פרוג מוקפץ
- פותח הנושא הניבלונגים
- פורסם בתאריך
הניבלונגים
New member
../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif מאה אלבומי החובה- רוק מתקדם
שבוע הפסיכדליה חלף הלך לו, ואנחנו מתקדמים לעבר הרוק המתקדם, אחד מבניו של הרוק הפסיכדלי. מי שרוצה להבין מה הוא רוק מתקדם (או רוק פרוגרסיבי) מוזמן לקרוא את מאמרו המחכים של אריק חייט, שגם ילווה את השרשור השבוע (תודה אריק), מאחר והמאמר של מאוד מקיף אני אוסיף רק את כללי ההצבעה: 1. כל האלבומים הנבחרים חיבים להיות שיכים לרוק המתקדם (הסמכות הסופית לקביעת שייכות לג'אנר הזה, לצורך הפרוייקט, הוא אריק חייט. 2. הבחירה תעשה אך ורק בתגובה להודעה זו, בחירה שלא תשורשר להודעה זו לא תספר. 3. בחירת המשך, יש להוסיף כתוגבה ישירה להצבעה המקורית (ולא להודעה זו) 4. יש לבחור בין 8 ל 15 אלבומים בלבד. 5. יש להסביר כל בחירה בכמה מילים. לכו להצביע
שבוע הפסיכדליה חלף הלך לו, ואנחנו מתקדמים לעבר הרוק המתקדם, אחד מבניו של הרוק הפסיכדלי. מי שרוצה להבין מה הוא רוק מתקדם (או רוק פרוגרסיבי) מוזמן לקרוא את מאמרו המחכים של אריק חייט, שגם ילווה את השרשור השבוע (תודה אריק), מאחר והמאמר של מאוד מקיף אני אוסיף רק את כללי ההצבעה: 1. כל האלבומים הנבחרים חיבים להיות שיכים לרוק המתקדם (הסמכות הסופית לקביעת שייכות לג'אנר הזה, לצורך הפרוייקט, הוא אריק חייט. 2. הבחירה תעשה אך ורק בתגובה להודעה זו, בחירה שלא תשורשר להודעה זו לא תספר. 3. בחירת המשך, יש להוסיף כתוגבה ישירה להצבעה המקורית (ולא להודעה זו) 4. יש לבחור בין 8 ל 15 אלבומים בלבד. 5. יש להסביר כל בחירה בכמה מילים. לכו להצביע
מתחילה ב- 12 "הנועזים" שלי
In the court of the Crimson King– King Crimson בגלל הנועזות והחדשנות המדהימה. בגלל הגיטרה של פריפ, בגלל הקול של לייק, בגלל הטקסטים המכושפים, בגלל התחושה האפלה שהוא מעורר בי, בגלל I talked to the wind ובגלל In the court of the Crimson King – 9 דקות של שכרון חושים ולתפארת תולדות הרוק הפרוגרסיבי. Selling England by the Pound– Genesis אני לא יכולה להגדיר את עצמי כמעריצה גדולה של ג'נסיס אבל האלבום הזה הוא החשוב ביותר (לדעתי) בתולדות הלהקה ואחד החשובים בסימני הדרך הפרוגרסיבים. אלבום עם אירוניה ושנינות like) (Battle of Epping Forest, I Know What I, המלודיות יפהפיות, המילים מורכבות, אווירת ימי ביניימית ששורה על האלבום. חובה. Tubular Bells – Mike Oldfield לאחר שנדחה ע"י אולפנים שונים, נאסף אולדפילד ע"י ריצ'רד ברנסון לאולפני Virgin וזכה לבית עבור יצירת הפאר שלו. השליטה ה"בלתי אפשרית" שלו בכלים כל כך רבים, המהפכנות והתעוזה מקנים ל- Tubular Bells מקום של כבוד בפנתיאון הפרוגרסיבי. Olias of Sunhillow– Jon Anderson אלבום הסולו הראשון של ג'ון אנדרסון. יצירת מופת שכולה ג'ון אנדרסון. הוא כתב, ניגן על כל הכלים והפיק. למען האלבום הוא אפילו למד לנגן על הנבל. לכל מי שחשב שג'ון אנדרסון תרם ל- Yes רק את קולו מומלץ להקשיב לאלבום מופלא זה. מוסיקה של מלאכים. Yes - Fragile אחד מהאלבומים האהובים עלי. אלבום ראשון בהשתתפות ריק וויקמן ומבחינתי לפחות, פסגת הקריירה של הלהקה. שליטתו של וויקמן בקלידים מחשמלת. ולא פחות חשוב – העטיפה, אותה עיצב רוג'ר דין האגדי שהכניס לעולמם של חברי להקת Yes המון אבקת קסמים בשולי מכחולו. Brain Salad Surgery – Emerson Lake & Palmer התלבטתי קשות. אני אוהבת מאוד את ELP. על הפטיפון שלי התנגנו בשנות נעורי "תמונות בתערוכה" ו- Brain Salad Surgery כמעט ללא הפסקה. חשבתי שנכון יותר להכניס את Tarkus אבל במחשבה שניה אני תמיד הולכת אחרי הלב. בגלל קולו הנפלא של גרג לייק, שעדיין ממיס את ליבי בכל פעם שאני שומעת את Still you turn me on ובגלל Jerusalem שהוא עיבוד נפלא, לשיר זמירות בריטי המושר בכנסיה בימי א'. ובגלל העליזות המפתיעה של Benny and the bouncer ובגלל הטוקטה. קית אמרסון הגרנדיוזי במיטבו. ושוב העטיפה המדהימה, יש משהו לתקליטי הפרוג ועטיפות. אבל רק גרסת החו"ל היא המנצחת. Snow Goose - Camel מה לא נאמר על האלבום המופלא הזה. קסם. פשוט קסם. אין ולא יכולה להיות רשימה שלא תכיל אלבום זה. המון Highlights , שלשת הקטעים הראשונים : The Great Marsh, Rhayader, Rhayader Goes to Town, הנעימה, שעוברת כחוט מקשר לאורך האלבום, העירוב המופלא בין רעיונות קלאסיים, העדינות הזורמת לכל אורכו של האלבום. כל כך יפה. יצירת קונספט מושלמת. Days of Future Passed – Moody Blues אני מאוד מקווה שחבר השופטים יקבל את בחירתי באלבום זה בז'אנר הפרוגרסיבי. השילוב בין הרוק לקלאסי והקונספט המגובש גורמים לי לחשוב שאולי לפנינו אחד מאלבומי הפרוג הראשונים, אם לא הראשון שבהם. בגלל השילוב במופלא בין ג'סטין היוורד לג'ון לודג', בגלל Dawn is a feeling , בגלל Tuesday Afternoon, בגלל לילות משי לבן ולא אכפת לי אם חלק מכם יגידו שזה סתם קיטש. זה פשוט יפה. והתזמורת הסימפונית של לונדון. כמה מושלם. Pawn Hearts – Van Der Graaf Generator אלבום לא קל לעיכול. אלבום דרמטי ומרתק. צריך להאזין לו בהקשבה מלאה מתחילתו ועד סופו. לפיטר האמיל יכולות מדהימות. לא יכול להיות אוסף פרוג רציני מבלי להכיל בתוכו את האלבום הזה. Octopus – Gentle Giants אלבומו האחרון של פיל ואלבומו הראשון של ג'ון. אלבום שנחשב בעיני רבים לאלבום הטוב ביותר של הענק העדין הזה. לא יודעת אם הוא הכי טוב, אבל לי הוא בהחלט עושה את זה והלהקה חייבת ייצוג ברשימת הפרוג. היא הרוויחה זאת ביושר. Dark Side of the Moon – Pink Floyd מה לא נאמר ומה לא נכתב. ’There is no dark side of the moon really. Matter of fact it’s all dark אלבום ענק. השירים זורמים אחד לתוך השני בלי אפשרות להפריד ביניהם. איזה פיצוץ חזק למוח, ככה הרגשתי בפעם הראשונה ששמעתי אותו וככה אני מרגישה גם היום כל כך הרבה שנים אחרי. לכל אחד מהקטעים חוזק ועוצמה משלו הן מבחינה מוסיקלית והן מבחינת הליריקה. יש תחושה חזקה שכל אחד מחברי הלהקה תרם את כל מה שהיה יכול כדי ליצור את האלבום הזה.קולה הנפלא של קליי טורי שעושה לי צמרמורת משתלב כל כך יפה וכך גם משתלבים קולות השעונים, צלצול הקופה וכו'. אין לי ספק שזה אלבום שכולכם מכירים אבל יתרונו הגדול שעם כל שמיעה נוספת, מתגלה בו עוד משהו חדש. Thick as a Brick – Jethro Tull את האמת, נורא עניין אותי לדעת איך עומד האלבום הזה במבחן הזמן וזאת לאחר שלא שמעתי אותו תקופה ארוכה. אז הוא עומד במבחן הזמן – ובגדול. אני אוהבת את השילובים של מוסיקת פולק, רוק והשפעות קלאסיות. ג'טרו טול הגיעו באלבום זה לפסגה גבוהה מאוד ביצירתם. אלבום קונספט מגובש ועשוי היטב.
In the court of the Crimson King– King Crimson בגלל הנועזות והחדשנות המדהימה. בגלל הגיטרה של פריפ, בגלל הקול של לייק, בגלל הטקסטים המכושפים, בגלל התחושה האפלה שהוא מעורר בי, בגלל I talked to the wind ובגלל In the court of the Crimson King – 9 דקות של שכרון חושים ולתפארת תולדות הרוק הפרוגרסיבי. Selling England by the Pound– Genesis אני לא יכולה להגדיר את עצמי כמעריצה גדולה של ג'נסיס אבל האלבום הזה הוא החשוב ביותר (לדעתי) בתולדות הלהקה ואחד החשובים בסימני הדרך הפרוגרסיבים. אלבום עם אירוניה ושנינות like) (Battle of Epping Forest, I Know What I, המלודיות יפהפיות, המילים מורכבות, אווירת ימי ביניימית ששורה על האלבום. חובה. Tubular Bells – Mike Oldfield לאחר שנדחה ע"י אולפנים שונים, נאסף אולדפילד ע"י ריצ'רד ברנסון לאולפני Virgin וזכה לבית עבור יצירת הפאר שלו. השליטה ה"בלתי אפשרית" שלו בכלים כל כך רבים, המהפכנות והתעוזה מקנים ל- Tubular Bells מקום של כבוד בפנתיאון הפרוגרסיבי. Olias of Sunhillow– Jon Anderson אלבום הסולו הראשון של ג'ון אנדרסון. יצירת מופת שכולה ג'ון אנדרסון. הוא כתב, ניגן על כל הכלים והפיק. למען האלבום הוא אפילו למד לנגן על הנבל. לכל מי שחשב שג'ון אנדרסון תרם ל- Yes רק את קולו מומלץ להקשיב לאלבום מופלא זה. מוסיקה של מלאכים. Yes - Fragile אחד מהאלבומים האהובים עלי. אלבום ראשון בהשתתפות ריק וויקמן ומבחינתי לפחות, פסגת הקריירה של הלהקה. שליטתו של וויקמן בקלידים מחשמלת. ולא פחות חשוב – העטיפה, אותה עיצב רוג'ר דין האגדי שהכניס לעולמם של חברי להקת Yes המון אבקת קסמים בשולי מכחולו. Brain Salad Surgery – Emerson Lake & Palmer התלבטתי קשות. אני אוהבת מאוד את ELP. על הפטיפון שלי התנגנו בשנות נעורי "תמונות בתערוכה" ו- Brain Salad Surgery כמעט ללא הפסקה. חשבתי שנכון יותר להכניס את Tarkus אבל במחשבה שניה אני תמיד הולכת אחרי הלב. בגלל קולו הנפלא של גרג לייק, שעדיין ממיס את ליבי בכל פעם שאני שומעת את Still you turn me on ובגלל Jerusalem שהוא עיבוד נפלא, לשיר זמירות בריטי המושר בכנסיה בימי א'. ובגלל העליזות המפתיעה של Benny and the bouncer ובגלל הטוקטה. קית אמרסון הגרנדיוזי במיטבו. ושוב העטיפה המדהימה, יש משהו לתקליטי הפרוג ועטיפות. אבל רק גרסת החו"ל היא המנצחת. Snow Goose - Camel מה לא נאמר על האלבום המופלא הזה. קסם. פשוט קסם. אין ולא יכולה להיות רשימה שלא תכיל אלבום זה. המון Highlights , שלשת הקטעים הראשונים : The Great Marsh, Rhayader, Rhayader Goes to Town, הנעימה, שעוברת כחוט מקשר לאורך האלבום, העירוב המופלא בין רעיונות קלאסיים, העדינות הזורמת לכל אורכו של האלבום. כל כך יפה. יצירת קונספט מושלמת. Days of Future Passed – Moody Blues אני מאוד מקווה שחבר השופטים יקבל את בחירתי באלבום זה בז'אנר הפרוגרסיבי. השילוב בין הרוק לקלאסי והקונספט המגובש גורמים לי לחשוב שאולי לפנינו אחד מאלבומי הפרוג הראשונים, אם לא הראשון שבהם. בגלל השילוב במופלא בין ג'סטין היוורד לג'ון לודג', בגלל Dawn is a feeling , בגלל Tuesday Afternoon, בגלל לילות משי לבן ולא אכפת לי אם חלק מכם יגידו שזה סתם קיטש. זה פשוט יפה. והתזמורת הסימפונית של לונדון. כמה מושלם. Pawn Hearts – Van Der Graaf Generator אלבום לא קל לעיכול. אלבום דרמטי ומרתק. צריך להאזין לו בהקשבה מלאה מתחילתו ועד סופו. לפיטר האמיל יכולות מדהימות. לא יכול להיות אוסף פרוג רציני מבלי להכיל בתוכו את האלבום הזה. Octopus – Gentle Giants אלבומו האחרון של פיל ואלבומו הראשון של ג'ון. אלבום שנחשב בעיני רבים לאלבום הטוב ביותר של הענק העדין הזה. לא יודעת אם הוא הכי טוב, אבל לי הוא בהחלט עושה את זה והלהקה חייבת ייצוג ברשימת הפרוג. היא הרוויחה זאת ביושר. Dark Side of the Moon – Pink Floyd מה לא נאמר ומה לא נכתב. ’There is no dark side of the moon really. Matter of fact it’s all dark אלבום ענק. השירים זורמים אחד לתוך השני בלי אפשרות להפריד ביניהם. איזה פיצוץ חזק למוח, ככה הרגשתי בפעם הראשונה ששמעתי אותו וככה אני מרגישה גם היום כל כך הרבה שנים אחרי. לכל אחד מהקטעים חוזק ועוצמה משלו הן מבחינה מוסיקלית והן מבחינת הליריקה. יש תחושה חזקה שכל אחד מחברי הלהקה תרם את כל מה שהיה יכול כדי ליצור את האלבום הזה.קולה הנפלא של קליי טורי שעושה לי צמרמורת משתלב כל כך יפה וכך גם משתלבים קולות השעונים, צלצול הקופה וכו'. אין לי ספק שזה אלבום שכולכם מכירים אבל יתרונו הגדול שעם כל שמיעה נוספת, מתגלה בו עוד משהו חדש. Thick as a Brick – Jethro Tull את האמת, נורא עניין אותי לדעת איך עומד האלבום הזה במבחן הזמן וזאת לאחר שלא שמעתי אותו תקופה ארוכה. אז הוא עומד במבחן הזמן – ובגדול. אני אוהבת את השילובים של מוסיקת פולק, רוק והשפעות קלאסיות. ג'טרו טול הגיעו באלבום זה לפסגה גבוהה מאוד ביצירתם. אלבום קונספט מגובש ועשוי היטב.
תוספת להצבעה חלק ב'
כמו שאמר Fly זה נהיה נורא טרנדי להצביע בהמשכים. טוב כולנו חכמים וכולנו הבנו את השיטה. אני מבקשת להוסיף 2 אלבומים לבחירתי: Tarkus - Elp Trilogy - ELP וכדי לא להעמיס עוד מילים אז כל הנימוקים של אלו שבחרו בהם מקובלים עלי ואני חושבת שאני צריכה לעשות את המאמץ הקטן הזה ולנסות להכניס איזשהו אלבום של ELP לרשימה כי אחרת הסיכויים קטנים מאוד שנראה את אחד מאלבומיהם משתחל לרשימת המאה.לדעתי לפחות ELP ראויים.
כמו שאמר Fly זה נהיה נורא טרנדי להצביע בהמשכים. טוב כולנו חכמים וכולנו הבנו את השיטה. אני מבקשת להוסיף 2 אלבומים לבחירתי: Tarkus - Elp Trilogy - ELP וכדי לא להעמיס עוד מילים אז כל הנימוקים של אלו שבחרו בהם מקובלים עלי ואני חושבת שאני צריכה לעשות את המאמץ הקטן הזה ולנסות להכניס איזשהו אלבום של ELP לרשימה כי אחרת הסיכויים קטנים מאוד שנראה את אחד מאלבומיהם משתחל לרשימת המאה.לדעתי לפחות ELP ראויים.
הרישמה שלי (חלק א')
בשבוע הפסכידאליה לא ממש יכולתי להשתתף בגלל בורותי הרבה, אבל עם רוק מתקדם התחלתי, וסופסוף אני יכולה להצביע
Days of Future Passed - The Moody Blues לדעתי זה בין האלבומים הראשונים של הרוק מתקדם. השילוב מהדהים בין התזמורת הסימפונית של לונדון לבין המודי בלוז, אלבום הקונצפט המעגלי, האקספוזיציה, החיבור העדין (או הגס) בין הרוק לבין הקלאסי, והיצירה Nights In White Satin פשוט מעלים בי דמועת כל פעם כשאני מקשיבה לאלבום. ההסחפות המוזיקלית והחיבור בין הטראקים, מה שהופך את האלבום ליירה אחת מוגמרת, פשוט הופכים אותו לאחד האלבומים שהכי כיף להקשיב להם. The Snow Goose - Camel מה כבר לא נאמר על זה? האלבום שמייצג את הרוק המתקדם, יצירה אינסטרומנטלית מדהימה, עיבודים משובחים, ליטוש... החבורה שהחליטה להוציא אלבום שלם בהשראת ספר, בלי מילים בכלל, להעביר הכל דרך המנגינה. יצירה מופתית, קשה לי לדבר עליה, שומדבר שאני אגיד לא יעביר את העוצמות שלה... פשוט להקשיב. In The Court Of THe Crimson King - King Crimson|סגדש| הנועזות, פריצת הדרך, הטקסטים, I Talk To The Wind ההזוי, Epitath האלוהי, השילוב של כלי הנשיפה עם השירה של לייק, התחושה שהאלבום משאיר אותך אחרי ההאזנה, אני יכולה להמשיך שעות וזה לא יגמר
The Dark Side of the Moon - Pink Floyd מה כבר לא נאמר? בעיניי - אחת היצירות הגאוניות ביותר שנכתבו, המנסרה הקטנטנה הזאת על העטיפה, קרן האור הלבנה שנשברת לאלפי גוונים מסמלת בדיוק, או ההפך ממה שהאלבום מנסה להעביר, תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה. פריצות הדרך האלקטרוניות, האפקטים, הקטעים המחוברים, הטקסטים הביקרותיים, הסיום והפתיחה, פעימות הלב, המופע הענק בשמיים, ואין בכלל צד אפל של הירח, למען האמת - הכל אפל. חובה בכל תקליטיה חייבת לזוז, אז ההמשך בקרוב... אני מצטערת שאני כותבת ככה והניסוחים שלי גרועים לחלוטין, פשוט כ"כ קשה לי למצוא מילים כדי לתאר את התחושות שהאלבומים האלה מעבירים בי, את הצמרמורות ואת קשיי הנשימה ואת הכל, שהכל יוצא עילג כזה, בכלל לא ברמה של המוזיקה. אני כ"כ אוהבת פרוג
בשבוע הפסכידאליה לא ממש יכולתי להשתתף בגלל בורותי הרבה, אבל עם רוק מתקדם התחלתי, וסופסוף אני יכולה להצביע
Grimble Grumble
New member
הבחירה שלי
טוב, לפני שאני מתחיל אני רוצה לציין שהרוק הפרוגרסיווי הוא לא בדיוק הז'אנר המועדף עלי (בלשון המעטה) ובכל זאת אני מאמין שיש ביכולתי להביא 10 אלבומים ראויים. 1. Queen - Queen II כמו שאמרתי בעבר, אם במקום רשימת 100 האלבומים הייתי צריך לעשות רשימת האלבום היחיד הטוב ביותר, אז קווין 2 היה לוקח בלי תחרות בכלל. האלבום השני של הלהקה, כ"כ מיוחד, כ"כ מתוחכם פשוט מושלם... 2. Pink Floyd - Dark Side Of The Moon באמת צריך להסביר את האלבום הזה? לכו תראו אותו עם הקליפ שלו (הקוסם מארץ עוץ) פשוט מדהים. 3. Gentle Giant - Octopus כמו שהליידי אמרה, הוא פשוט עושה לי את זה. 4. King Crimson - In The Court Of The Crimson King משום מה מאד מאד קשה לי לכתוב הסבר לאלבומי הפרוג שאני אוהב. ולכן גם על היצירה המדהימה הזאת אני לא אכתוב יותר מדי. 5. Mike Oldfield - Tubular Bells היצירה המדהימה הזאת של יוהאן סבסטיאן באך, סליחה, מייק אולדפילד, האיש שיכול לנגן על כל כלי אפשרי ובצורה כזאת מושלמת. 6. Jethro Tull - Thick As A Brick אחחח, אני פשוט נהנה מכל רגע שאני שומע את האלבום הזה. אני מכיר אמנם את גרסת הדיסק (עם ההופעה החיה והראיון שאני תמיד מדלג עליו) ואולי זה מעט חבל, כי רק 2 החלקים של ת'יק אז שווים את הכל. 7. Genesis - Selling England By The Pound פיטר גבריאל בשיאו, מלודיות מצויינות, מוסיקה מצויינת, חבל שהוא עזב את הלהקה... 8. Yes - Fragile זה כבר נראה חשוד... אלבום שביעי רצוף שנמצא גם ברשימה של הליידי. לא זה לא מתוכנן מראש, אני לא אשם שהליידי מבינה במוסיקה. כמו בג'נטל ג'יאנט, ג'נסיס או ג'טרו, גם פה הליידי בחרה באלבום האהוב עלי של הלהקה שבלעדייה הפרוג לא היה פרוג. (משפט מאד מטומטם) 9. Marillion - Script For Jester's Tear ולו רק בגלל Grendel שיר הפרוג האהוב עלי ביותר (SHOOT ME). לא, אני לא חושב שהם חקיינים של ג'נסיס, הם הרבה יותר טובים מג'נסיס (SHOOT ME AGAIN!) 10. Caravan - Cunning Stones לא יכול לנמק יותר מדי את הבחירה, אני מודה, או כמו שאומר ג'ון קליז במערכון של האפיפיור עם מיכאלאנג'לו "I may not know much about art, but I know what I like"! ונשתמש בשאר הבחירות שלי למעט האיש מספר אחד בפרוג (או שאולי זה בפסייח? או בג'ז? או ברוק הכבד? אתם כבר יודעים על מי אני מדבר...) 11. Frank Zappa - Hot Rats אלבום שהוא ברובו אינסטרומנטלי, ולא מתקבל על הדעת שהאלבום שבו נמצא הקטע המוסיקלי המושלם ביותר ב50 השנים האחרונות לא יהיה ברשימה, אתם יודעים כבר על מה אני מדבר, P-E-A-C-H-E-S E-N R-E-G-A-L-I-A!!! 12. Frank Zappa - Sheik Yerbouti משחק מלים שאני מאד אוהב באלבום הזה. אם היה לי יותר כוח הייתי מפנה אותכם להודעה של גנוב מלפני שבועיים שבעצם מסכמת הכל. 13. Frank Zappa - Freak Out אלבום הבכורה של פרנצ'סקו שכבר בו אפשר לראות את המשך דרכו של האיש. אלבום חובה בכל בית 14. Frank Zappa - Apostrophe' זה הניסיון הראשון להכניס את אפסטרוף אהובי לרשימה, למה ניסיון ראשון? כי אם אני לא אצליח פה אז אתם תראו אותו בסונגרייט, ואם לא שם אז בסבנטיז, ואם לא שם אז תמיד יש מקצה שיפורים. אז תצביעו לו עכשיו ותגמרו עם זה... 15. Frank Zappa - Roxy & Elswhere אלבום ההופעה החיה המושלם של פראנקו שלנו. תשמעו ותהנו זהו... בסוף הצלחתי להכניס 15 אלבומים אפילו, ולא רק 10... בעצם כשחושבים על זה פרוג זה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי עליו לפני רבע שעה
טוב, לפני שאני מתחיל אני רוצה לציין שהרוק הפרוגרסיווי הוא לא בדיוק הז'אנר המועדף עלי (בלשון המעטה) ובכל זאת אני מאמין שיש ביכולתי להביא 10 אלבומים ראויים. 1. Queen - Queen II כמו שאמרתי בעבר, אם במקום רשימת 100 האלבומים הייתי צריך לעשות רשימת האלבום היחיד הטוב ביותר, אז קווין 2 היה לוקח בלי תחרות בכלל. האלבום השני של הלהקה, כ"כ מיוחד, כ"כ מתוחכם פשוט מושלם... 2. Pink Floyd - Dark Side Of The Moon באמת צריך להסביר את האלבום הזה? לכו תראו אותו עם הקליפ שלו (הקוסם מארץ עוץ) פשוט מדהים. 3. Gentle Giant - Octopus כמו שהליידי אמרה, הוא פשוט עושה לי את זה. 4. King Crimson - In The Court Of The Crimson King משום מה מאד מאד קשה לי לכתוב הסבר לאלבומי הפרוג שאני אוהב. ולכן גם על היצירה המדהימה הזאת אני לא אכתוב יותר מדי. 5. Mike Oldfield - Tubular Bells היצירה המדהימה הזאת של יוהאן סבסטיאן באך, סליחה, מייק אולדפילד, האיש שיכול לנגן על כל כלי אפשרי ובצורה כזאת מושלמת. 6. Jethro Tull - Thick As A Brick אחחח, אני פשוט נהנה מכל רגע שאני שומע את האלבום הזה. אני מכיר אמנם את גרסת הדיסק (עם ההופעה החיה והראיון שאני תמיד מדלג עליו) ואולי זה מעט חבל, כי רק 2 החלקים של ת'יק אז שווים את הכל. 7. Genesis - Selling England By The Pound פיטר גבריאל בשיאו, מלודיות מצויינות, מוסיקה מצויינת, חבל שהוא עזב את הלהקה... 8. Yes - Fragile זה כבר נראה חשוד... אלבום שביעי רצוף שנמצא גם ברשימה של הליידי. לא זה לא מתוכנן מראש, אני לא אשם שהליידי מבינה במוסיקה. כמו בג'נטל ג'יאנט, ג'נסיס או ג'טרו, גם פה הליידי בחרה באלבום האהוב עלי של הלהקה שבלעדייה הפרוג לא היה פרוג. (משפט מאד מטומטם) 9. Marillion - Script For Jester's Tear ולו רק בגלל Grendel שיר הפרוג האהוב עלי ביותר (SHOOT ME). לא, אני לא חושב שהם חקיינים של ג'נסיס, הם הרבה יותר טובים מג'נסיס (SHOOT ME AGAIN!) 10. Caravan - Cunning Stones לא יכול לנמק יותר מדי את הבחירה, אני מודה, או כמו שאומר ג'ון קליז במערכון של האפיפיור עם מיכאלאנג'לו "I may not know much about art, but I know what I like"! ונשתמש בשאר הבחירות שלי למעט האיש מספר אחד בפרוג (או שאולי זה בפסייח? או בג'ז? או ברוק הכבד? אתם כבר יודעים על מי אני מדבר...) 11. Frank Zappa - Hot Rats אלבום שהוא ברובו אינסטרומנטלי, ולא מתקבל על הדעת שהאלבום שבו נמצא הקטע המוסיקלי המושלם ביותר ב50 השנים האחרונות לא יהיה ברשימה, אתם יודעים כבר על מה אני מדבר, P-E-A-C-H-E-S E-N R-E-G-A-L-I-A!!! 12. Frank Zappa - Sheik Yerbouti משחק מלים שאני מאד אוהב באלבום הזה. אם היה לי יותר כוח הייתי מפנה אותכם להודעה של גנוב מלפני שבועיים שבעצם מסכמת הכל. 13. Frank Zappa - Freak Out אלבום הבכורה של פרנצ'סקו שכבר בו אפשר לראות את המשך דרכו של האיש. אלבום חובה בכל בית 14. Frank Zappa - Apostrophe' זה הניסיון הראשון להכניס את אפסטרוף אהובי לרשימה, למה ניסיון ראשון? כי אם אני לא אצליח פה אז אתם תראו אותו בסונגרייט, ואם לא שם אז בסבנטיז, ואם לא שם אז תמיד יש מקצה שיפורים. אז תצביעו לו עכשיו ותגמרו עם זה... 15. Frank Zappa - Roxy & Elswhere אלבום ההופעה החיה המושלם של פראנקו שלנו. תשמעו ותהנו זהו... בסוף הצלחתי להכניס 15 אלבומים אפילו, ולא רק 10... בעצם כשחושבים על זה פרוג זה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי עליו לפני רבע שעה
Grimble Grumble
New member
אוי אוי אוי איזו טעות
חייב לשנות את הבחירה שלי מעט... איך שכחתי את Wish You Were Here... טעות בלתי נסלחת... היות שמותר רק 15 ובחרתי ב15 אני חייב להעיף את אחד האלבומים שבחרתי בהם (קשה)... לאחר התלבטות קשה אני מוותר על: 10. Caravan - Cunning Stones ובמקומו יופיע מעכשיו 10. Pink Floyd - Wish You Were Beer (רצוי גינס)
חייב לשנות את הבחירה שלי מעט... איך שכחתי את Wish You Were Here... טעות בלתי נסלחת... היות שמותר רק 15 ובחרתי ב15 אני חייב להעיף את אחד האלבומים שבחרתי בהם (קשה)... לאחר התלבטות קשה אני מוותר על: 10. Caravan - Cunning Stones ובמקומו יופיע מעכשיו 10. Pink Floyd - Wish You Were Beer (רצוי גינס)
כמו לבחור באמא או באבא, אבל בכל זאת
1. Genesis – Selling England by the Pound קשה להכביר מלים על האלבום הזה. גם בביקורת שכתבתי ב"שרת העיוור" לא הכברתי מלים, אך נדמה לי שרוב חובבי הרוק של שנות השבעים יציבו אותו, אם לא במקום הראשון, בודאי בחמישייה הפותחת. בעיני, שיא היצירה של הלהקה, על כל מרכיביה. 2. Yes – Close to the Edge באמת קרוב לקצה. אנדרסון מגיע לשיאים וקאליים, סטיב האו מתקנא יריבו וחברו הטוב מג'נסיס, וויקמן אף פעם לא נשמע כל-כך קואפרטיבי ומה אפשר לומר על ברופורד שמקיש על התופים באמנות שלא היתה מוכרת אז, ואולי גם היום, וכריס סקוויר משתמש בבאס כאילו היה זה תזמורת סימפונית. 3. Jethro Tull – a Passion Play איך לוקחים מוות ומחיים אותו, את זה רק יאן אנדרסון יודע. אלבום קונספט על נושא נוראי שמזומר ומנוגן עם כל הנימים החבויים של הנפש החיה. המילים האובסקוריות של אנדרסון הן חידה נצחית, כמעט כמו חייו של האלבום הזה. 4. Pink Floyd – wish you where here אני יודע שיפערו אזניים ועיניים, אבל אני מעדיף את האלבום הזה ולו רק בשל העובדה שהוא מנציח את בארט ומכיוון שלדעתי, גילמור לא הגיע באף אלבום אחר לרגישות בנגינה כפי שעשה שם. בלי יותר מדי פירוטכניקה, בלי חזירים באוויר וחומות מוחרבות. מוסיקה נטו, מלנכולית כשצריך, שמחה כשצריך ובעיקר, מלווה את הלילות הנפלאים של שנות העשרה האבודות שלנו. 5. Gentle Giant - Octopus האמת שכמעט כל אלבום של ה"ענק העדין", היה מוצא לו מקום של כבוד ברשימה הזו. מדוע דווקא זה? אולי בגלל השיר הנפלא Think of me with kindness שבו מתגלה קרי מינייר לא רק כקלידן ענק אלא כזמר שקולו עושה רק טוב לנשמה. ומדוע ג'יאנט? נו טוב. זה משאל על רוק מתקדם, לא? ואין כמו ג'יאנט כדי להסביר לכל מעוניין ששואל: מה זה רוק מתקדם? 6. King Crimson – In the Court of the Crimson King אני מניח שהאלבום הזה, כמו גם Selling England יככב בכל רשימה שתימסר כאן. כל הפנים שלו יוצגו, כולל הפנים שעל העטיפה. האם בגלל העטיפה? גם. האם בגלל התעוזה? בעיקר. האם בגלל שזו הייתה ההתחלה? אולי. בעיקר בגלל הנוסטלגיה. 7. Renaissance – Scheherezade and other Stories הבארוק והרוק, הקול המתוק, האקזוטיות של הטקסטים, הפסנתר של טוט, ההלחנה של דאנפורד ובעיקר התזמור, שכמוהו נשמע רק לעיתים רחוקות במחוזותינו הפרוגרסיביים. 8. Camel - Moonmadness זה יכול להיות אלבום אחר שלהם, אבל בעיני זו היצירה המגובשת ביותר שלהם. צליל כל כך חם, כל כך מעודן. אם Gentle Giant הם פרק ההסבר, אבל לא בהכרח נגישים לשמיעה, הרי שהגמל החביב יתחבב גם על מי שלא רוצה לדעת מה זה רוק מתקדם, וידע בכל זאת בזכותם. 9. Moody Blues – Days of Future Past כל ההתחלות קשות. האלבום הזה הוא ההתחלה. ושמו כל-כך הולם את מקומו ברשימה. המודיז הציגו לנו את העתיד. כמה חבל שתוך שניים-שלושה אלבומים, הם הפכו לעבר... 10. Gong - You אוי דיויד אלן, אוי דידיה מלהרב הוי סטיב הילאג'. איזו חבורה מטורפת. איזו מוסיקה מטורפת, מופרכת, בדיונית וילדותית, ועם זאת – העידית של הז'אנר. לא הבאתי כאן את הקאנטרבריז בדמות Caravan אבל נדמה לי שGong ייצגו אותם כאן, וגם את הרוק החללי וגם את הפיוז'ן וגם כל מה שתרצו. 11. Procol Harum – A Salty Dog כמו ה Moodies, גם פרוקול הארום הם מאבות המזון של הפרוג. שילוב של פסנתר ואורגן, גיטריסט ענק, Robin Trower, שברח למחוזות אחרים אחר כך. קול נפלא של גארי ברוקר ותמלילים מחממי לב של קית' ריד. לא רב שכבתי, בלי תשע שמיניות ושנים עשר עשיריות, ובכל זאת מתקדם. 12. Vann der Graaf Generator – Pawn Hearts באיטליה היה האלבום הזה במקום הראשון במצעד המכירות של 1972! מכך ניתן ללמוד על איכויותיו, כי האיטלקים יודעים להעריך אוכל טוב, יין טוב, יופי ומוסיקה. אמנם, קשה קצת להכנס לראש של האמיל, אבל לגרון שלו קל יותר. זמר ענק, עם חבורת נגנים שעושה את העבודה ונעזרת קצת ברוברט פריפ מקרימזון. 13. Strawbs – Grave New World ולא רק בגלל ההעדפה האישית שלי, שהפכה לשם דבר בקהילה. מדגים נפלא את השילוב בין שלושה אלמנטים. פולק בריטי, רוק בריטי וSinger-Songwriting בריטי, מבית המדרש של דייב קאזינס. פיצוץ של מלוטרונים, גיטרות אקוסטיות, סיטאר, האמונד ואלבום קונספט שמלווה את האדם מלידתו וברכת האל אליו בשיר Benedictus ומסתיים במותו The Journey's End . ראו ביקורת שלי ב"שרת" 14. Supertramp – Crime of the Century הפתעה הפתעה!! אלבום פופ שמאלצי ברשימת פרוג, ועוד בין 15 הגדולים! אכן אכן. לא כל אלבום של סופרטראמפ היה זוכה להיות כאן, למרות שהראשון שלהם הרבה יותר פרוגי, אבל גם הרבה פחות נגיש. איזו הפקה!!! איזו הצלחה מסחרית ללהקת רוק!! תהיו בטוחים שהיום היו זורקים אותם מכל המדרגות עם חומר כזה (ובאמת, האלבום החדש שלהם נקנה בעיקר על-ידי קרובי המשפחה) אבל אז הכל היה שונה. Dark Side של פינק פלויד והאלבום הזה, מכרו בכמויות של בריטני ספירס!!! רק בגלל זה, שווה להכניס אותם לרשימה. 15. Curved Air - Phantasmagoria Rocking The Classics הוא שמו של ספר מחקר אקדמי העוסק ברוק המתקדם. האלבום הזה מתאים לכותרת. דריל וואי על הכינור, מונקמן על הקלידים וסוניה כריסטינה על השירה. מרי אנטואנט, שיר שמרטיט את הלבבות, Melinda more or less בשביל הנשמה הזכה ו Phantasmagoria בשביל ההומור. ורק תשמעו מה שמוג עושה לויואלדי, ועוד באיזו מהירות! תתחלחלו. ברשימה לא הוכנסו האלבומים האהובים עלי במיוחד. פרט ל4-5 שמצויים כאן, הזכאים לתואר "אהובים ביותר" נוטים להתחלף מעת לעת וחוזר חלילה, עד לסקר הבא. יקי
1. Genesis – Selling England by the Pound קשה להכביר מלים על האלבום הזה. גם בביקורת שכתבתי ב"שרת העיוור" לא הכברתי מלים, אך נדמה לי שרוב חובבי הרוק של שנות השבעים יציבו אותו, אם לא במקום הראשון, בודאי בחמישייה הפותחת. בעיני, שיא היצירה של הלהקה, על כל מרכיביה. 2. Yes – Close to the Edge באמת קרוב לקצה. אנדרסון מגיע לשיאים וקאליים, סטיב האו מתקנא יריבו וחברו הטוב מג'נסיס, וויקמן אף פעם לא נשמע כל-כך קואפרטיבי ומה אפשר לומר על ברופורד שמקיש על התופים באמנות שלא היתה מוכרת אז, ואולי גם היום, וכריס סקוויר משתמש בבאס כאילו היה זה תזמורת סימפונית. 3. Jethro Tull – a Passion Play איך לוקחים מוות ומחיים אותו, את זה רק יאן אנדרסון יודע. אלבום קונספט על נושא נוראי שמזומר ומנוגן עם כל הנימים החבויים של הנפש החיה. המילים האובסקוריות של אנדרסון הן חידה נצחית, כמעט כמו חייו של האלבום הזה. 4. Pink Floyd – wish you where here אני יודע שיפערו אזניים ועיניים, אבל אני מעדיף את האלבום הזה ולו רק בשל העובדה שהוא מנציח את בארט ומכיוון שלדעתי, גילמור לא הגיע באף אלבום אחר לרגישות בנגינה כפי שעשה שם. בלי יותר מדי פירוטכניקה, בלי חזירים באוויר וחומות מוחרבות. מוסיקה נטו, מלנכולית כשצריך, שמחה כשצריך ובעיקר, מלווה את הלילות הנפלאים של שנות העשרה האבודות שלנו. 5. Gentle Giant - Octopus האמת שכמעט כל אלבום של ה"ענק העדין", היה מוצא לו מקום של כבוד ברשימה הזו. מדוע דווקא זה? אולי בגלל השיר הנפלא Think of me with kindness שבו מתגלה קרי מינייר לא רק כקלידן ענק אלא כזמר שקולו עושה רק טוב לנשמה. ומדוע ג'יאנט? נו טוב. זה משאל על רוק מתקדם, לא? ואין כמו ג'יאנט כדי להסביר לכל מעוניין ששואל: מה זה רוק מתקדם? 6. King Crimson – In the Court of the Crimson King אני מניח שהאלבום הזה, כמו גם Selling England יככב בכל רשימה שתימסר כאן. כל הפנים שלו יוצגו, כולל הפנים שעל העטיפה. האם בגלל העטיפה? גם. האם בגלל התעוזה? בעיקר. האם בגלל שזו הייתה ההתחלה? אולי. בעיקר בגלל הנוסטלגיה. 7. Renaissance – Scheherezade and other Stories הבארוק והרוק, הקול המתוק, האקזוטיות של הטקסטים, הפסנתר של טוט, ההלחנה של דאנפורד ובעיקר התזמור, שכמוהו נשמע רק לעיתים רחוקות במחוזותינו הפרוגרסיביים. 8. Camel - Moonmadness זה יכול להיות אלבום אחר שלהם, אבל בעיני זו היצירה המגובשת ביותר שלהם. צליל כל כך חם, כל כך מעודן. אם Gentle Giant הם פרק ההסבר, אבל לא בהכרח נגישים לשמיעה, הרי שהגמל החביב יתחבב גם על מי שלא רוצה לדעת מה זה רוק מתקדם, וידע בכל זאת בזכותם. 9. Moody Blues – Days of Future Past כל ההתחלות קשות. האלבום הזה הוא ההתחלה. ושמו כל-כך הולם את מקומו ברשימה. המודיז הציגו לנו את העתיד. כמה חבל שתוך שניים-שלושה אלבומים, הם הפכו לעבר... 10. Gong - You אוי דיויד אלן, אוי דידיה מלהרב הוי סטיב הילאג'. איזו חבורה מטורפת. איזו מוסיקה מטורפת, מופרכת, בדיונית וילדותית, ועם זאת – העידית של הז'אנר. לא הבאתי כאן את הקאנטרבריז בדמות Caravan אבל נדמה לי שGong ייצגו אותם כאן, וגם את הרוק החללי וגם את הפיוז'ן וגם כל מה שתרצו. 11. Procol Harum – A Salty Dog כמו ה Moodies, גם פרוקול הארום הם מאבות המזון של הפרוג. שילוב של פסנתר ואורגן, גיטריסט ענק, Robin Trower, שברח למחוזות אחרים אחר כך. קול נפלא של גארי ברוקר ותמלילים מחממי לב של קית' ריד. לא רב שכבתי, בלי תשע שמיניות ושנים עשר עשיריות, ובכל זאת מתקדם. 12. Vann der Graaf Generator – Pawn Hearts באיטליה היה האלבום הזה במקום הראשון במצעד המכירות של 1972! מכך ניתן ללמוד על איכויותיו, כי האיטלקים יודעים להעריך אוכל טוב, יין טוב, יופי ומוסיקה. אמנם, קשה קצת להכנס לראש של האמיל, אבל לגרון שלו קל יותר. זמר ענק, עם חבורת נגנים שעושה את העבודה ונעזרת קצת ברוברט פריפ מקרימזון. 13. Strawbs – Grave New World ולא רק בגלל ההעדפה האישית שלי, שהפכה לשם דבר בקהילה. מדגים נפלא את השילוב בין שלושה אלמנטים. פולק בריטי, רוק בריטי וSinger-Songwriting בריטי, מבית המדרש של דייב קאזינס. פיצוץ של מלוטרונים, גיטרות אקוסטיות, סיטאר, האמונד ואלבום קונספט שמלווה את האדם מלידתו וברכת האל אליו בשיר Benedictus ומסתיים במותו The Journey's End . ראו ביקורת שלי ב"שרת" 14. Supertramp – Crime of the Century הפתעה הפתעה!! אלבום פופ שמאלצי ברשימת פרוג, ועוד בין 15 הגדולים! אכן אכן. לא כל אלבום של סופרטראמפ היה זוכה להיות כאן, למרות שהראשון שלהם הרבה יותר פרוגי, אבל גם הרבה פחות נגיש. איזו הפקה!!! איזו הצלחה מסחרית ללהקת רוק!! תהיו בטוחים שהיום היו זורקים אותם מכל המדרגות עם חומר כזה (ובאמת, האלבום החדש שלהם נקנה בעיקר על-ידי קרובי המשפחה) אבל אז הכל היה שונה. Dark Side של פינק פלויד והאלבום הזה, מכרו בכמויות של בריטני ספירס!!! רק בגלל זה, שווה להכניס אותם לרשימה. 15. Curved Air - Phantasmagoria Rocking The Classics הוא שמו של ספר מחקר אקדמי העוסק ברוק המתקדם. האלבום הזה מתאים לכותרת. דריל וואי על הכינור, מונקמן על הקלידים וסוניה כריסטינה על השירה. מרי אנטואנט, שיר שמרטיט את הלבבות, Melinda more or less בשביל הנשמה הזכה ו Phantasmagoria בשביל ההומור. ורק תשמעו מה שמוג עושה לויואלדי, ועוד באיזו מהירות! תתחלחלו. ברשימה לא הוכנסו האלבומים האהובים עלי במיוחד. פרט ל4-5 שמצויים כאן, הזכאים לתואר "אהובים ביותר" נוטים להתחלף מעת לעת וחוזר חלילה, עד לסקר הבא. יקי
comfortably pink
New member
שלי
בחירה קשה.. רק 15... טוב.. 1. wish you were here אלבום שתמיד נחשב לאח הקטן של הדארק סייד, יש בו את היצירה המדהימה של הורודים.. אותה אני לא צריך להגיד.. הוא אלבום קונפסט ש(איזו הפתעה) יוצא נגד החברה. 2. dark side of the moon - אין לי כוח להסביר, מספיק נאמר עליו.. מקווה שתסלחו לי.. 3. king crimson - red - לפי דעתי, האלבום הזה הוא פסגת הקריירה של הלהקה, והפסגה של הרוק המתקדם. אלבום מושלם! מתחיל עם קטע אינסטרומנטלי שנקרא רד, ממשיך עם בלדה יפה (שנותנת לך זמן לנוח עד לבום הגדול של האלבום), אח"כ יש צמד שירים מדהימים, שפרובידנס לא מקבל את ההערכה הראויה לו. ואז פסגת האלבום - סטארלס. אריק חייט כתב פסקה על קינג קרימזון.. קראתי את הפסקה, ובין השורות "שמעתי" את השיר הזה. 4. camel - mirage אלבום, שלדעתי יותר טוב מבחינה מוזיקלית מאווז השלג (הפשוט יחסית). כבר באלבום זה רואים עד כמה המילים לא עזרו כל כך ליצירות של הלהקה. כל שיר, ובייחוד lady fantasy, טוב. אלבום חובה 5. camel - snow goose - נו.. חייבים לא? 6. yes - close to the edge - זו לדעתי היצירה הכי גדולה של יס. עם שיר הנושא המדהים. באלבום עצמו יש 3 שירים (המספר לא קובע! הגודל כן). 7. yes - the yes album אנשים נוטים לא להסכים איתי על טיבו של האלבום הזה.. לדעתי זה אלבום השני (ואולי אולי השלישי) הכי טוב של יס, אלבום יחיסת קל להאזנה (יותר מ"קרוב לקצה"), ולא רק בגלל הסולואים המצוינים של הגיטריסט סטיב האו בו (סולו זה תמיד טוב). 8. genesis - selling england by the pound - פיטר גבריאל וכל חברי הלהקה בשיאם. לדעתי, ולדעת רבים, האלבום הזה הוא האלבום הכי טוב של ג'נסיס. בערך 80% אחוז מהאלבום הזה מדהימים, השאר קצת פחות. באלבום הזה יש את השיר firth of fifth המדהים (עליו ניתן לקרוא במאמרים). 9. ELP - trilogy רציתי לבחור בטאקוס, אבל הוא סובל מצד שני חלש במיוחד. לכן בחרתי באלבום הזה. הלהקה בשיאה, רגע לפני שהתבילה עולה לראש, אי אל פי מוציאים את האלבום הזה. 10. uriah heep - salisbury - הלהקה בתחילת דרכה. אחרי אלבום ראשון לא מדהים, הם מוציאים את האלבום הזה המכיל את היצירה הסימפונית הנושאת את שם השיר. 11. king crimson - larks tongues in aspic אנשים נוטים לאהוב את האלבום הזה יותר מ"רד", בעיקר בגלל השילוב המתמשך של הכינור, וכלי ההקשה השונים (אלבום עדיין עם חברי הלהקה שעזבו - קרוס ומויר). יש באלבום הזה כמה קטעים חזקים וטובים, וכמה פחות. והבאס.. איזה באס.. 12. steve hacket - voyage of the acolyte אלבום סולו שיצא לגיטריסט של ג'נסיס, אלבום שהוא יצר בזמן היותו חבר בלהקה. באלבום זה הוא משת, נגנים רבים כולל את סאלי אולדפילד, הזמרת (אחות של..). ניתן למצוא באלבום הזה מוטיבים שמזכירים מאוד כמה יצירות של ג'נסיס (בלחן). 13. king crimson - in the court of the crimson king לא ידעתי אם כדאי להכניס את האלבום הזה (הוא גם ככה יזכה...), אבל החלטתי שאי אפשר לא לבחור את האלבום היחסית פשוט הזה. שער הכניסה שלי לפרוג הרציני. 14. Renaissance – Scheherezade and other Stories אלבום ולהקה יחסית לא מוכרים. הלהקה, למי שלא מכיר, היא להקת רוק מתקדם סימפונית (תמיד אהבתי את הסגנון הזה). בחרתי באלבום הזה בעיקר בגלל היצירה המופלאה: Song of Sheherazade אורך היצירה הוא 24 דקות, וכל דקה, כמו גן עדן. 15. mostly autumn - music inspired by the lord of the rings מה? מה זה? אהה? למה? הם רק חלק מהתגובות של אנשים שמזכירים את האלבום הזה. אלבום יחסית קשה להשגה (אם קנייה באמאזון זה קשה להשגה, אז זה קשה להשגה), הוא יוצר אווירה של הוביטים קטנים מסתובבים לך בין הרגליים. חבל אנשים לא מכירים את האלבום. באמת אלבום מצוין. אלבום בין הטובים שיצאו בשנים האחרונות.
בחירה קשה.. רק 15... טוב.. 1. wish you were here אלבום שתמיד נחשב לאח הקטן של הדארק סייד, יש בו את היצירה המדהימה של הורודים.. אותה אני לא צריך להגיד.. הוא אלבום קונפסט ש(איזו הפתעה) יוצא נגד החברה. 2. dark side of the moon - אין לי כוח להסביר, מספיק נאמר עליו.. מקווה שתסלחו לי.. 3. king crimson - red - לפי דעתי, האלבום הזה הוא פסגת הקריירה של הלהקה, והפסגה של הרוק המתקדם. אלבום מושלם! מתחיל עם קטע אינסטרומנטלי שנקרא רד, ממשיך עם בלדה יפה (שנותנת לך זמן לנוח עד לבום הגדול של האלבום), אח"כ יש צמד שירים מדהימים, שפרובידנס לא מקבל את ההערכה הראויה לו. ואז פסגת האלבום - סטארלס. אריק חייט כתב פסקה על קינג קרימזון.. קראתי את הפסקה, ובין השורות "שמעתי" את השיר הזה. 4. camel - mirage אלבום, שלדעתי יותר טוב מבחינה מוזיקלית מאווז השלג (הפשוט יחסית). כבר באלבום זה רואים עד כמה המילים לא עזרו כל כך ליצירות של הלהקה. כל שיר, ובייחוד lady fantasy, טוב. אלבום חובה 5. camel - snow goose - נו.. חייבים לא? 6. yes - close to the edge - זו לדעתי היצירה הכי גדולה של יס. עם שיר הנושא המדהים. באלבום עצמו יש 3 שירים (המספר לא קובע! הגודל כן). 7. yes - the yes album אנשים נוטים לא להסכים איתי על טיבו של האלבום הזה.. לדעתי זה אלבום השני (ואולי אולי השלישי) הכי טוב של יס, אלבום יחיסת קל להאזנה (יותר מ"קרוב לקצה"), ולא רק בגלל הסולואים המצוינים של הגיטריסט סטיב האו בו (סולו זה תמיד טוב). 8. genesis - selling england by the pound - פיטר גבריאל וכל חברי הלהקה בשיאם. לדעתי, ולדעת רבים, האלבום הזה הוא האלבום הכי טוב של ג'נסיס. בערך 80% אחוז מהאלבום הזה מדהימים, השאר קצת פחות. באלבום הזה יש את השיר firth of fifth המדהים (עליו ניתן לקרוא במאמרים). 9. ELP - trilogy רציתי לבחור בטאקוס, אבל הוא סובל מצד שני חלש במיוחד. לכן בחרתי באלבום הזה. הלהקה בשיאה, רגע לפני שהתבילה עולה לראש, אי אל פי מוציאים את האלבום הזה. 10. uriah heep - salisbury - הלהקה בתחילת דרכה. אחרי אלבום ראשון לא מדהים, הם מוציאים את האלבום הזה המכיל את היצירה הסימפונית הנושאת את שם השיר. 11. king crimson - larks tongues in aspic אנשים נוטים לאהוב את האלבום הזה יותר מ"רד", בעיקר בגלל השילוב המתמשך של הכינור, וכלי ההקשה השונים (אלבום עדיין עם חברי הלהקה שעזבו - קרוס ומויר). יש באלבום הזה כמה קטעים חזקים וטובים, וכמה פחות. והבאס.. איזה באס.. 12. steve hacket - voyage of the acolyte אלבום סולו שיצא לגיטריסט של ג'נסיס, אלבום שהוא יצר בזמן היותו חבר בלהקה. באלבום זה הוא משת, נגנים רבים כולל את סאלי אולדפילד, הזמרת (אחות של..). ניתן למצוא באלבום הזה מוטיבים שמזכירים מאוד כמה יצירות של ג'נסיס (בלחן). 13. king crimson - in the court of the crimson king לא ידעתי אם כדאי להכניס את האלבום הזה (הוא גם ככה יזכה...), אבל החלטתי שאי אפשר לא לבחור את האלבום היחסית פשוט הזה. שער הכניסה שלי לפרוג הרציני. 14. Renaissance – Scheherezade and other Stories אלבום ולהקה יחסית לא מוכרים. הלהקה, למי שלא מכיר, היא להקת רוק מתקדם סימפונית (תמיד אהבתי את הסגנון הזה). בחרתי באלבום הזה בעיקר בגלל היצירה המופלאה: Song of Sheherazade אורך היצירה הוא 24 דקות, וכל דקה, כמו גן עדן. 15. mostly autumn - music inspired by the lord of the rings מה? מה זה? אהה? למה? הם רק חלק מהתגובות של אנשים שמזכירים את האלבום הזה. אלבום יחסית קשה להשגה (אם קנייה באמאזון זה קשה להשגה, אז זה קשה להשגה), הוא יוצר אווירה של הוביטים קטנים מסתובבים לך בין הרגליים. חבל אנשים לא מכירים את האלבום. באמת אלבום מצוין. אלבום בין הטובים שיצאו בשנים האחרונות.
comfortably pink
New member
שינויים קלים
במספר 7, במקום אלבום היס.. אני מחליף את זה ברילייר הרבה זמן לא שמעתי אותו עד שבעקבות השרשור הזה רצתי למערכת, ושמתי אותו. אין לי מושג מה חשבתי לעצמי שאמרתי שthe yes album יותר טוב. לכם אני מחליף ביניהם. במקום 15, אני שם את ליזארד זהו בינתיים נראה לי שיהיו עוד שינויים.. עם זה מפריע באיסוף התוצאות, אני מצטער.
במספר 7, במקום אלבום היס.. אני מחליף את זה ברילייר הרבה זמן לא שמעתי אותו עד שבעקבות השרשור הזה רצתי למערכת, ושמתי אותו. אין לי מושג מה חשבתי לעצמי שאמרתי שthe yes album יותר טוב. לכם אני מחליף ביניהם. במקום 15, אני שם את ליזארד זהו בינתיים נראה לי שיהיו עוד שינויים.. עם זה מפריע באיסוף התוצאות, אני מצטער.
shay or eli
New member
אלבומי הרוק המתקדם שלי:
1) Pink Floyd - Atom Heart Mother אלבומם המקסים של פינק פלויד משנת 1970. כאן הם עשו את המעבר בין התקופה הפסיכדלית של בארט לתקופה היותר פרוגרסיבית של ווטרס-גילמור. האלבום עדיין מלא בהשפעה פסיכדלית, אבל הוא כבר ממש רוק מתקדם. היצירה הראשונה שעל שמה נקרא האלבום היא 23 דקות של תענוג - מלודיות מעניינות, תפקידי גיטרה יפים, שימוש מרשים בכלים קלאסיים ותפקידי הקלידים הטובים ביותר לדעתי בקריירה של רייט. לדעתי היצירה הזאת הרבה יותר טובה מ Echoes של האלבום Meddle שיבוא בהמשך, למרות שאסור להמעיט בערכו של זה. השיר השני הוא If, בלדה רכה מאת ווטרס. כבר אז מתחילים להיראות סימני הטירוף שלו ("Please don't put your wires through my brain..."). בכלל, יש באלבום הזה קצת מכל מה שהם עשו וכל מה שהם יעשו. Summer '69 של רייט הוא התרכזות של כל השפעות הפסיכדליה באלבום. Fat Old Sun היא בלדה על פי מיטב המסורת (שרק התחילה אז) של גילמור, חמה ומרגשת. הטראק האחרונה ('ארוחת הבוקר של אלן') היא לדעתי הכי פחות טובה באלבום, למרות שהיא בכלל לא רעה. לסיכום, אלבום חובה. וגם הפרה על העטיפה משו משו. 2) Pink Floyd - Animals חשבתי להכניס כאן את הצד האפל של הירח, אבל החלטתי להכניס את עמיתו האפל ומסתורי בהרבה. אלבום המחאה של רוג'ר ווטרס כנגד העולם הקפיטליסטי-מתועש, הוא מחלק פה את בני האדם לכבשים, חזירים וכלבים. לא ניכנס פה לפילוסופיה, רק למוסיקה. אלבום מלא באוירה קפואה וספייסית, נפתח ונסגר בשיר החמים יחסית Pigs On The Wing. ממשיך באופרה בת שבע עשרה דקות, Dogs. סולואים ארוכים, מלאי אפקטים של חלל ומקפיאי דם של דיוויד גילמור משולבים עם כמה מהטקסטים הביקורתיים ביותר של ווטרס. ממשיך עם Pigs (Three Diffrent Kinds) שנפתח בקלידים של ריצ'ארד רייט (שבאמת לא מזהיר בדיסק הזה) וממשיך לעוד שיר מלנכולי וחללי. בשיר הבא, Sheep, נכנסים לקצת יותר קצב וקליטות. בפיזמון ניתן לשמוע את הקול של ווטרס מתמשך ומתגבר באמצעות אפקטים כאילו אל תוך החלל, אחד מהרגעים האהובים עליי במוסיקה של פינק פלויד. והכל מלווה בתפקידי גיטרה מרשימים ומלאי אפקטים של גילמור, וכמובן אוירה אפלה וחללית. אלבום חובה. 3) King Crimson - In The Court of The Crimson King עכשיו הגענו לקינג קרימזון. מראש אני אומר שאני אשלב שלושה אלבומים שלהם ברשימה, הם פשוט מייצגים שלושה צדדים שונים של הלהקה. באלבום זה באה קינג קרימזון לעולם, אלבום הבכורה שלה. מדהים לחשוב שהם הוציאו את האלבום הזה עוד בשנת 69', הוא נשמע חדשני אפילו ביחס למוסיקה של היום. מהג'אזיות של הסקסופון והגיטרה בשיר 21st Century Schizoid Man עוברים לשיר המלודי והרך I Talk To The Wind. זהו השיר האהוב עליי בדיסק, עם הווקאלס הנעימים של גרג לייק ונעימת החליל היפה. הטקסטים שמרגיעים משלימים את התמונה לאחת מיצירות המופת של הז'אנר. אחר כך בא Epitaph, בלי ספק יצירת מופת רצינית. פתיחה סימפונית שעוברת לגיטרה אקוסטית ווקאלס מורבידיים, Epitaph הוא שיר בומבסטי ומלנכולי, מלא בגיוון, יצירתיות ומלודיה. משם עוברים ל Moonchild. הרבה נטפלים לטראק הזאת, ולדעתי לא בצדק. שתי הדקות הראשונות שלה הן מקסימות, ממש מאסטרפיס. עשר הדקות הנוספות הן של סולו מלוטרון שרבים אוהבים לשנוא. אני אישית נהנה לשמוע אותו, הוא לא מאוד מרתק אבל הוא עושה טוב על הנשמה. וממנו עוברים ישר לשיר הכותרת, יצירת מופת ימי-בינמית פנטאסטית. אפשר ממש לדמיין את מה שהזמר מתאר בשירו, לגלוש לפנטזייה על ימי הביניים. אני בטוח שרוב חובבי הפרוג יסכימו איתי (חוץ מאלה ששמעו אותו יותר מדי פעמים) שזהו אלבום מאסטרפיס. 4) King Crimson - Red אלבום שונה לחלוטין מ In The Court. זוהי קינג קרימזון של שנת 74' - כבדה, כוחנית ואנרגטית. כבר לא הפנטזיות והרכות של I Talk To The Wind או Epitaph, עכשיו ריפים חסרי רחמים שביניהם סולואים ג'אזיים של סקסופון. הטראק הראשונה Red היא שיכרון חושים מוסיקלי. ריף פותח משוגע, סולואים של סקסופון ותפקידי גיטרה מטורפים. קלאסיקה אינסטרומנטלית. הטראק השנייה, Fallen Angel, היא קצת יותר רגועה, אך גם היא כבדה מאוד כשמשווים לקרימזון הישנים. One More Red Nightmare הוא טראק מטורף, מלא ריפים, תפקידים מעוותים של כלי הקשה ופיזמון קליט. אח"כ נכנסים ל Providence. השיר נפתח בנגינת כינור, וממשיך בהרבה כיוונים מוסיקליים. השיר האחרון Starless הוא עוד תוספת נהדרת לדיסק. האלבום Red מייצג את התקופה הכבדה בשנות השבעים של קינג קרימזון. הוא סוגר את תקופת "קרימזון השנייה", הכל כך שונה מהתקופה העדינה והתמימה שמייצג In The Court. 5) King Crimson - Lizard וכאן אנחנו מגיעים לדובדבן שבקצפת הקרימזונית. כמה שאני אוהב את Red ו In The Court, אין כמו Lizard. הוא נפתח בצלילי המלוטרון העדינים של Cirkus, שממשיכים לשיר קצת מעוות שהווקאלס של האסקל כל כך מתאימים לו (למה לעזאזל כולם אוהבים לשנוא אותו?). הדיסק ממשיך לשיר מלא המלוטרון Indoor Games, אחריו השיר ההומוריסטי על הביטלס Happy Family ואחריהם הבלדה העדינה והקצרה Lady of The Dancing Water. וכאן אנחנו מגיעים לשיא של האלבום, יצירה מדהימה בת 23 דקות - Lizard. היצירה נפתחת בצלילים של מלוטרון וקולו של ג'ון אנדרסון מיס שהחליט להתארח וממשיכה לסולואים של סקסופון, קטעי ווקאלס קליטים ודברים שמילים לא יכולות לתאר. פשוט חייבים לשמוע את זה. 6) Genesis - Selling England By The Pound כל כך בריטי, כל כך עדין, כל כך מבריק. דיסק אצילי שלוקח אותך לפנטזייה בבריטניה של ימי הביניים. הטקסטים מעבירים ביקורת נוקבת על הרבה דברים מעניינים מאוד, והמוסיקה נקייה, נעימה ומדהימה. המילים הפותחות את הדיסק: "Can you tell me where my country lies?" המושרות על ידי פיטר גבריאל נחרטות בזיכרון, והשיר הממשיך אותן (Dancing With The Moonlight Knight) גם הוא נחרט. ההמשך הוא להיט הרדיו הראשון שלהם, I Know What I Like (In Your Wardrobe). אחריו בא Firth of Fifth עם פתיחת הפסנתר המדהימה שלו ואחד מהסולואים הטובים ביותר של הגיטרה בכל הזמנים (לפחות לדעתי). במספר 4 נמצאת הבלדה האקוסטית More Fool Me. אחריה נמצא השיר האהוב עליי ביותר בדיסק, The Battle of Epping Forest. יצירה ארוכה, מרשימה, עם הרבה בריטיות ואם הרבה הומור. ב After The Ordeal יש קטעים אינסטרומנטליים יפים, ואחריו בא The Cinema Show. זוהי יצירה יפה בת 11 דקות, אני אמנם אוהב אותה פחות מאחרים, אבל היא יפהפיה. בייחוד הפתיחה השקטה שלה. ולסיום, חוזרים לפתיחה עם Aisle of Plenty, ביקור מחדש של Dancing With The Moonlight Knight. 7) Yes - Close To The Edge מאסטרפיס לכל הדעות. נפתחת בצלילי יער ההולכים ומתגברים ונשברים לצלילי בלגאן הקולות והצלילים של טראק הכותרת. המלודיות, האגרסיביות, השכבות, התיחכום, ההתמכרות - Close To The Edge. היצירה הזאת היא ארוכה ביותר (18 דקות), אך עדיין מצליחה לשמור על עניין ואינטנסיביות לכל אורכה. שילוב של כל כך הרבה מנגינות בא ביחד בשכבות ובאופן כל כך מלודי, ככה אתה מבין את ההגדרה של רוק סימפוני. הקולות הם כנסייתיים, שירה מדהימה בקולו הגבוה של ג'ון אנדרסון. הליריקס חסרי הגיון, אך הם קליטים ומעניינים. הקטעים האינסטרומנטליים עוברים כל כך מהר מקטעים ג'אזיים לעדינים לכבדים, ממש עוצר נשימה. אחר כך מגיע And You And I, בלדה ארוכה גם היא. גם היא שומרת על עניין לכל אורכה ולא משעממת לרגע. רגעים מדהימים של וירטואוזיה הופכים גם את השיר הזה ליצירת מופת. שיר הסיום הוא Siberian Khatru. זהו השיר האנרגטי של הדיסק, עם הריף הקליט והנגינה הכבדה. ואל תנסו להבין את השם, דרך אגב.
1) Pink Floyd - Atom Heart Mother אלבומם המקסים של פינק פלויד משנת 1970. כאן הם עשו את המעבר בין התקופה הפסיכדלית של בארט לתקופה היותר פרוגרסיבית של ווטרס-גילמור. האלבום עדיין מלא בהשפעה פסיכדלית, אבל הוא כבר ממש רוק מתקדם. היצירה הראשונה שעל שמה נקרא האלבום היא 23 דקות של תענוג - מלודיות מעניינות, תפקידי גיטרה יפים, שימוש מרשים בכלים קלאסיים ותפקידי הקלידים הטובים ביותר לדעתי בקריירה של רייט. לדעתי היצירה הזאת הרבה יותר טובה מ Echoes של האלבום Meddle שיבוא בהמשך, למרות שאסור להמעיט בערכו של זה. השיר השני הוא If, בלדה רכה מאת ווטרס. כבר אז מתחילים להיראות סימני הטירוף שלו ("Please don't put your wires through my brain..."). בכלל, יש באלבום הזה קצת מכל מה שהם עשו וכל מה שהם יעשו. Summer '69 של רייט הוא התרכזות של כל השפעות הפסיכדליה באלבום. Fat Old Sun היא בלדה על פי מיטב המסורת (שרק התחילה אז) של גילמור, חמה ומרגשת. הטראק האחרונה ('ארוחת הבוקר של אלן') היא לדעתי הכי פחות טובה באלבום, למרות שהיא בכלל לא רעה. לסיכום, אלבום חובה. וגם הפרה על העטיפה משו משו. 2) Pink Floyd - Animals חשבתי להכניס כאן את הצד האפל של הירח, אבל החלטתי להכניס את עמיתו האפל ומסתורי בהרבה. אלבום המחאה של רוג'ר ווטרס כנגד העולם הקפיטליסטי-מתועש, הוא מחלק פה את בני האדם לכבשים, חזירים וכלבים. לא ניכנס פה לפילוסופיה, רק למוסיקה. אלבום מלא באוירה קפואה וספייסית, נפתח ונסגר בשיר החמים יחסית Pigs On The Wing. ממשיך באופרה בת שבע עשרה דקות, Dogs. סולואים ארוכים, מלאי אפקטים של חלל ומקפיאי דם של דיוויד גילמור משולבים עם כמה מהטקסטים הביקורתיים ביותר של ווטרס. ממשיך עם Pigs (Three Diffrent Kinds) שנפתח בקלידים של ריצ'ארד רייט (שבאמת לא מזהיר בדיסק הזה) וממשיך לעוד שיר מלנכולי וחללי. בשיר הבא, Sheep, נכנסים לקצת יותר קצב וקליטות. בפיזמון ניתן לשמוע את הקול של ווטרס מתמשך ומתגבר באמצעות אפקטים כאילו אל תוך החלל, אחד מהרגעים האהובים עליי במוסיקה של פינק פלויד. והכל מלווה בתפקידי גיטרה מרשימים ומלאי אפקטים של גילמור, וכמובן אוירה אפלה וחללית. אלבום חובה. 3) King Crimson - In The Court of The Crimson King עכשיו הגענו לקינג קרימזון. מראש אני אומר שאני אשלב שלושה אלבומים שלהם ברשימה, הם פשוט מייצגים שלושה צדדים שונים של הלהקה. באלבום זה באה קינג קרימזון לעולם, אלבום הבכורה שלה. מדהים לחשוב שהם הוציאו את האלבום הזה עוד בשנת 69', הוא נשמע חדשני אפילו ביחס למוסיקה של היום. מהג'אזיות של הסקסופון והגיטרה בשיר 21st Century Schizoid Man עוברים לשיר המלודי והרך I Talk To The Wind. זהו השיר האהוב עליי בדיסק, עם הווקאלס הנעימים של גרג לייק ונעימת החליל היפה. הטקסטים שמרגיעים משלימים את התמונה לאחת מיצירות המופת של הז'אנר. אחר כך בא Epitaph, בלי ספק יצירת מופת רצינית. פתיחה סימפונית שעוברת לגיטרה אקוסטית ווקאלס מורבידיים, Epitaph הוא שיר בומבסטי ומלנכולי, מלא בגיוון, יצירתיות ומלודיה. משם עוברים ל Moonchild. הרבה נטפלים לטראק הזאת, ולדעתי לא בצדק. שתי הדקות הראשונות שלה הן מקסימות, ממש מאסטרפיס. עשר הדקות הנוספות הן של סולו מלוטרון שרבים אוהבים לשנוא. אני אישית נהנה לשמוע אותו, הוא לא מאוד מרתק אבל הוא עושה טוב על הנשמה. וממנו עוברים ישר לשיר הכותרת, יצירת מופת ימי-בינמית פנטאסטית. אפשר ממש לדמיין את מה שהזמר מתאר בשירו, לגלוש לפנטזייה על ימי הביניים. אני בטוח שרוב חובבי הפרוג יסכימו איתי (חוץ מאלה ששמעו אותו יותר מדי פעמים) שזהו אלבום מאסטרפיס. 4) King Crimson - Red אלבום שונה לחלוטין מ In The Court. זוהי קינג קרימזון של שנת 74' - כבדה, כוחנית ואנרגטית. כבר לא הפנטזיות והרכות של I Talk To The Wind או Epitaph, עכשיו ריפים חסרי רחמים שביניהם סולואים ג'אזיים של סקסופון. הטראק הראשונה Red היא שיכרון חושים מוסיקלי. ריף פותח משוגע, סולואים של סקסופון ותפקידי גיטרה מטורפים. קלאסיקה אינסטרומנטלית. הטראק השנייה, Fallen Angel, היא קצת יותר רגועה, אך גם היא כבדה מאוד כשמשווים לקרימזון הישנים. One More Red Nightmare הוא טראק מטורף, מלא ריפים, תפקידים מעוותים של כלי הקשה ופיזמון קליט. אח"כ נכנסים ל Providence. השיר נפתח בנגינת כינור, וממשיך בהרבה כיוונים מוסיקליים. השיר האחרון Starless הוא עוד תוספת נהדרת לדיסק. האלבום Red מייצג את התקופה הכבדה בשנות השבעים של קינג קרימזון. הוא סוגר את תקופת "קרימזון השנייה", הכל כך שונה מהתקופה העדינה והתמימה שמייצג In The Court. 5) King Crimson - Lizard וכאן אנחנו מגיעים לדובדבן שבקצפת הקרימזונית. כמה שאני אוהב את Red ו In The Court, אין כמו Lizard. הוא נפתח בצלילי המלוטרון העדינים של Cirkus, שממשיכים לשיר קצת מעוות שהווקאלס של האסקל כל כך מתאימים לו (למה לעזאזל כולם אוהבים לשנוא אותו?). הדיסק ממשיך לשיר מלא המלוטרון Indoor Games, אחריו השיר ההומוריסטי על הביטלס Happy Family ואחריהם הבלדה העדינה והקצרה Lady of The Dancing Water. וכאן אנחנו מגיעים לשיא של האלבום, יצירה מדהימה בת 23 דקות - Lizard. היצירה נפתחת בצלילים של מלוטרון וקולו של ג'ון אנדרסון מיס שהחליט להתארח וממשיכה לסולואים של סקסופון, קטעי ווקאלס קליטים ודברים שמילים לא יכולות לתאר. פשוט חייבים לשמוע את זה. 6) Genesis - Selling England By The Pound כל כך בריטי, כל כך עדין, כל כך מבריק. דיסק אצילי שלוקח אותך לפנטזייה בבריטניה של ימי הביניים. הטקסטים מעבירים ביקורת נוקבת על הרבה דברים מעניינים מאוד, והמוסיקה נקייה, נעימה ומדהימה. המילים הפותחות את הדיסק: "Can you tell me where my country lies?" המושרות על ידי פיטר גבריאל נחרטות בזיכרון, והשיר הממשיך אותן (Dancing With The Moonlight Knight) גם הוא נחרט. ההמשך הוא להיט הרדיו הראשון שלהם, I Know What I Like (In Your Wardrobe). אחריו בא Firth of Fifth עם פתיחת הפסנתר המדהימה שלו ואחד מהסולואים הטובים ביותר של הגיטרה בכל הזמנים (לפחות לדעתי). במספר 4 נמצאת הבלדה האקוסטית More Fool Me. אחריה נמצא השיר האהוב עליי ביותר בדיסק, The Battle of Epping Forest. יצירה ארוכה, מרשימה, עם הרבה בריטיות ואם הרבה הומור. ב After The Ordeal יש קטעים אינסטרומנטליים יפים, ואחריו בא The Cinema Show. זוהי יצירה יפה בת 11 דקות, אני אמנם אוהב אותה פחות מאחרים, אבל היא יפהפיה. בייחוד הפתיחה השקטה שלה. ולסיום, חוזרים לפתיחה עם Aisle of Plenty, ביקור מחדש של Dancing With The Moonlight Knight. 7) Yes - Close To The Edge מאסטרפיס לכל הדעות. נפתחת בצלילי יער ההולכים ומתגברים ונשברים לצלילי בלגאן הקולות והצלילים של טראק הכותרת. המלודיות, האגרסיביות, השכבות, התיחכום, ההתמכרות - Close To The Edge. היצירה הזאת היא ארוכה ביותר (18 דקות), אך עדיין מצליחה לשמור על עניין ואינטנסיביות לכל אורכה. שילוב של כל כך הרבה מנגינות בא ביחד בשכבות ובאופן כל כך מלודי, ככה אתה מבין את ההגדרה של רוק סימפוני. הקולות הם כנסייתיים, שירה מדהימה בקולו הגבוה של ג'ון אנדרסון. הליריקס חסרי הגיון, אך הם קליטים ומעניינים. הקטעים האינסטרומנטליים עוברים כל כך מהר מקטעים ג'אזיים לעדינים לכבדים, ממש עוצר נשימה. אחר כך מגיע And You And I, בלדה ארוכה גם היא. גם היא שומרת על עניין לכל אורכה ולא משעממת לרגע. רגעים מדהימים של וירטואוזיה הופכים גם את השיר הזה ליצירת מופת. שיר הסיום הוא Siberian Khatru. זהו השיר האנרגטי של הדיסק, עם הריף הקליט והנגינה הכבדה. ואל תנסו להבין את השם, דרך אגב.
shay or eli
New member
ההמשך:
8) Jethro Tull - Aqualung עד לא מזמן לא מאוד אהבתי את האלבום הזה. רק לאחרונה הוא ממש תפס אותי חזק. למרות שכבר מההתחלה נדהמתי מאיך שאיאן אנדרסון מחליף כל כך בקלות את הגיטרה בחליל. השיר הראשון Aqualung מציג כל כך יפה את כל הפנים של התקליט, רק חבל שאין בו קצת חליל. שני השירים הבאים, Crossed-Eyed Marry ו Cheap Day Return, הם נחמדים אך קצת אנמיים. Mother Goose לעומת זאת היא בלדה אקוסטית מדהימה, אחד מהשירים הטובים ביותר בדיסק. Wond'ring Aloud היא גם כן כזאת. Up To Me הוא שיר קצת יותר קצבי. My God אחריו הוא שיר מחאה כנגד הכנסייה והממסד הדתי, אני אישית לא מאוד התחברתי למוסיקה. Hymn 43 ו Slipstream הם שירים נחמדים וקצת יותר כבדים. Locomotive Breath הוא ה-מאסטרפיס של Aqualung, עם שינויי הקצב, הריפים הקליטים וסולו החליל המדהים. Wind Up הוא סיום מעט מלנכולי לאלבום הזה. שירי הבונוס והראיון שהוספו לגירסת הרימאסטר הם נחמדים, שווה לבדוק אותם. סך הכל, אלבום מעולה. מומלץ בחום. 9) Dream Theatre - Images & Words ונסיים בזה. אז נכון - זה לא בדיוק פרוג-רוק, זה פרוג-מטאל. ונכון - זה לא האלבום הכי פרוגרסיבי שלהם. אז מה? זה עושה את הפתיחה הספייסית והריפים הקליטים של Pull Me Under פחות יפים? זה עושה את סולו הסקסופון והווקאלס הגבוהים של ג'יימס לאברי פחות מרגשים? זה עושה את המהירות והקליטות של Take The Time פחות טובים? לא. Surrounded מתחיל כבלדה שקטה ומרגשת, ממשיך כשיר מטאל מהיר וקליט ולסיום חוזר להיות בלדה. Metropolis 1 היא כאוס של צלילים ומנגינות, הקטע הפרוגרסיבי ביותר בדיסק. שני השירים הבאים הם קצת חלשים, והרצועה המסיימת 'Learning To Live' היא סיום נפלא, קצת מהכל. זה אולי לא רוק מתקדם לגמרי, אבל זאת תוספת מרעננת לכל חובבי הז'אנר. יש עוד פרוג בימינו אנו! מצטער שזה כל כך ארוך, פשוט לא הצלחתי גם לקצר במילים וגם להעביר את תחושותיי לגבי האלבומים הללו.
8) Jethro Tull - Aqualung עד לא מזמן לא מאוד אהבתי את האלבום הזה. רק לאחרונה הוא ממש תפס אותי חזק. למרות שכבר מההתחלה נדהמתי מאיך שאיאן אנדרסון מחליף כל כך בקלות את הגיטרה בחליל. השיר הראשון Aqualung מציג כל כך יפה את כל הפנים של התקליט, רק חבל שאין בו קצת חליל. שני השירים הבאים, Crossed-Eyed Marry ו Cheap Day Return, הם נחמדים אך קצת אנמיים. Mother Goose לעומת זאת היא בלדה אקוסטית מדהימה, אחד מהשירים הטובים ביותר בדיסק. Wond'ring Aloud היא גם כן כזאת. Up To Me הוא שיר קצת יותר קצבי. My God אחריו הוא שיר מחאה כנגד הכנסייה והממסד הדתי, אני אישית לא מאוד התחברתי למוסיקה. Hymn 43 ו Slipstream הם שירים נחמדים וקצת יותר כבדים. Locomotive Breath הוא ה-מאסטרפיס של Aqualung, עם שינויי הקצב, הריפים הקליטים וסולו החליל המדהים. Wind Up הוא סיום מעט מלנכולי לאלבום הזה. שירי הבונוס והראיון שהוספו לגירסת הרימאסטר הם נחמדים, שווה לבדוק אותם. סך הכל, אלבום מעולה. מומלץ בחום. 9) Dream Theatre - Images & Words ונסיים בזה. אז נכון - זה לא בדיוק פרוג-רוק, זה פרוג-מטאל. ונכון - זה לא האלבום הכי פרוגרסיבי שלהם. אז מה? זה עושה את הפתיחה הספייסית והריפים הקליטים של Pull Me Under פחות יפים? זה עושה את סולו הסקסופון והווקאלס הגבוהים של ג'יימס לאברי פחות מרגשים? זה עושה את המהירות והקליטות של Take The Time פחות טובים? לא. Surrounded מתחיל כבלדה שקטה ומרגשת, ממשיך כשיר מטאל מהיר וקליט ולסיום חוזר להיות בלדה. Metropolis 1 היא כאוס של צלילים ומנגינות, הקטע הפרוגרסיבי ביותר בדיסק. שני השירים הבאים הם קצת חלשים, והרצועה המסיימת 'Learning To Live' היא סיום נפלא, קצת מהכל. זה אולי לא רוק מתקדם לגמרי, אבל זאת תוספת מרעננת לכל חובבי הז'אנר. יש עוד פרוג בימינו אנו! מצטער שזה כל כך ארוך, פשוט לא הצלחתי גם לקצר במילים וגם להעביר את תחושותיי לגבי האלבומים הללו.
shay or eli
New member
המשך להמשך:
(הפעם בקיצור) 10) Camel - Snow Goose אלבום אינסטרומנטלי עדין, קליל ומשעשע. הרבה תפקידי קלידים מעולים והווקאלס חסרי המילים הטובים ביותר ששמעתי. הדיסק כולו זורם והוא כמו שיר אחד, אבל בכל זאת נקודות ראויות לציון: Rhayader, Migration, Flight of The Snow Goose ו La Princesse Perdue. 11) Pink Floyd - Wish You Were Here אם לאנשים מותר להכניס חמישה דיסקים של ג'ת'רו טאל/ג'נטל ג'יאנט אז לי מותר של פינק פלויד. זה אלבום קונספט חמים מלא געגועים. Shine On You Crazy Diamond עם סולו מרגש ווקאלס מדהימים, Welcome To The Machine מלנכולי עם אפקט רקע בלתי נשכח, Have A Cigar ציני ובלוזי ולסיום חוזר Shine On עם סולו קלידים נוגה. 12) Pink Floyd - The Dark Side of The Moon האלבום של כל האלבומים. שימוש עצום באפקטי אולפן, קטעי ווקאלס מרגשים ביותר, נגינה מדהימה בקלידים והרבה טירוף. אלבום מעניין מאוד ומהנה מאוד. הקלאסיקה של פינק פלויד. 13) Pink Floyd - Meddle מתחיל בבסים של One of These Days, האב הקדום של כמה שירים בדארק סייד, וממשיך ביצירות יותר רגועות - A Pillow of Winds, Fearless, Seamus. ובדרך יש משהו להזכיר שהם היו פעם להקת פסיכדליה - San Tropez. ואחרי שעוברים את זה, מגיעים לדבר האמיתי - Echoes. יצירה מדהימה בת 24 דקות. קפואה, איטית וחללית. הרבה תפקידי גיטרה יפים של גילמור ושירה של ריצ'רד רייט ודייויד גילמור ביחד. לוקח אותך לארצות רחוקות. 14) Queen - A Night At The Opera כשהעלתי את החלק הראשון לא חשבתי לשים את כאן. אבל מאחר ואנשים אחרים הציבו את זה ברשימה ולא נתקלו בשום התנגדות, הנה זה גם כאן. האמת, הייתי מכניס את זה גם אם רק היה בזה את Bohemian Rhapsody. אם כל הכבוד לכל השאר, השיר הזה היה יכול להפוך כל דיסק למאסטרפיס.
(הפעם בקיצור) 10) Camel - Snow Goose אלבום אינסטרומנטלי עדין, קליל ומשעשע. הרבה תפקידי קלידים מעולים והווקאלס חסרי המילים הטובים ביותר ששמעתי. הדיסק כולו זורם והוא כמו שיר אחד, אבל בכל זאת נקודות ראויות לציון: Rhayader, Migration, Flight of The Snow Goose ו La Princesse Perdue. 11) Pink Floyd - Wish You Were Here אם לאנשים מותר להכניס חמישה דיסקים של ג'ת'רו טאל/ג'נטל ג'יאנט אז לי מותר של פינק פלויד. זה אלבום קונספט חמים מלא געגועים. Shine On You Crazy Diamond עם סולו מרגש ווקאלס מדהימים, Welcome To The Machine מלנכולי עם אפקט רקע בלתי נשכח, Have A Cigar ציני ובלוזי ולסיום חוזר Shine On עם סולו קלידים נוגה. 12) Pink Floyd - The Dark Side of The Moon האלבום של כל האלבומים. שימוש עצום באפקטי אולפן, קטעי ווקאלס מרגשים ביותר, נגינה מדהימה בקלידים והרבה טירוף. אלבום מעניין מאוד ומהנה מאוד. הקלאסיקה של פינק פלויד. 13) Pink Floyd - Meddle מתחיל בבסים של One of These Days, האב הקדום של כמה שירים בדארק סייד, וממשיך ביצירות יותר רגועות - A Pillow of Winds, Fearless, Seamus. ובדרך יש משהו להזכיר שהם היו פעם להקת פסיכדליה - San Tropez. ואחרי שעוברים את זה, מגיעים לדבר האמיתי - Echoes. יצירה מדהימה בת 24 דקות. קפואה, איטית וחללית. הרבה תפקידי גיטרה יפים של גילמור ושירה של ריצ'רד רייט ודייויד גילמור ביחד. לוקח אותך לארצות רחוקות. 14) Queen - A Night At The Opera כשהעלתי את החלק הראשון לא חשבתי לשים את כאן. אבל מאחר ואנשים אחרים הציבו את זה ברשימה ולא נתקלו בשום התנגדות, הנה זה גם כאן. האמת, הייתי מכניס את זה גם אם רק היה בזה את Bohemian Rhapsody. אם כל הכבוד לכל השאר, השיר הזה היה יכול להפוך כל דיסק למאסטרפיס.
shay or eli
New member
ואחרון חביב:
15) Genesis - Foxtrot חשבתי לדחות את זה עד הסוף, אבל אין לי כח. אז אחרי התלבטות עם כמה אחרים, החלטתי על Foxtrot. זה לא מושלם או אלגנטי כמו Selling England, אבל יש לו קסם משלו. ואיזה קסם שזה. Watcher of The Skies פתיחה מוזרה קצת, Time Table שיר יפה וכנ"ל גם שני השירים אחריו. Horizons נעימה אקוסטית קצרה ויפה שסיימה בעידן הויניל את הצד הראשון. והצד השני הוא Supper's Ready, לא צריך לאמר יותר.
15) Genesis - Foxtrot חשבתי לדחות את זה עד הסוף, אבל אין לי כח. אז אחרי התלבטות עם כמה אחרים, החלטתי על Foxtrot. זה לא מושלם או אלגנטי כמו Selling England, אבל יש לו קסם משלו. ואיזה קסם שזה. Watcher of The Skies פתיחה מוזרה קצת, Time Table שיר יפה וכנ"ל גם שני השירים אחריו. Horizons נעימה אקוסטית קצרה ויפה שסיימה בעידן הויניל את הצד הראשון. והצד השני הוא Supper's Ready, לא צריך לאמר יותר.
comfortably pink
New member
../images/Emo45.gif
hells bells
New member
חמישה בשביל הסיפתח.
1.אמרסון לייק ופאלמר-טרילוגיה. לטעמי היפה וקליל ביותר בתקליטי השלישייה. אני פשוט אוהב אותו. 2.פינק פלויד-הצד האפל. אין לי מה להוסיף על מה שכתבתם, חוץ מזה שאחרי 700 האזנות ויותר הוא עדיין לא הצליח להמאס עלי. 3.מלך ארגמן-בחצרו של מלך ארגמן. שירים מופלאים,תקליט מהאגדות. 4.פינק פלויד-אמא לב אטום. בגלל הצד הראשון (הצד השני שייך לקטגוריה מלפני שבוע) 5.ג'טרו טאל-אקוואלנג. איאן אנדרסון מתעלה על עצמו,ומוציא תחת חלילו תקליט מושלם.
1.אמרסון לייק ופאלמר-טרילוגיה. לטעמי היפה וקליל ביותר בתקליטי השלישייה. אני פשוט אוהב אותו. 2.פינק פלויד-הצד האפל. אין לי מה להוסיף על מה שכתבתם, חוץ מזה שאחרי 700 האזנות ויותר הוא עדיין לא הצליח להמאס עלי. 3.מלך ארגמן-בחצרו של מלך ארגמן. שירים מופלאים,תקליט מהאגדות. 4.פינק פלויד-אמא לב אטום. בגלל הצד הראשון (הצד השני שייך לקטגוריה מלפני שבוע) 5.ג'טרו טאל-אקוואלנג. איאן אנדרסון מתעלה על עצמו,ומוציא תחת חלילו תקליט מושלם.
והרי בחירתי
1. Yes – Close to the Edge אחת מפסגות היצירה של יס בהרכבה הטוב ביותר 2. Yes – Topographic Ocean אפוס ענק, אולי מידי ענק, אבל בסך הכל יצירה מדהימה שמיצגת את השסטרס (כתבי הקודש של היוגים בהודו). כל פרק ביצירה מדבר על ספר מהשסטרס ומנתח אותו טקסטואלית ומוזיקאלית. 3. Yes – Relayer יס האינדיאנית... מלחמה ושלום נוסח אנדרסון סקוויר והאו.... 4. Genesis – Selling England by the Pound פיטר גבריאל וסטיב האקט בשיאם במיוחד בקטע שנקרא השפך החמישי... 5. Genesis – The lamb lies down on Broadway יצירת קונספט מופתית 6. Pink Floyd – wish you where here הכמיהה והגעגועים לבארט הביאו את רוג'ר ווטרס ודיויד גילמור לשיא הרגש והריגוש. 7. Pink Floyd – Animals בית החיות נוסח ווטרס.... 8. King Crimson -Red ג'ון ווטון רוברט פריפ ובילי ברדפרד מה יש עוד לרשום? 9. King Crimson -Discipline ואז הופיע טוני לוין..... 10. Gentel Giant - Three freinds לדעתי האלבום הכי טוב שלהם 11. Marillion - Script For A Jester's Tear פיש במיטבו, רגיש וטאטרלי 12. Dream Theatre - Scence of a memory יצירת פרוג-קונספט מופלאה, עם הרבה Time-signatures, Reprise ואוירה סימפונית 13. Dream Theatre - Images And Words אלבום פרוג-מטאל קלאסי , מהטובים בכל הזמנים. מוזיקה מורכבת מאוד, אינטלגנטית מאוד ולא פחות חשוב מלודית. 14. Transatlantic - SMPT:E סופר גרופ אולטימטיבי, ניל מורס המדהים. 15. The Flower Kings - The Flower Power פשוט יצירת מופת, רוני סטולט ותומס בודין הגדולים חולמים עם מלאכים 16. UK - Danger Money סופר גרופ ותראו מי שם: אדי ג'ובסון, ג'ון ווטון, וטרי בוזיו שלישיה שמנגנת כמו עשיריה.... המיקום הפנימי בתוך השש-עשרה הוא בגלל קיבוץ ללהקות, כל ה-16 מספר אחד ויש עוד.....
1. Yes – Close to the Edge אחת מפסגות היצירה של יס בהרכבה הטוב ביותר 2. Yes – Topographic Ocean אפוס ענק, אולי מידי ענק, אבל בסך הכל יצירה מדהימה שמיצגת את השסטרס (כתבי הקודש של היוגים בהודו). כל פרק ביצירה מדבר על ספר מהשסטרס ומנתח אותו טקסטואלית ומוזיקאלית. 3. Yes – Relayer יס האינדיאנית... מלחמה ושלום נוסח אנדרסון סקוויר והאו.... 4. Genesis – Selling England by the Pound פיטר גבריאל וסטיב האקט בשיאם במיוחד בקטע שנקרא השפך החמישי... 5. Genesis – The lamb lies down on Broadway יצירת קונספט מופתית 6. Pink Floyd – wish you where here הכמיהה והגעגועים לבארט הביאו את רוג'ר ווטרס ודיויד גילמור לשיא הרגש והריגוש. 7. Pink Floyd – Animals בית החיות נוסח ווטרס.... 8. King Crimson -Red ג'ון ווטון רוברט פריפ ובילי ברדפרד מה יש עוד לרשום? 9. King Crimson -Discipline ואז הופיע טוני לוין..... 10. Gentel Giant - Three freinds לדעתי האלבום הכי טוב שלהם 11. Marillion - Script For A Jester's Tear פיש במיטבו, רגיש וטאטרלי 12. Dream Theatre - Scence of a memory יצירת פרוג-קונספט מופלאה, עם הרבה Time-signatures, Reprise ואוירה סימפונית 13. Dream Theatre - Images And Words אלבום פרוג-מטאל קלאסי , מהטובים בכל הזמנים. מוזיקה מורכבת מאוד, אינטלגנטית מאוד ולא פחות חשוב מלודית. 14. Transatlantic - SMPT:E סופר גרופ אולטימטיבי, ניל מורס המדהים. 15. The Flower Kings - The Flower Power פשוט יצירת מופת, רוני סטולט ותומס בודין הגדולים חולמים עם מלאכים 16. UK - Danger Money סופר גרופ ותראו מי שם: אדי ג'ובסון, ג'ון ווטון, וטרי בוזיו שלישיה שמנגנת כמו עשיריה.... המיקום הפנימי בתוך השש-עשרה הוא בגלל קיבוץ ללהקות, כל ה-16 מספר אחד ויש עוד.....
הניבלונגים
New member
זה בסדר
ממילא אני לא סופר בחירות אחרי ה 15 הראשונות הבעיה היא שלא הצבעת במקום הנכון, ההצבעה שלך הייתה צריכה להיות בתגובה להודעה הזו (שים לב לסעיף 2), אנא השתמש ב"העתק" "הדבק" ושרשר הודעתך למקום הנכון.
ממילא אני לא סופר בחירות אחרי ה 15 הראשונות הבעיה היא שלא הצבעת במקום הנכון, ההצבעה שלך הייתה צריכה להיות בתגובה להודעה הזו (שים לב לסעיף 2), אנא השתמש ב"העתק" "הדבק" ושרשר הודעתך למקום הנכון.
הולדן קולפילד בשדה
New member
קבלו אותם...(חלק א')
1. KING CRIMSON - IN THE COURT OF THE CRIMSON KING (surprise, surprise, יש לי הרגשה שנזכה לראות כאן תקליט עם שיעורי הצבעה בעדו שמזכירים את אלה של אסד בסוריה או סדאם בעירק
למה? מכל הסיבות הרגילות, וגם בגלל שלא בטוח ש- 21st Century Schizoid Man הוא השיר הטוב ביותר באלבום (תחרות קשה עם epitaph), אבל הוא בטוח ברשימת 10 הגדולים בכל רשימה שהיא... אלמלא כמה דקות מיותרות ב-Moonchild, זה היה אלבום מושלם. 2. genesis - SELLING ENGLAND BY THE POUND (אני ממשיך בקו המפתיע...) הטקסטים השנונים ביותר אי פעם. (ופיטר גבריאל בשיא כוחו כזמר). 3. EMERSON, LAKE & PALMER - tarkus אם זה לא נכנס לרשימה, מצב הפורום בכי רע... ראו זאת כהזמנה אישית להצלת המצב. 4. pink floyd - dark side of the moon נו, שיהיה זה עם המנסרה... אני לא מודאג, יכנס בכמה קטגוריות מועמד קבוע בכל רשימת "10/50/100 האלבומים ה...." (ובצדק). 5. Snow Goose - Camel בגלל הטקסטים LOL אם אני משמיע אותו לילד (והוא לא מתלונן), גם אתם יכולים. 6. JETHRO TULL - THICK AS A BRICK תחרות קשה (מול aqualung) עם נצחון בנקודות (בגלל מגוון השירים...לא,לא מספיק עם בדיחות הקרש השיא של איאן אנדרסון, נקודה. (והעטיפה, איך שכחתי את העטיפה?!). 7. VAN DER GRAAF GENERATOR - H TO HE WHO AM THE ONLY ONE פשוט אלבום killer. האזנת חובה לכל מי שרוצה להבין ולהכיר רוק מתקדם. 8. yes - YESSONGS בגלל Starship Trooper. לא יודע למה, אני מעדיף את זה על פני fragile. אבל את העטיפה של fragile אני מקדיש לליידי.
1. KING CRIMSON - IN THE COURT OF THE CRIMSON KING (surprise, surprise, יש לי הרגשה שנזכה לראות כאן תקליט עם שיעורי הצבעה בעדו שמזכירים את אלה של אסד בסוריה או סדאם בעירק
למה? מכל הסיבות הרגילות, וגם בגלל שלא בטוח ש- 21st Century Schizoid Man הוא השיר הטוב ביותר באלבום (תחרות קשה עם epitaph), אבל הוא בטוח ברשימת 10 הגדולים בכל רשימה שהיא... אלמלא כמה דקות מיותרות ב-Moonchild, זה היה אלבום מושלם. 2. genesis - SELLING ENGLAND BY THE POUND (אני ממשיך בקו המפתיע...) הטקסטים השנונים ביותר אי פעם. (ופיטר גבריאל בשיא כוחו כזמר). 3. EMERSON, LAKE & PALMER - tarkus אם זה לא נכנס לרשימה, מצב הפורום בכי רע... ראו זאת כהזמנה אישית להצלת המצב. 4. pink floyd - dark side of the moon נו, שיהיה זה עם המנסרה... אני לא מודאג, יכנס בכמה קטגוריות מועמד קבוע בכל רשימת "10/50/100 האלבומים ה...." (ובצדק). 5. Snow Goose - Camel בגלל הטקסטים LOL אם אני משמיע אותו לילד (והוא לא מתלונן), גם אתם יכולים. 6. JETHRO TULL - THICK AS A BRICK תחרות קשה (מול aqualung) עם נצחון בנקודות (בגלל מגוון השירים...לא,לא מספיק עם בדיחות הקרש השיא של איאן אנדרסון, נקודה. (והעטיפה, איך שכחתי את העטיפה?!). 7. VAN DER GRAAF GENERATOR - H TO HE WHO AM THE ONLY ONE פשוט אלבום killer. האזנת חובה לכל מי שרוצה להבין ולהכיר רוק מתקדם. 8. yes - YESSONGS בגלל Starship Trooper. לא יודע למה, אני מעדיף את זה על פני fragile. אבל את העטיפה של fragile אני מקדיש לליידי.Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.