעצמו,והסיבות משתנות בהתאם: "בואי הבייתה,ללבוש את המדים",מדים הם מטאפורה לפטריוטיות,שבמובן של קשר,הכוונה כמובן לנאמנות,יש כאן קריאה לאשה שלא תלך,שתהיה נאמנה לו,אחרי כל מה שהם עברו ביחד.. "בואי הבייתה ,לגמור ת´שיעורים",לגמור את השיעורים זאת מטאפורה לסיום מטלה,חובה, לאחר שהאדם מנסה להחזיר את אהובתו בדרכי פיתוי(יהיה טוב,יהיה לך טוב,נהנה..) הוא מנסה לפרוט על המצפון שלה,זה בולט מאוד כאן וב"ללבוש את המדים" "בואי הבייתה,האוכל כבר מוכן",תיזדרזי,תבואי עכשיו,לפני שאני אתייאש,"אתקרר",ולא אנסה יותר להשיב אותך אלי,ושנינו נפסיד מזה. מצד שני,האוכל כבר מוכן,היא מטאפורה לכך שהאשה כבר לא צריכה לחכות לשינוי לטובה אצלו.האדם אומר שהוא כבר מוכן אליה,מאוד מתאים ל"לקטוף את הפירות" "בואי הבייתה ,לאן תלכי לאן"? זאת כבר השאלה הסופית,הוא כבר לא מנסה שום שיכנוע,שום בעיות מצפוניות.. זאת כבר שיטת אלימינציה,אם הכל לא עבד,נשאר רק זה.. אולי העובדה שאין לה מישהו אחר,תחזיר אותה אליו.. די מתקשר לי לרובים ושושנים בשיר "גשם נובמבר" “don’t you think that you need somebody,don’t you think that you need someone,everybody need somebody,youre not the only one..” השיר עצמו מטאפורי כמעט לחלוטין,שיר אהבה מדהים,אבל רק "אהבה ממבט שני" שיר אולטימטיבי לכל מי שרוצה להחזיר את החברה שלו אליו.. בית ראשון,אופטימי מאוד- בית שני מאוד פסימי ומיואש. אני חושב שאפשר גם לראות כל "בואי הבייתה" כטיעון בפני עצמו,שכשהוא לא עובד,האדם עובר לטיעון הבא..עד שנגמרים הטיעונים,ולכן יש בשיר משהו מאוד עצוב. מי יתן שלא נאלץ להשתמש בשירים האלה..
