פרולוג לסיפור
אני כותב (ביחד עם חבר האמת, זה התנסות די מעניינת...) סיפור מאוד ארוך. עד עכשיו היינו רק בשלב של להעלות רעיונות ביחד ולגבש עולם, דמויות, ועלילה, עוד לא סיימנו עם זה, אבל החלטתי לנסות לכתוב לו פרולוג, או לפחות התחלה של פרולוג. הוא די קצר.. הוא לא אמור להסביר יותר מדי, או להציג יותר מדי את העולם, האמת זה אמור אפילו יותר לבלבל מלהסביר, המטרה היחידה שלו היא לעניין ולסקרן את הקורא כלפי ההמשך, ולהתחבר בהמשך לדברים שהקורא מבין. הייתי רוצה שתגידו אם הוא עונה על זה. אם הוא מסקרן וגורם לכם לרצות להמשיך לקרוא, ובכללי מה אתם חושבים
גבריאל פקח את עינייו. ניחוח הבושם המעורבב בדם כמו משך אותו בחזרה אל המציאות. חזרה אל החדר הקטן בו היה שמוט על ברכיו.
עיניו צרבו מדמעות יבשות. קול מילותיה האחרונות של אהובתו עוד הדהד בחדר.
"אני אוהבת אותך". עיניה עודן פעורות, הביטו בו במבטן המת.
"אני אוהבת אותך". גרונה המשוסף לעג לו.
"אני אוהבת אותך". הדם החל להקרש על ידיו הרועדות. החדר החל להסתובב ולהתכווץ, סוגר עליו כמו קבר. גבריאל החל לנשום במקוטע בעוד דמעות חזרו לעיניו.
לפתע ניצתה מחשבה בראשו. מחשבה עיקשת, חוזרת שוב ושוב. כמו הד, כמו תפילה, גוברת על זיכרונותיו ושאיפותיו, גוברת על מהות קיומו, ומכניסה סדר לעולמו
"להרוג את המלך".
"להרוג את המלך".
להרוג את המלך".
"להרוג את המלך."
החדר הפסיק את סיבובו. הכל נדם. גבריאל לקח את החרב ששכבה לצד אהובותו, מגואלת בדמה, ויצא מהחדר.
זהו. אשמח לתגובות.
אני כותב (ביחד עם חבר האמת, זה התנסות די מעניינת...) סיפור מאוד ארוך. עד עכשיו היינו רק בשלב של להעלות רעיונות ביחד ולגבש עולם, דמויות, ועלילה, עוד לא סיימנו עם זה, אבל החלטתי לנסות לכתוב לו פרולוג, או לפחות התחלה של פרולוג. הוא די קצר.. הוא לא אמור להסביר יותר מדי, או להציג יותר מדי את העולם, האמת זה אמור אפילו יותר לבלבל מלהסביר, המטרה היחידה שלו היא לעניין ולסקרן את הקורא כלפי ההמשך, ולהתחבר בהמשך לדברים שהקורא מבין. הייתי רוצה שתגידו אם הוא עונה על זה. אם הוא מסקרן וגורם לכם לרצות להמשיך לקרוא, ובכללי מה אתם חושבים
גבריאל פקח את עינייו. ניחוח הבושם המעורבב בדם כמו משך אותו בחזרה אל המציאות. חזרה אל החדר הקטן בו היה שמוט על ברכיו.
עיניו צרבו מדמעות יבשות. קול מילותיה האחרונות של אהובתו עוד הדהד בחדר.
"אני אוהבת אותך". עיניה עודן פעורות, הביטו בו במבטן המת.
"אני אוהבת אותך". גרונה המשוסף לעג לו.
"אני אוהבת אותך". הדם החל להקרש על ידיו הרועדות. החדר החל להסתובב ולהתכווץ, סוגר עליו כמו קבר. גבריאל החל לנשום במקוטע בעוד דמעות חזרו לעיניו.
לפתע ניצתה מחשבה בראשו. מחשבה עיקשת, חוזרת שוב ושוב. כמו הד, כמו תפילה, גוברת על זיכרונותיו ושאיפותיו, גוברת על מהות קיומו, ומכניסה סדר לעולמו
"להרוג את המלך".
"להרוג את המלך".
להרוג את המלך".
"להרוג את המלך."
החדר הפסיק את סיבובו. הכל נדם. גבריאל לקח את החרב ששכבה לצד אהובותו, מגואלת בדמה, ויצא מהחדר.
זהו. אשמח לתגובות.
