פצצה מתקתקת
ההרס העצמי הוא לבד באוטו. פתאום שיר שמזכיר לו את הקיץ האחרון והסוער שבילה באיזה חור עלוב. הוא מתקשר. הלב דופק. היא עונה " מה קרה . התגעגת ?" הוא שומע את הרגש בקולה. " כן. אני לא יכול להפסיק לחשוב עליך " משקר לה חופשי. מפה לשם קובעים להיפגש. מפגשי פגע וברח. בבית שום דבר חדש. על מי מנוחות . משפחה. ילדים. בית. גינה. המצפון מנגן מדי פעם אבל מי יכול על שעון החול. איך שהוא לוקח את שעון החול והופך אותו גם הוא יודע ששום גרגר לא יישאר שם למעלה. ממשיך לנסוע כמו שאומר השיר. אין רמז לפשע. אין קצה של פתח. אפשר להמשיך עם החטא . ונשבר הזיין. הקונפליקט הפנימי בעלילת הגיבור מכריע . קל לו להניח לדברים ולהישאר במסגרת הקרובה אליו. אבל עד כמה ? עד שהקוצים מתחילים לגרד. הוא שב ומסתכל על הפלאפון, יודע שהאצבעות יובילו אותו למספר. ויודע גם שהמספר יוביל אותו ל..מספר. כמה שלא ינסה ללכת בדרך הישר תמיד משהו או מישהי תסיח את דעתו. ולא מדובר רק במעשים אלא במחשבות ובצורך הבלתי נשלט להרוס הכל גם כשהתוצאות ידועות מראש. ובראש שלו חדר חקירות : " אז מתי זה התחיל ?" (מה אכפת לך) " שכבתם ? " (בואי נגיד שכן) "זה מישהי שאני מכירה ? "( בואי נגיד שלא) הוא מתלבט וכמעט פותח את הכל ואז הוא נשבר ונשאר עם האמת בבטן. בתקופה מסוימת אפילו מצליח לשכנע את עצמו שהנה הנה זה נגמר 'פותח דף חדש'. הופך ל 'אדם טוב יותר' . החיים הרבה יותר רגועים עכשיו. אבל לא לאורך זמן ..שעון החול שוב קורץ. ולא רק הוא, תמיד תהיה שם איזה סקס מניאקית שגם היא בדיוק כמוהו רוצה קצת חום ואהבה. היא עוד פצצה שצריך לפרק. מנגנון ההרס העצמי ממשיך לתקתק.
ההרס העצמי הוא לבד באוטו. פתאום שיר שמזכיר לו את הקיץ האחרון והסוער שבילה באיזה חור עלוב. הוא מתקשר. הלב דופק. היא עונה " מה קרה . התגעגת ?" הוא שומע את הרגש בקולה. " כן. אני לא יכול להפסיק לחשוב עליך " משקר לה חופשי. מפה לשם קובעים להיפגש. מפגשי פגע וברח. בבית שום דבר חדש. על מי מנוחות . משפחה. ילדים. בית. גינה. המצפון מנגן מדי פעם אבל מי יכול על שעון החול. איך שהוא לוקח את שעון החול והופך אותו גם הוא יודע ששום גרגר לא יישאר שם למעלה. ממשיך לנסוע כמו שאומר השיר. אין רמז לפשע. אין קצה של פתח. אפשר להמשיך עם החטא . ונשבר הזיין. הקונפליקט הפנימי בעלילת הגיבור מכריע . קל לו להניח לדברים ולהישאר במסגרת הקרובה אליו. אבל עד כמה ? עד שהקוצים מתחילים לגרד. הוא שב ומסתכל על הפלאפון, יודע שהאצבעות יובילו אותו למספר. ויודע גם שהמספר יוביל אותו ל..מספר. כמה שלא ינסה ללכת בדרך הישר תמיד משהו או מישהי תסיח את דעתו. ולא מדובר רק במעשים אלא במחשבות ובצורך הבלתי נשלט להרוס הכל גם כשהתוצאות ידועות מראש. ובראש שלו חדר חקירות : " אז מתי זה התחיל ?" (מה אכפת לך) " שכבתם ? " (בואי נגיד שכן) "זה מישהי שאני מכירה ? "( בואי נגיד שלא) הוא מתלבט וכמעט פותח את הכל ואז הוא נשבר ונשאר עם האמת בבטן. בתקופה מסוימת אפילו מצליח לשכנע את עצמו שהנה הנה זה נגמר 'פותח דף חדש'. הופך ל 'אדם טוב יותר' . החיים הרבה יותר רגועים עכשיו. אבל לא לאורך זמן ..שעון החול שוב קורץ. ולא רק הוא, תמיד תהיה שם איזה סקס מניאקית שגם היא בדיוק כמוהו רוצה קצת חום ואהבה. היא עוד פצצה שצריך לפרק. מנגנון ההרס העצמי ממשיך לתקתק.