פרופרציות מהחיים
או פרופרציות לחיים,,, מטבענו כבני אנוש לקטר , לשמוח, לחייך לבכות, לרטון, לכעוס , לאהוב להשקיע אנרגיות היכן שצריך אך גם היכן שלא,, ואז, להכנס לבית הזה לבית החם שבו גדלתי לבית של ההורים שלי ולראות אותו את אבא שלי גבר מקסים,, לכל הדעות איש חם ואוהב שאין כמותו איש שנתן ועמד מאחורי ומאחורי אחיי לכל אורך השנים מכל בחינה שרק הצטרכנו לראות אותו נובל בקצב איטי סובל בטירוף המחלה הארורה הזאת שחזרה אליו בשנית לפני כחצי שנה שביום אחד , ברגע אחד בשניה אחת שינתה לנו את החיים ולו בפרט המחלה הזאת שנתנה לנו מימד שונה לחשיבות החיים ולאורח החיים שלנו ,,, להכנס לשם ולראות אותה את אמא שלי אישה טובת לב שכמותה עושה ועושה ועושה בלי סוף לטובתו, לטובתה, לטובתנו העיקר שכולנו נהיה מרוצים העיקר שלכולנו יהיה כיף מעניקה לו את כל כולה אוהבת אותו כאילו שרק אתמול הכירו והוא אותה באותה מידה הפחד שלו מפני המוות הפחד שלו מפני הפרידה מאיתנו,, ילדיו ונכדיו ממנה האישה של חייו ולעצור לרגע ולחשוב איך ברגע אחד בשניה אחת במילה אחת והכל משתנה בלב בנפש באורח בהווי בשוטף וזה נורא וזאת מלחמה אבודה וזה כואב וזה קשה אך זאת המציאות שלו,, של אבא שלי שחולה כל כך וסובל כל כך ואנחנו איתו בלב ובנשמה חזרתי משם לפני כשעתיים ואני עדיין לא משתחררת מהביקור הזה,,, תודה למי שקרא,,, זה מעט ארוך הייתי חייבת להוציא,,,
או פרופרציות לחיים,,, מטבענו כבני אנוש לקטר , לשמוח, לחייך לבכות, לרטון, לכעוס , לאהוב להשקיע אנרגיות היכן שצריך אך גם היכן שלא,, ואז, להכנס לבית הזה לבית החם שבו גדלתי לבית של ההורים שלי ולראות אותו את אבא שלי גבר מקסים,, לכל הדעות איש חם ואוהב שאין כמותו איש שנתן ועמד מאחורי ומאחורי אחיי לכל אורך השנים מכל בחינה שרק הצטרכנו לראות אותו נובל בקצב איטי סובל בטירוף המחלה הארורה הזאת שחזרה אליו בשנית לפני כחצי שנה שביום אחד , ברגע אחד בשניה אחת שינתה לנו את החיים ולו בפרט המחלה הזאת שנתנה לנו מימד שונה לחשיבות החיים ולאורח החיים שלנו ,,, להכנס לשם ולראות אותה את אמא שלי אישה טובת לב שכמותה עושה ועושה ועושה בלי סוף לטובתו, לטובתה, לטובתנו העיקר שכולנו נהיה מרוצים העיקר שלכולנו יהיה כיף מעניקה לו את כל כולה אוהבת אותו כאילו שרק אתמול הכירו והוא אותה באותה מידה הפחד שלו מפני המוות הפחד שלו מפני הפרידה מאיתנו,, ילדיו ונכדיו ממנה האישה של חייו ולעצור לרגע ולחשוב איך ברגע אחד בשניה אחת במילה אחת והכל משתנה בלב בנפש באורח בהווי בשוטף וזה נורא וזאת מלחמה אבודה וזה כואב וזה קשה אך זאת המציאות שלו,, של אבא שלי שחולה כל כך וסובל כל כך ואנחנו איתו בלב ובנשמה חזרתי משם לפני כשעתיים ואני עדיין לא משתחררת מהביקור הזה,,, תודה למי שקרא,,, זה מעט ארוך הייתי חייבת להוציא,,,
