פרופיל צבאי

[גובלינית]

../images/Emo4.gif לא כל כך מצליחה להבין למה כל כך חשוב לך

לשאת נשק? הבן שלי לא סבל את זה ודווקא שמח ששיבצו אותו בתפקיד שלא צריך. בכל אופן - לגבי מתנדבים, בדרך כלל הם משובצים לתפקידים שלא דורשים לשאת נשק.

 

[smailie]

זה יותר בשביל

למחוק את כל הסעיפים שהם תוצאה של האבחנה שנקבעה על רקע נפשי, עד האחרון שבהם. אני חושב שזה "מגיע" לי בהחלט. הסכמה לשאת נשק היא ההוכחה הכי טובה לכך שהסעיפים המתייגים אינם עוד. יותר אסבול אם הסעיף הזה לא יימחק, מאשר אם אקבל כל - מיני תפקידים לא נוחים. המטרה שלי היא להתחיל כמתנדב, אבל תוך כדי השירות להעלות את הפרופיל (גם אם יידרשו לשם כך 15 שנות מאבק נוספות!). וכמו שכבר כתבתי: אם לא יקבלו אותי השנה לשירות בצה"ל, פשוט אעזוב את הארץ... במדינה אחרת לתיק האישי שלי מהילדוּת לא תהיה הרי שום השפעה, אז אולי יהיה עדיף לי ככה.

 

[גובלינית]

smailie - תסלח לי, אבל לדעתי אתה פשוט

שבוי בתוך התיוג החברתי... להתרשמותי - ההתעקשות שלך בסוגיות אלו רק עלולה לתקוע אותך במאבק חסר סיכוי בדעות קדומות מטופשות כשאת המחיר (של הזמן היקר) - מי שישלם זה רק אתה... וחבל...

 

[smailie]

אני חושב שזה לא נכון, מה שאת אומרת

המחיר יהיה הרבה יותר כבד בטווח הארוך, אם אשלים עם הפטור מצה"ל. שירות צבאי יכול בהחלט לעזור לי ולקדם אותי. איך שלא מסתכלים על זה... (תשאלי את קצינוס ואת נופר. הבעייה היא, שלי יש הורים ציניים ולא תומכים בנושא. אפילו אלין סיימה שירות צבאי מלא, על כל מוגבלויותיה, כפי שהבנתי. אז אני לא יכול לפחות להתנדב, בתפקיד שאיננו קרבי?) להסתובב עם תיק שרשום לי בו שאני "חולה נפש" זה יותר עדיף?

 

[גובלינית]

../images/Emo195.gif smailie - אפאחד לא אמר לא להתנדב

אבל - אני לא מבינה מה הקשר לנשק. זה פשוט נשגב מבינתי. בשביל מה בדיוק זה טוב? רק בשביל להוכיח לכולם ש"אתה כמו כולם"? ומי אמר שרשיון לנשק זה הקריטריון? ממתי כל חייל שלא מחזיק נשק הוא חולה נפש? איך בדיוק הגעת למסקנה הזו? תחשוב - האם אתה לא נופל כאן למלכודת של התיוג החברתי? בקיצור - להחזיק נשק בצבא פשוט נראית לי מטרה חסרת תוחלת, לא ריאלית ומיותרת. בעיני - פשוט חבל על האנרגיה שלך. עדיף שתשקיע אותה במציאת תפקיד מעניין בצה"ל, שיוכל גם לקדם אותך גם בחיים האזרחיים. אה, ועוד דבר - לדעתי יש לך ביד נשק לא פחות אפקטיבי וזה כשרון הכתיבה שלך. למילים יש הרבה פעמים כוח גדול יותר לשנות את המציאות מאשר לנשק. ותחשוב גם על זה...

 

[אלי של נופר ובר]

מסכימה עם דברייך , אבל יכולה להבין את smailie

ויכולה להבין מאילו דחפים הוא מונע : לחרוג מהשורה ולבלוט , למקד את תשומת הלב , לא בגלל מי שאתה או בשל הישגיך , אלא כי אתה שונה (ולא מבחירה) , כי יש עליך תווית של סוג ב' ומקפידים לנפנף בזה בכל הזדמנות , או גרוע יותר , להתייחס אליך ככזה , גורמים לו לאותו אדם לרצות להיות חלק מן השורה , להיבלע , להיות כמו כולם או לפחות לנסות להיות כמו כולם. וציינתי שמסכימה לגמרי עם דברייך , כי כל דבר בעתו . ואם הדחפור שדוחף שם פול גז ונמצא בניוטרל ולא מתקדם לאף מקום , מתבזבז המון דלק והולכת לאיבוד הרבה אנרגיה וגם נהיה זיהום אוויר (= תסכול) מיותר. אז עדיף לשלב להילוך ולהתחיל להיות יעילים תוך התקדמות ליעדים הבאים.

 

[גובלינית]

../images/Emo201.gif למרבה הצער, גם אני יכולה להבין את

סמיילי - אבל, מעדיפה להתייחס לדברים בגישה יעילה יותר, או כפי שניסחת את הדברים כל כך יפה בעצמך...

 

[smailie]

אבל למה אף - אחד לא מאמין בי?!

הנה... אתם הצלחתם כנגד כל הסיכויים. איזו סיבה יש שאמשיך הלאה, עם התיוג הישן שנקבע לי, מבלי שתהיה לי שום הזדמנות להוכיח אחרת? יש הרי הרבה מתנדבים בצה"ל. זה פשוט לא הגיוני שהמצב שלי עד כדי כך חמוּר, שאפילו להיות משובץ בתפקיד מינהלתי אני לא כשיר.

 

[אלי של נופר ובר]

זה לא שלא מאמינים בך , smailie .

אלא שבטבלת ה"בעד והנגד" , בעמודת ה"נגד" ( נגד הקיבעון שלך להמשיך ולהילחם ) יש הרבה מידי פרמטרים : אתה כבר לא ממש נער ובכמות האנרגייה והזמן שאתה משקיע בניסיון לשרת בצבא אתה מפסיד התפתחות מקצועית , שיכולה לעזור לך בהמשך חייך . אתה מפסיד חיים עצמאיים או נכון יותר לא יוצא אליהם , כי האנרגייה שלך מנותבת לדבר אחר , שגוזל את כל משאביך. אתה מקריב הרבה מידי לטובת עיניין "מפוקפק" : דהיינו והיה ויסכימו לנדב אותך ותצטרך לשרת בתפקיד שנדרש בצבא, אבל לא מוציא ממך גרם של מאמץ (חשיבתי או אחר) , תפקיד כזה שאתה לא מפסיק להביט בשעון ולהמתין לסיום יום העבודה , תפקיד כזה שבמרבית שעות היום אתה לגמרי לבד , בלי כל יכולת ליצור קשרים חברתיים (שזו בעייה בפני עצמה כי אל תשכח בן כמה אתה). והיה ותגיע לתפקיד כזה , מה תאמר אז ? בשביל זה הקרבתי כל כך הרבה ? בשביל זה נלחמתי ? והלא אני יכול לתרום הרבה יותר , איך הם לא מבחינים בי ? כי כזה הוא הצבא. מערכת נורא גדולה שבשביל להבחין בפרטים מוכשרים זקוקים לזכוכית מגדלת (ובגלל קשיים תקציביים אין להם אחת כזו). האם הסיבות הללו נלקחו בחשבון בשיקולים שלך להילחם , אבל בו זמנית "לסנדל" את עצמך למקום ולאבד שנים יקרות ? אני פשוט מנסה להאיר את עיניך , למרות הבנתי את נקודת המוצא שלך. ואם היית נער בן 20 הייתי תומכת בך לחלוטין. אבל אתה פשוט מבזבז את שנותיך הטובות למען מטרה , שגם אם תשיג אותה , לא בטוח שתטיב איתך. אז לא חבל ?

 

[אלי של נופר ובר]

מישהו מוכן להסביר לי למה אני בונה שורות בצורה

מסויימת והן יוצאות ב"תפוז" אחרת לגמרי ?

 

[smailie]

אבל מדוע לחשוב כל הזמן רק על השלילי?!

אני לא מנסה להגיע לצה"ל כדי ליהנות. תפקיד מדכא ומשעמם, עם מפקדים שלא מתייחסים אליי ובלי אפשרות ליצור קשרים חברתיים, זה משהו שבהחלט לקחתי בחשבון והתרחיש האפשרי הזה לא מפחיד אותי אפילו לרגע אחד. איך אומרים? הלוואי שאלה יהיו הצרות שלי... אני יותר מוטרד מזה שלא יקבלו אותי לצה"ל בכלל. ברגע שיסכימו לקבל אותי, לשלוח אותי לטירונות מתנדבים, לתת לי ללבוש מדים - ולשבץ אותי ב כ ל תפקיד באשר הוא - ארגיש שניצחתי ואדע שכבר אין לסטיגמה שום חשיבות או השפעה. הסבירות שאסבול בזמן השירות הצבאי או שלא אמצא שם את מקומי, זהה לסבירות שזה יקרה לכל מועמד אחר לגיוס. ואם כן יהיה לי טוב שם? אין שום אפשרות כזאת? וחוץ מזה, דווקא הציעו לי לפני מספר חודשים תפקיד איכותי למדי בבסיס מסויים (ומדובר באחד הבסיסים הגדולים בארץ, שמי שמצליח להגיע אליו בהחלט נמצא ב"טופ"), אבל היעדר אישור מתא מתנדבים זה הדבר היחיד שמונע את השירות שלי כרגע. מצב דומה היה לי גם בשנת 2001. הגיל וכל נימוק או פרמטר שיש בהם כדי להעלות את האפשרות שהמאבק מיותר, אלה רק תירוצים! הרי כשהייתי בגיל 18 היו נימוקים אחרים מדוע לא לגייס אותי.