פקק
אחרי ארוחת הצהריים אני מקפיצה אותך למשרד.
איש ואישה יוצאים ממסעדה ונכנסים לרכב - נוסעים לכיוון דאון טאון תל אביב.
השיחה זורמת וכאילו הכל רגיל ונינוח, אבל מרגע שאנחנו יושבים ומנוע הרכב עובד, אני מרגישה את המתח שמתחיל לעבוד איתו ולרקום את המשיכה בינינו.
אנחנו כאילו משוחחים, כאילו כרגיל, ומבלי משים עיני רצות מן הכביש אליך ובחזרה. אני מודעת מאוד למיקומה של כף היד שלך, ולתנועותיה האטיות, הקטנות, הכאילו מקריות, לעברי.
אני יודעת - אני לא מדמיינת. המתח נמצא שם. נבנה והולך.
שרירי האגן שלי מתכווצים למחשבה על ידך הקרובה כל כך.
אנחנו כאילו משוחחים. אתה כאילו שואל על סרט שראיתי ואני כאילו עונה מתוך מחשבה על שאלתך.
היד שלך נוגעת, כאילו לא בכוונה, ביד שלי שמונחת - כאילו לא בכוונה - על ידית ההילוכים.
גל של חום שוטף אותי ומתנקז לחיבור בין רגליי.
הנשימה שלי כבדה והתשובות שלי קצרות. אני צריכה להתאמץ יותר ויותר כדי להשיב. כדי להיות הגיונית בתוך הכאילו שיחה שבינינו.
אך עדיין, בעקשנות, אנחנו כאילו משוחחים ואני משתפת איתך פעולה.
בתוך השיחה אצבע אחת שלך מטפסת ומלטפת את גב ידי.
עכשיו זה כבר לא כאילו בלי כוונה. עכשיו אתה מלטף אותי ברכב, באמצע תל אביב.
אנחנו עומדים בפקק אינסופי.
המתח עומד בינינו, זקוף וגאה ונוכח, ואני מרגישה את קצות עצביי נדלקים ומתעוררים, וכולי משתוקקת לגעת בחזרה.אני לא מצליחה לענות לשאלתך האחרונה. אני שותקת וסוגרת את שפתיי בכח.
אצבעותיך מתחילות לטייל על ידי, עדינות, מרפרפות, עולות בזהירות אל הזרוע ויורדות בחזרה. אתה ממשיך ושואל אבל אני לא עונה. אני עסוקה בלנשום. ובלנהוג. ובלהתבונן החוצה - לבחון מי עלול לראות אותנו. אמצע תל אביב אחרי הכל. אבל המדרכות ריקות, ואני משכנעת את עצמי ומשננת - שהאנשים במכונית שלפנינו ובמכונית שמאחורינו ברמזור - לא יכולים לראות. הם לא יכולים לראות. הידיים שלנו נמוכות מדי. אז אני משלבת אצבעות נרגשות באצבעותיך ומתמסרת למגע ולסיכון ולמשיכה.
אני עוצמת לרגע עיניים.
האצבעות שלך עולות ויורדות באטיות לאורך הזרוע שלי, ובכל עלייה שכזו - אתה נוגע - לא נוגע בחזי, וכל נגיעה כזו מסחררת אותי ומעוררת אותי והגוף שלי מבקש להתקרב אליך עוד, ועוד. הפטמות שלי מתגרות, מזדקרות, ממתינות ועורגות למגע העדין, ההולך וחוזר, מקוות שישתהה עוד רגע, שיהיה קצת יותר ברור, קצת פחות מרפרף.
אני רטובה, שטופת ערגה - ואנחה נמלטת מגרוני.
אתה מעודד משיתוף הפעולה המפתיע, וידך עוצרת לרגע ארוך יותר על השד העגול, הכבד והרך. אני נמסה - כמה חיכיתי למגע הזה. היד שלך שוקעת ברכות השד שלי, ואני רואה את ההתרגשות בעיניך. אתה מרגיש מבעד לבד החולצה הדקיק את הפטמה הקשה, הנרגשת, ואוחז בה בשתי אצבעות - ממולל ומושך וצובט. אני נאנקת בקול - לא יכולה להתאפק - מתפתלת על המושב - נרטבת עוד ועוד - ושולחת עיניים מבוהלות למחצה ומצועפות למחצה מבעד לחלונות המכונית.
יד אחת על ההגה - אך השניה נשלחת כמו מעצמה אל בין רגליך.
אני נוגעת בך - עוטפת אותך - אתה קשה ודרוך - ונרעד למגע ידי הנלפפת סביב איברך הסגור במכנסיים.
עכשיו תורך להאנח. אתה עוצם עיניים מיד למגעה הראשון של ידי על איברך, וגניחה עמוקה עולה מעומק גופך. אי אפשר לטעות באנקה הזו - למגע הזה חיכית בכל גופך.
אינני יכולה להרשות לעצמי לעצום עיניים, אז אני ממשיכה ללטף, פותחת ביד אחת כפתור וריצ'רץ' ומשחררת אותך מאסוריך. אתה חלק ונוקשה ועמוס, ואני מעבירה אצבעות מעלה ומטה, ושוב - מעלה ומטה. קשה לי לנשום מרוב התרגשות וגם אתה. טיפת התרגשות עולה וצצה לה על קצה איברך - ואני מנגבת ומלטפת אותה ממך בקצה אצבע רכה וחמה - מכניסה לפי ומוצצת. הטעם מלוח וסמיך ומתוק ונפלא, ואני רטובה ודלוקה ומשוועת למגע ידיך על גופי.
יד אחת על ההגה, העיניים על הכביש וסביב, ואינני יודעת כמה אוכל לחכות עוד. למרות זאת אינני מניחה, ממשיכה ללטף אותך - קשה כל כך - מרגישה את תנועת שרירי האגן שלך, הבלתי רצונית, הדוחפת קדימה. אני רואה איך אתה מתגבר על הרצון לעצום עינים ולהתמסר לליטוף, מזדקף קצת, ושולח יד משלך אל מפתח מכנסיי. אני חוששת שלא אוכל לעמוד בזה. נושכת שפתיים. ידך מיומנת - פותחת שורת כפתורים, ואצבע חמה נשלחת, מוצאת את דרכה אל הרטיבות החמה המחכה לה בקוצר רוח.
אני נאנחת אנחה ארוכה וקולנית - אההההה.....
עכשיו שתי הידיים על ההגה. אחרת יקרה משהו. האצבע שלך מלטפת אותי, נכנסת אליי ויוצאת, עוברת בין שפתיי ומטפיחה לי את הדגדגן - הלוך וחזור והלוך וחזור, אני נעה קדימה ואחורה בתנועה לא רצונית. קדימה ואחורה קדימה ואחורה - שומרת את הרגל על הברקס. מזל שיש פקק שלא זז. אני רוצה לשבת עליך ויודעת שאת זה אי אפשר, אך האצבע שלך - האצבע שלך - טובה ורכה ומכירה אותי טוב כל כך - יודעת לעשות את מה שצריך ואני נעה איתה - קדימה ואחורה.
אתה מאונן לי, במכונית, באמצע תל אביב, ואני מכריחה את עצמי להשאיר את עיני פקוחות, להותיר את ידיי על ההגה ואת רגלי על הברקס, למקרה שהפקק ייפתח לפתע.
אני מרגישה את הגל שנבנה ונבנה - ורוצה כל כך להתנפץ, קדימה ואחורה, קדימה ואחורה - אתה מוליך אותי באצבע עדינה וטובה אל עבבר השיא - ואני כולי איתך, מרגישה את השיא מתקרב, מתקרב - והגל עולה ועולה ועולה - וברגע אחד מתנפץ. אני גומרת בצעקה גדולה.
הפקק נפתח.
אחרי ארוחת הצהריים אני מקפיצה אותך למשרד.
איש ואישה יוצאים ממסעדה ונכנסים לרכב - נוסעים לכיוון דאון טאון תל אביב.
השיחה זורמת וכאילו הכל רגיל ונינוח, אבל מרגע שאנחנו יושבים ומנוע הרכב עובד, אני מרגישה את המתח שמתחיל לעבוד איתו ולרקום את המשיכה בינינו.
אנחנו כאילו משוחחים, כאילו כרגיל, ומבלי משים עיני רצות מן הכביש אליך ובחזרה. אני מודעת מאוד למיקומה של כף היד שלך, ולתנועותיה האטיות, הקטנות, הכאילו מקריות, לעברי.
אני יודעת - אני לא מדמיינת. המתח נמצא שם. נבנה והולך.
שרירי האגן שלי מתכווצים למחשבה על ידך הקרובה כל כך.
אנחנו כאילו משוחחים. אתה כאילו שואל על סרט שראיתי ואני כאילו עונה מתוך מחשבה על שאלתך.
היד שלך נוגעת, כאילו לא בכוונה, ביד שלי שמונחת - כאילו לא בכוונה - על ידית ההילוכים.
גל של חום שוטף אותי ומתנקז לחיבור בין רגליי.
הנשימה שלי כבדה והתשובות שלי קצרות. אני צריכה להתאמץ יותר ויותר כדי להשיב. כדי להיות הגיונית בתוך הכאילו שיחה שבינינו.
אך עדיין, בעקשנות, אנחנו כאילו משוחחים ואני משתפת איתך פעולה.
בתוך השיחה אצבע אחת שלך מטפסת ומלטפת את גב ידי.
עכשיו זה כבר לא כאילו בלי כוונה. עכשיו אתה מלטף אותי ברכב, באמצע תל אביב.
אנחנו עומדים בפקק אינסופי.
המתח עומד בינינו, זקוף וגאה ונוכח, ואני מרגישה את קצות עצביי נדלקים ומתעוררים, וכולי משתוקקת לגעת בחזרה.אני לא מצליחה לענות לשאלתך האחרונה. אני שותקת וסוגרת את שפתיי בכח.
אצבעותיך מתחילות לטייל על ידי, עדינות, מרפרפות, עולות בזהירות אל הזרוע ויורדות בחזרה. אתה ממשיך ושואל אבל אני לא עונה. אני עסוקה בלנשום. ובלנהוג. ובלהתבונן החוצה - לבחון מי עלול לראות אותנו. אמצע תל אביב אחרי הכל. אבל המדרכות ריקות, ואני משכנעת את עצמי ומשננת - שהאנשים במכונית שלפנינו ובמכונית שמאחורינו ברמזור - לא יכולים לראות. הם לא יכולים לראות. הידיים שלנו נמוכות מדי. אז אני משלבת אצבעות נרגשות באצבעותיך ומתמסרת למגע ולסיכון ולמשיכה.
אני עוצמת לרגע עיניים.
האצבעות שלך עולות ויורדות באטיות לאורך הזרוע שלי, ובכל עלייה שכזו - אתה נוגע - לא נוגע בחזי, וכל נגיעה כזו מסחררת אותי ומעוררת אותי והגוף שלי מבקש להתקרב אליך עוד, ועוד. הפטמות שלי מתגרות, מזדקרות, ממתינות ועורגות למגע העדין, ההולך וחוזר, מקוות שישתהה עוד רגע, שיהיה קצת יותר ברור, קצת פחות מרפרף.
אני רטובה, שטופת ערגה - ואנחה נמלטת מגרוני.
אתה מעודד משיתוף הפעולה המפתיע, וידך עוצרת לרגע ארוך יותר על השד העגול, הכבד והרך. אני נמסה - כמה חיכיתי למגע הזה. היד שלך שוקעת ברכות השד שלי, ואני רואה את ההתרגשות בעיניך. אתה מרגיש מבעד לבד החולצה הדקיק את הפטמה הקשה, הנרגשת, ואוחז בה בשתי אצבעות - ממולל ומושך וצובט. אני נאנקת בקול - לא יכולה להתאפק - מתפתלת על המושב - נרטבת עוד ועוד - ושולחת עיניים מבוהלות למחצה ומצועפות למחצה מבעד לחלונות המכונית.
יד אחת על ההגה - אך השניה נשלחת כמו מעצמה אל בין רגליך.
אני נוגעת בך - עוטפת אותך - אתה קשה ודרוך - ונרעד למגע ידי הנלפפת סביב איברך הסגור במכנסיים.
עכשיו תורך להאנח. אתה עוצם עיניים מיד למגעה הראשון של ידי על איברך, וגניחה עמוקה עולה מעומק גופך. אי אפשר לטעות באנקה הזו - למגע הזה חיכית בכל גופך.
אינני יכולה להרשות לעצמי לעצום עיניים, אז אני ממשיכה ללטף, פותחת ביד אחת כפתור וריצ'רץ' ומשחררת אותך מאסוריך. אתה חלק ונוקשה ועמוס, ואני מעבירה אצבעות מעלה ומטה, ושוב - מעלה ומטה. קשה לי לנשום מרוב התרגשות וגם אתה. טיפת התרגשות עולה וצצה לה על קצה איברך - ואני מנגבת ומלטפת אותה ממך בקצה אצבע רכה וחמה - מכניסה לפי ומוצצת. הטעם מלוח וסמיך ומתוק ונפלא, ואני רטובה ודלוקה ומשוועת למגע ידיך על גופי.
יד אחת על ההגה, העיניים על הכביש וסביב, ואינני יודעת כמה אוכל לחכות עוד. למרות זאת אינני מניחה, ממשיכה ללטף אותך - קשה כל כך - מרגישה את תנועת שרירי האגן שלך, הבלתי רצונית, הדוחפת קדימה. אני רואה איך אתה מתגבר על הרצון לעצום עינים ולהתמסר לליטוף, מזדקף קצת, ושולח יד משלך אל מפתח מכנסיי. אני חוששת שלא אוכל לעמוד בזה. נושכת שפתיים. ידך מיומנת - פותחת שורת כפתורים, ואצבע חמה נשלחת, מוצאת את דרכה אל הרטיבות החמה המחכה לה בקוצר רוח.
אני נאנחת אנחה ארוכה וקולנית - אההההה.....
עכשיו שתי הידיים על ההגה. אחרת יקרה משהו. האצבע שלך מלטפת אותי, נכנסת אליי ויוצאת, עוברת בין שפתיי ומטפיחה לי את הדגדגן - הלוך וחזור והלוך וחזור, אני נעה קדימה ואחורה בתנועה לא רצונית. קדימה ואחורה קדימה ואחורה - שומרת את הרגל על הברקס. מזל שיש פקק שלא זז. אני רוצה לשבת עליך ויודעת שאת זה אי אפשר, אך האצבע שלך - האצבע שלך - טובה ורכה ומכירה אותי טוב כל כך - יודעת לעשות את מה שצריך ואני נעה איתה - קדימה ואחורה.
אתה מאונן לי, במכונית, באמצע תל אביב, ואני מכריחה את עצמי להשאיר את עיני פקוחות, להותיר את ידיי על ההגה ואת רגלי על הברקס, למקרה שהפקק ייפתח לפתע.
אני מרגישה את הגל שנבנה ונבנה - ורוצה כל כך להתנפץ, קדימה ואחורה, קדימה ואחורה - אתה מוליך אותי באצבע עדינה וטובה אל עבבר השיא - ואני כולי איתך, מרגישה את השיא מתקרב, מתקרב - והגל עולה ועולה ועולה - וברגע אחד מתנפץ. אני גומרת בצעקה גדולה.
הפקק נפתח.
