לכולם יש חדר מבולגן
מסכן הילד שחזרו נקי, שהגרביים מסודרות לפי צבעים ושיש לו סיווג בארון לפי בגדים... אני אף פעם לא נכנסתי לבית של חבר/ה ונדהמתי מהסדר והניקיון, רק פעם אחת ואני כבר לא זוכרת איך קוראים לילדה הזאת (שבטח עד גיל שלושים וחמש תהיה בבית של ההורים) רק שתדעו ילדים וילדות, להיות מבולגן זה טוב. אם אתם מתחלחלים מבלגן בחדרי חבריכם ולא מוכנים לשבת ("לא, אני גם ככה רוצה להרזות...")אז מצבכם, חמודים, בכי רע. כי אתם מבינים, סדר בגיל ההתבגרות לא צריך להתקיים בחדרכם. וככה זה גם אצלי. ועכשיו, לאיך שהחדר שלי נראה: הוא צבוע בצבע שאני לא הכי אוהבת עכשיו (אפרסק, או איך שאומרים את זה בהום סנטר "שמפניה כהה") מתקופת בית שני... יש לי פוסטר מגניב בטירוף, של מילים שכתובות בסינית והתרגום לאנגלית. יש שם מילים כמו "i am gay" ו"porn star" וכדומה... על הדלת יש לי מפה (כן, מפה) של אפריקה שקיבלתי מנשיונל ג´יאוגרפיק. יש לי פסנתר שעומד להתמוטט ושערכו עומד על 100 ש"ח, והוא צבוע בלבן. כמה מדפים שאני בטוחה שמרוב ספרים כבר ייפלו (קרה בעבר) וגם על הפסנתר יש כמה ספרי תווים וקלסרים עם חומר מוסיקלי. מיטה וחצי. פוף שחור דמוי (אני מדגישה דמוי) עור ושהוא מכוסה טוטאלית בבגדים וצורכי לימוד שונים (ספר היסטוריה). שולחן ומגירות (אני צריכה ללמוד איפשהו!) ארון (זה שמכריחים אותי ללכת עם תלבושת לא בהכרח אומר שאין לי בגדים) ולידו שתי גיטרות, אחת קלאסית (בת 27!) ואחת חשמלית לא ממש איכותית. אין שטיח. פה ושם מפוזרות נעליים. and that´s it for today, kids נתראה בעולם הבא
עדי