פרופוגנדה ישראלית

[בלאונט]

פרופוגנדה ישראלית

אני לא יודע אם זה ממש פרופוגנדה או לא, עוד לא קראתי שם מספיק, אבל זה אתר ממש נחמד שקצת תומך בישראלים לשם שינוי. שווה בדיקה.

 

[חתולית]

הצד השני של המטבע

יש שני צדדים למטבע, ולכן יש אתרים גם לטובתנו וגם נגדנו. גם לטובתם וגם נגדם. אני יודעת שאתה ימני ושאתה לא מסוגל לראות את הצד השני של המטבע. אולי פשוט כבד לך. אולי אתה לא מסוגל להררים ולראות אחרים. אבל אתה לא מסוגל. בלאונט, אין אידאליה. המצב האידאליסטי הוא שלום מוחלט ואם לא נוותר לא נגיע אליו. לעולם.

 

[בלאונט]

אני איתך

חתולית, אני מבלה את רוב זמני בהקשבה לצד השני: רוב חבריי, וויכוחים כתתים, וכו`. אני אפילו מאד מסכים איתך, שורה תחתונה: חייבים שלום. אין לי ספק, ואני בעד שלום. ההבדל בנינו הוא הדרך. אני חושב שצריך להגיע לשלום מנקודת עליונות ויותר מזה להבטיח את בטחונם של אזרחי המדינה בעדיפות ראשונה (כן, גם לפני שלום. שלום לא שווה כלום עם אנחנו נרצחים ברחובות) ואת לעומת זאת בעד מינימום פגיעה באויב והשארת דלתות לשלום מאוחר יותר. הדרך של שנינו תצליח, אני מבטיח - השאלה היא איזה שלום יחזיק יותר זמן? שלום שנבע מהבנה הדדית שבזמן מלחמה שני הצדדים נפגעו או שלום שבו צד אחד מרגיש ששותפו לשלום נכנע לו. לצערי, גם היחסים עם מצריים מתערערים עכשיו, ובאמת אין טעם לשלום לא מבוסס - שלום בלי רגליים. מעבר לזה, אני חושב שאם הממשלה תנקוט מדיניות של שלום ואחווה אני ממש לא התקומם, גם אם יתנו להם את ההתנחלויות, מכוון שזו החלטה מדינית של הממשלה - הדבר היחידי שמפריע לי זה האדישות כנגד אויב חזק ומאוחד שיורה והורג אותנו באופן יום יומי. לדעתי יש להתחיל ליזום תקיפות *קצת* יותר כבדות, ולהראות *קצת* יותר קשיחות וכמובן שלאחר שהמתח בין הצדדים יפסק, מבחינתי, הממשלה יכולה להגיע כמעט לכל הסכם שהיא רוצה.

 

[חתולית]

ומה עם וויתורים?

אתה ימני, וזה לא שיש לי דעות קדומות, פשוט אם אתה ימני זה בדרך כלל אומר שאתה לא רוצה להחזיר שטחים. מה עם ירושלים? אתה מוכן? אני מוכנה. בשביל שלום, לפי דעתי, שווה להעביר אנשים דירה. אם הם יעברו דירה יהיה שקט לכולם, להם ולשאר. אז אולי שנינו חושבים ששלום זאת המטרה אבל אתה מנסה להגיע אליה בדרך אחרת. תסביר לי שוב את הדרך שלך כי לא ממש הבנתי. חתולית.

 

[בלאונט]

ירושלים

התנחלויות. רמת הגולן. הנגב. כן. ירושלים, לא. ``אההההה, אתה רואה, ימני מסריח?`` את בטח חושבת, אבל זה לא בגלל שחשובים לי כלכך האנשים שחיים שם או אפילו המקום עצמו אלא העובדה שירושלים היא בירתנו ותו לא. תני להם את ירושלים ונתת להם את ליבך. נתת להם את הכל. תראי, יש גבול. אני מוכן להתפשר, אבל יש גבול. מה אני חושב? הם לא חברים שלנו. הם לא אוהבים אותנו והם לא מכבדים אותנו. הם תוקפים ויש מלחמה, בעיקר מבחינתם. ואני אומר שצה``ל והממשלה יתחילו להגן על האזרחים שחיים מפוחדים בבתיהם! שיתחילו להתעורר ולהבין שהם תוקפים! ושהם רוצים לכבוש את הכל (לפי האמנה הפלשתנאית, כל ישראל צריכה להיכבש)! ושצריך להלחם בהם. די לאדישות. הם נלחמים בכל כוחם ואתם עדיין חושבים שצריך לתת להם להרגע לבד? לא, צריך לרסן להם את האלימות. וחס וחלילה, לא לחזור לשולחן הדיונים לפני תקיפה נרחבת (אוטופי, אה?) כי אז פשוט למדנו אותם שהאלימות שלהם עבדה! ושהם השיגו הכל בגלל הליחמה וההתמדה שלהם! אסור שזה יקרה כי הם ישתמשו בזה נגדנו. תראי, מדובר בהגיון פשוט: תראי חולשה וינצלו אותה. ישראל, כמעצמה במזרח התיכון, צריכה להראות כוח, לרסן כל איום ולהגן על אזרחיה. ורק אז, לאחר שתגמר האלימות, לשוב לשיחות. יש לנו 33 הרוגים, אלוהים ישמור. 33 אנשים שמתו לשווא, בלי שאיש יבין אפילו שמי שהרג אותם רוצה מלחמה וצריך להתגונן. המדיניות של ירי ותגובה פשוט לא עובדת, כמו שאנחנו רואים ולכן אני רק מבקש תקיפה יותר נרחבת, יותר אגרסיבית ויותר יזומה. ולא, אני לא מדבר על רצח עם אלא פשוט על ריסון בכוח של האלימות. פשוט, לצערנו, הדרך השניה נכשלה.

 

[חתולית]

ירושלים? או שכן או שלא

בלאונט, אתה מרחיב את אופקיי אבל גם משגע אותי. אני לא מתכוונת במובן הרע, אתה פשוט לא נותן לי להישאר חמש דקות עם דעה אחת וכבר נותן לי הסבר הגיוני למה לא. אני מבינה שצריך להעמיד אותם על מקומם, אבל אני מנסה להיאטם לדעה המסוימת הזאת שלך. אני פשוט ש-ו-נ-א-ת אלימות, ואני לא רוצה שאף פלשתינאי ימות. לא, אני גם לא רוצה שאף ישראלי ימות, אבל אני בתור שמאלנית חריפה (לא קיצונית, חס וכרפס, חריפה) מאמינה שבאלימות לא נפתור שום דבר. באמת, בלאונט, אתה צודק וטועה. אני לא יודעת להסביר לך (אני לא אהיה פוליטיקאית...) אבל אני מסכימה איתך שלא נוכל לעלות על דוכן הדיונים לפני שיהיה שקט. בעניין ירושלים. אנחנו לא חייבים לוותר על כולה, הם מבקשים רק את מזרחה. בטח תגיד ``נותנים להם אצבע הם רוצים את כל היד`` ואני מודה שבהתחשב בעובדות זה די נכון, אבל מזרח ירושלים - הפתח לשלום, וכשרגשית נצליח לוותר עליה, אז השמיים הם הגבול, והשלום בתוך היד. בבקשה, תנסה להבין.