אתה מדבר, רפאל, על ספורט תחרותי
ואני מדבר על ספורט עממי בכלל, ש 95 אחוז של מי שמתאמן שאני מכיר עוסק בו .קח דוגמא אצלי במכון מכ 100 מנויים יש רק 7 מתחרים! ולאו דווקא הכי טובים מתחרים. יש הרבה שלא עוסקים בספורט כלשהו לשם תחרו,ת . קח 2 דוגמאות: האחת רכיבה על אופנים להנאה, כושר, חברה וכו- לעומת רוכבים תחרותיים שנוסעים ב 80 קמ"ש. השניה כדורסל, יש הבדל בין האבא עם הילד בפארק ומי שמשחק בשישי בצהריים עם חברה בכל גיל לעומת כדורגלנים מקצועיים! אני מאוד מקדם את הספורט שלי הלא תחרותי ואכן יש לי כ 40 אחוזים בנות מכל הגילאים,ומנוים מגיל 6 עד 61 כשכל אחד בא להתאמן עם מטרתו הוא: כושר, הרזיה, חיזוק, הגנה עצמית, התחרות, אווירה במכון ,פיתוח ועיצוב גוף וגם האהבה לאגרוף,הקיק והמויי תאיי. ברור שלא כולם מתאמנים באותה צורה ועל אותם דברים. אין סיבה שלבורנטית במעבדה שבאה להתאמן תעבור מה שמתחרה שחי מהספורט עובר. נקודה שניה : ספורטאי המתאמן כל יום אימונים אינטנסיבים, יש סיכוי רב יותר להפצע. הגוף הופך לפגיע ורגיש למתיחות תשישות ועייפות לכן אימון נכון וסדר יום הכולל הרבה שינה, מסאז ושמירה על חום הגוף הם הדברים הקטנים שיכולים למנוע פציעות. אימון מתחרה לא יהיה בנוי על ספיגות ועצימות גבוהה של בני הזוג (סיכוי לפציעה) אלה אימון איטי מטודי טכני ו"בטוח" ללא "כחולים" ומכות לשריר (קרעים מקרוסקופיים) באיגרופ תאילנדי לוקחים את השוק כחזקה מלחתכילה ולא ממש "הורגים את העצבים". אשמח לענות על עוד שאלות על התחום אם יתעוררו.