פרופורציות #29.
הקיץ הגיע, ללא רחמים. הוא לא מבשר עמו טובות אלא אם כן זיעה מרובה, שמש קופחת ולחות שלא נותנת מנוח נחשבים אצליכם בבחינת יתרון. עקבותיו של החורף התאדו עם שחרית, ונותרנו להיזכר מדוע מזגנים זה הכרח, וחברת חשמל עושה קופה מטורפת. אך הלאווי וזו היתה דאגתי היחידה. מרות הציונים, המגנים, הבגרויות והיותי לא זכאי לבגרות במתמטיקה הוטלו עליי עם הגעתי המאוחרת כהרגלי, מתעלם מקיומו של השיעור בו מספרים זו דרך-ארץ, וכל היגיון נותר מחוץ לדלת. כנס אירועי סוף שנה הם קוראים לזה. אני מעדיף את הכינוי שלל תאריכים ומועדים בהם האפשרות לנשום היא מותרות, ולא מותרות כלכלית - בכך התברכנו די הצורך בבית-ספרנו הקפיטליסטי שעל הגבעה. כאילו והוסיפו חטא על פשע, מצבי גם כך היה אובדני, מסיבות שלא אפרט כאן. דמעות התשחררו לראשונה מארובות עיני מזה זמן רב, ולא נותר להם אלא להידבק לעורי בהפגנתיות מדוגמנת. איש בעולם לא נותר לנחמני, ואף המקצוע בו סיכויי ההצלחה שלי הם הרבים ביותר, הבעה, נראה מייסר כשבעת מדורי גיהנום. אל תטעו בסיווג קליל של "עוד יום רע". זה היה מן הימים הנוראים. הרע ביותר. אף יותר רע, שזו רק תחילתה של תקופה נוראית. הנורא מכל, שזו אמורה להיות תקופתי הטובה ביותר. שורש רע הוא שורש מנחה, ואני המוטיב העלילתי של עצמי. סיפור מסגרת מלנכולי ואלוהים הוא מלכת הסאדו, מלקה על לבי בשוטי עקרבים מרצחים. שורת טעויות, ככל הנראה, תוכננו מראש, מדשנת את יומי בסבל. הגן הבוטני של השטן. אני הולך הביתה, ולצורך ההמחשה, אם היה זה סרט הוליוודי עטיר-אפקטים, היו לצידי להבות עצומות-מראה וכוח מותירות אחריהן אדומה חרוכה, וגופות שדופות נשרפות. שואה. הסבונים יחולקו בכניסה. אדיש לחולצתי המיוזעת שנדבקת לגופי, כמעט וסטיתי לכביש הסואן. מה היתה ההילולא, לו עובר אורך היה דוחף אותי ברגעי הזיות לאותו רצץ ממונע של מוות אפשרי. תאונת דרכים יזומה - אירוניה. והיכן אותם מפגעים ידועים לשמצה? בשרי אינו מותר? החייב אני לנכוח במסעדה ערבית סמוכה לתחנת דלק, מתענג על איזה פיסת כלוסטרול המחופשת לתענוג בשרי וול-דן? גם בשרי וול-דן, והוא מותר. התענגו. לילה טוב. נדבו'ש.
הקיץ הגיע, ללא רחמים. הוא לא מבשר עמו טובות אלא אם כן זיעה מרובה, שמש קופחת ולחות שלא נותנת מנוח נחשבים אצליכם בבחינת יתרון. עקבותיו של החורף התאדו עם שחרית, ונותרנו להיזכר מדוע מזגנים זה הכרח, וחברת חשמל עושה קופה מטורפת. אך הלאווי וזו היתה דאגתי היחידה. מרות הציונים, המגנים, הבגרויות והיותי לא זכאי לבגרות במתמטיקה הוטלו עליי עם הגעתי המאוחרת כהרגלי, מתעלם מקיומו של השיעור בו מספרים זו דרך-ארץ, וכל היגיון נותר מחוץ לדלת. כנס אירועי סוף שנה הם קוראים לזה. אני מעדיף את הכינוי שלל תאריכים ומועדים בהם האפשרות לנשום היא מותרות, ולא מותרות כלכלית - בכך התברכנו די הצורך בבית-ספרנו הקפיטליסטי שעל הגבעה. כאילו והוסיפו חטא על פשע, מצבי גם כך היה אובדני, מסיבות שלא אפרט כאן. דמעות התשחררו לראשונה מארובות עיני מזה זמן רב, ולא נותר להם אלא להידבק לעורי בהפגנתיות מדוגמנת. איש בעולם לא נותר לנחמני, ואף המקצוע בו סיכויי ההצלחה שלי הם הרבים ביותר, הבעה, נראה מייסר כשבעת מדורי גיהנום. אל תטעו בסיווג קליל של "עוד יום רע". זה היה מן הימים הנוראים. הרע ביותר. אף יותר רע, שזו רק תחילתה של תקופה נוראית. הנורא מכל, שזו אמורה להיות תקופתי הטובה ביותר. שורש רע הוא שורש מנחה, ואני המוטיב העלילתי של עצמי. סיפור מסגרת מלנכולי ואלוהים הוא מלכת הסאדו, מלקה על לבי בשוטי עקרבים מרצחים. שורת טעויות, ככל הנראה, תוכננו מראש, מדשנת את יומי בסבל. הגן הבוטני של השטן. אני הולך הביתה, ולצורך ההמחשה, אם היה זה סרט הוליוודי עטיר-אפקטים, היו לצידי להבות עצומות-מראה וכוח מותירות אחריהן אדומה חרוכה, וגופות שדופות נשרפות. שואה. הסבונים יחולקו בכניסה. אדיש לחולצתי המיוזעת שנדבקת לגופי, כמעט וסטיתי לכביש הסואן. מה היתה ההילולא, לו עובר אורך היה דוחף אותי ברגעי הזיות לאותו רצץ ממונע של מוות אפשרי. תאונת דרכים יזומה - אירוניה. והיכן אותם מפגעים ידועים לשמצה? בשרי אינו מותר? החייב אני לנכוח במסעדה ערבית סמוכה לתחנת דלק, מתענג על איזה פיסת כלוסטרול המחופשת לתענוג בשרי וול-דן? גם בשרי וול-דן, והוא מותר. התענגו. לילה טוב. נדבו'ש.
