פרופורציות

eshkolit32

New member
פרופורציות

ראיתי היום שתי תכניות ששודרו על השחקן שלמה בר שביט שהוא שחקן ותיק ונפלא. פספסתי את ההתחלות אבל הבנתי שההורים שלו התגרשו, וכשהיה בגיל 4 פחות או יותר הם פשוט ויתרו עליו ! ומאז הוא נדד בין 13 (!) מוסדות, עד שהגיע לקיבוץ ושם גדל, התחנך ומצא את הדבר הכי קרוב לבית (למזלו היו לו שם חברים טובים, וגם מורים מצוינים שהבינו מה הצרכים שלו). הויתור הנוראי הזה של ההורים שלו עליו עשה לו חור בלב, כך זה נראה, ועד היום הוא מלא כאב ועדיין מצולק מזה למרות שעברו שנים.התיאטרון והמשפחה שהקים די הצילו אותו לפי מה שהבנתי. צריך לפעמים לחשוב על זה שההורים שאיבדנו בחרו להישאר איתנו כמה שהיו יכולים. הם לא ויתרו עלינו, אלא אהבו אותנו וגידלו אותנו בצורה הכי טובה שהיו יכולים. סיפורים כמו זה של שלמה בר שביט גורמים לי לפעמים להרגיש שבמובן מסוים אנחנו בני מזל.
 

LiorShap

New member
גם אני ראיתי את זה

האיש חזק... להגיד שאנחנו ברי מזל זו הגזמה,אבל זה בחלט מזעזע לראות הורים שנותשים ילד...איך הם יכולים?
 
את יודעת...

ראיתי מחצית מהתוכנית הזו...וממש לא הבנתי איך הורים יכולים לוותר על ילדם... וראיתי קטע...שהוא מגיע לבית הקברות לקבר של אימו...ואומר שם...שהוא לא יודע אם הוא אוהב...אך היא שוכבת שם...מתחת לאדמה כבר שנים רבות...והוא מקווה שהיא נמצאת בגן עדן היום...כי חייה היו גיהנום... וחשבתי לעצמי...עד כמה אדם יכול להיות סלחן...גם כשמדובר בפגיעה שהשאירה צלקות מאוד קשות בחייו... וחשבתי על אבא שלי...שאת חייו נתן למשפחה....את כול כולו נתן בכדי שלמשפחתו וילדיו לא יחסר...והרגשתי עוד כאב של געגוע צובט בלב...
 
לא ראיתי,אבל..

אפשר להגיד באמת שאנחנו ברי מזל.. לא חסר מקרים שבהם היתה "אמא" שהרסה לילדים שלה את החיים,כמו המקרה משבוע שעבר שה"אמא" הזאת הרביצה להם ומצאו אותם נעולים בשירותים..
 
אם כבר העליתם את הנושא אשתף מנסיון;

מהרגע שאדם מביא ילד לעולם הוא נעשה הורה. והורה נשאר הורה לעד! גם אם הוא לא יכיר בילד שלו. (ולא נערב את ענין המצפון שיש להורה אח``כ ללא ספק וללא ויכוחים!) אני עצמי בת לאב שלא מכיר בי מהרגע שנוצרתי! אימי עוד עשתה טובה ו`סחבה` אותי 7 חודשים בבטנה. כשנולדתי היא אפילו לא הביטה לעבר מחלקת הפגים ששכבו בוכים אי שם באינקובטור, חסרי ישע, וחסרי אונים. ובעצם את תפקידה כאם היא סיימה יחד עם ההריון. מאז היא גם לא הכירה בי בכל השנים. וכך נדדתי ממוסד למוסד, ממשפחה למשפחה.. וחוזר חלילה. ובקשר לפליאה שלכם איך האיש הזה (לא זוכרת את שמו..סורי) עדיין מצולק כולו מהיחס ש`זכה` מהוריו, זה מאד הגיוני! כי ילד תמיד מצפה מהוריו להיות הורה מושלם, וקל וחומר שהוא פחות ממושלם בהרבה אז הילד נפגע, סופג כעסים רבים במשך השנים! אבל אציין דבר אחד בשונה מזה שהתראיין בטלויזיה; אני היום (אחרי הרבה עבודה עצמית) כבר יודעת שאם הורי לא השקיעו מעצמם עבורי, לא טרחו להתענין ולהביט לעברי, במיוחד כשהיו ויש להם את האפשרות, אני לא אשקיע את עצמי ואטרח לכאוב על החוסר שכל שלהם! אני לא אשקיע מעצמי אנרגיות שרק יתסכלו אותי! אין שום דבר בריא שיכול לצאת לי מזה! אז יאללה, אני מרימה את הראש מהאדמה וממשיכה לצעוד בחיים למרות הכל! לא שזה כזה קל! ולא שזה לא מטריד מידי פעם! אבל המטרה שהצבתי לנגד עיני היא שונה ממה שהם חשבו! הורה שלא מקבל את ילדו כילד שלו אז אין שום סיבה בעולם שאני אקבל את הפגיעות שלהם כחיצים שנשלחים מההורים!
 

A GIFT OF LOVE

New member
../images/Emo201.gif

"אני מרימה את הראש מהאדמה וממשיכה לצעוד בחיים למרות הכל! לא שזה כזה קל! ולא שזה לא מטריד מידי פעם! אבל המטרה שהצבתי לנגד עיני היא שונה ממה שהם חשבו! הורה שלא מקבל את ילדו כילד שלו אז אין שום סיבה בעולם שאני אקבל את הפגיעות שלהם כחיצים שנשלחים מההורים!" את ממש חזקה! למרות הכל, את מרימה את הראש בגאווה וממשיכה הלאה! לא ידעתי שעברת כל כך הרבה... עצוב... מקווה שלעולם לא תשברי ותמשיכי בדרך שבחרת לעצמך
 

A GIFT OF LOVE

New member
יש פעמים

שאני חושבת שאני מעדיפה את המוות של אמי על פני הידיעה שהיא נטשה אותי.. במילים אחרות- אני מעדיפה לדעת שהייתי רצויה מאשר להיות דחויה...
 
למעלה