חביתת הקהל
New member
פעם שלישית גלידה../images/Emo10.gif
זו לא את, זו אני. אני מצטערת שנסעת שלוש שעות עד לכאן סתם. כן כן, עדיף לנסות מאשר כלום. את צודקת. אבל בכל זאת אני מצטערת. מצטערת שאת היית בתוך הנשיקה ואני הייתי במקום אחר לגמרי. ושהפסקתי את זה באמצע. ומצטערת על התירוץ שהמצאתי כשאמרתי שאני לא רוצה שאנשים שאני מכירה יעברו ויראו אותי מנשקת בחורה. היית מקסימה, באמת. ומתחשבת, ועדינה. וכל הזמן דאגת לשאול מה אני חושבת, ומה אני מרגישה. ולא התעצבנת כשהפסקתי לנשק אותך פתאום, ויותר מאוחר כשראית שאני עצובה התעקשת לדעת מה קרה, ואמרת לי להיות כנה, ושאולי תפתיעי אותי ותביני. ואחרי היסוסים רבים אני מחליטה שאני אהיה כנה, ושאני לעולם לא אביא מישהי אחרת למצב שאני לא רוצה להיות בו בעצמי. "תביני..." אני אומרת ומסתכלת לשמיים הרחוקים, כמו באיזו טלנובלה. "חשבתי שזה לא יפריע לי, אבל..." "אבל זה בעצם כן מפריע", את משלימה לי את המשפט. "אני מצטערת. זה פשוט מוקדם לי מידי. אני עדיין חושבת עליה." "זה בסדר, זה באמת באמת בסדר. אני מבינה" "את לא מבינה, אני מצטערת גם בשבילי" "הכל יהיה בסדר" אני מסתכלת עלייך, הפנים שלנו קרובות, צמודות כמעט, ואני שואלת "את כועסת?" "מה פתאום" "מאוכזבת?" "קצת" "אני מצטערת." בפעם האלף בשעה האחרונה. "אל תהיי מאוכזבת. זה לא קשור אלייך, את מקסימה ובזמן אחר זה היה קורה, בזמן רחוק יותר. אבל הכל עדיין טרי לי" אני משווה את הרגשות שלי אלייך לספסל שעדיין אסור לשבת עליו, כי הוא רק הרגע נצבע. "את צריכה זמן, תקבלי זמן. אני אתן לך זמן, וספייס". היא כל כך מבינה ומתחשבת שזה משגע אותי. שתגיד משהו, שתקלל אותי. אבל שלא תבין לי כל כך. עם זה אני לא יודעת להתמודד. זאת הבחורה השניה שהייתי איתה מאז שנפרדנו, ואני לא מצליחה למצוא את הריגוש שהיה לי איתך. אני כל הזמן מחפשת דברים שדומים לך, והם אינם. כשאת נישקת כולי רעדתי, ואני לא יודעת אם זאת היתה הפעם הראשונה, או שזאת היתה את שעשית לי את כל הבלאגן הזה בבטן. אבל אני כל כך מתגעגעת אלייך, שאלוהים יעזור לי עם זה. עד שמצאתי מישהי שתעשה לי את כל הדברים האלה, שתגרום לי להתגעגע, שתגרום לי לאהוב חיבוקים ונשיקות וכל הדברים הדביקים הנלווים לזה. שתגרום לי להגיד שאני אוהבת, שתגרום לי להשתמש במילים מפגרות, ולהיות מפגרת באמצע הלילה בלי קשר לשום דבר, ולנסוע שעתיים בשביל להיות איתה. לקח לי זמן למצוא אותך, מדהימה שלי. למה את עושה לי כאלו צרות. אני רוצה את הידיים שלך, אני חייבת אותן. את לא נוגעת בי, את שמה לב שאת כבר לא נוגעת בי? זה נראה לך תקין?... אני לא יכולה להיות מזויפת, אני לא יכולה לנשק בנות אחרות כשאני עדיין חושבת עלייך. בא לי לבכות, יפה שלי... בא לי שתהיי כאן. אבל בלי כל השטויות והדברים שמסביב. בלי לקנא, בלי ללחוץ, בלי לדרוש, בלי לצפות ליותר מידי. זוגיות עושה לי כאב ראש. כמה דרמה, בשביל מה. בא לי להקיא. בא לי לרוץ. בא לי לישון. אני לא מצליחה לקלוט שאת כבר לא איתי.
(( Don't you know it, babe " I'm only half a body "Without your embrace
זו לא את, זו אני. אני מצטערת שנסעת שלוש שעות עד לכאן סתם. כן כן, עדיף לנסות מאשר כלום. את צודקת. אבל בכל זאת אני מצטערת. מצטערת שאת היית בתוך הנשיקה ואני הייתי במקום אחר לגמרי. ושהפסקתי את זה באמצע. ומצטערת על התירוץ שהמצאתי כשאמרתי שאני לא רוצה שאנשים שאני מכירה יעברו ויראו אותי מנשקת בחורה. היית מקסימה, באמת. ומתחשבת, ועדינה. וכל הזמן דאגת לשאול מה אני חושבת, ומה אני מרגישה. ולא התעצבנת כשהפסקתי לנשק אותך פתאום, ויותר מאוחר כשראית שאני עצובה התעקשת לדעת מה קרה, ואמרת לי להיות כנה, ושאולי תפתיעי אותי ותביני. ואחרי היסוסים רבים אני מחליטה שאני אהיה כנה, ושאני לעולם לא אביא מישהי אחרת למצב שאני לא רוצה להיות בו בעצמי. "תביני..." אני אומרת ומסתכלת לשמיים הרחוקים, כמו באיזו טלנובלה. "חשבתי שזה לא יפריע לי, אבל..." "אבל זה בעצם כן מפריע", את משלימה לי את המשפט. "אני מצטערת. זה פשוט מוקדם לי מידי. אני עדיין חושבת עליה." "זה בסדר, זה באמת באמת בסדר. אני מבינה" "את לא מבינה, אני מצטערת גם בשבילי" "הכל יהיה בסדר" אני מסתכלת עלייך, הפנים שלנו קרובות, צמודות כמעט, ואני שואלת "את כועסת?" "מה פתאום" "מאוכזבת?" "קצת" "אני מצטערת." בפעם האלף בשעה האחרונה. "אל תהיי מאוכזבת. זה לא קשור אלייך, את מקסימה ובזמן אחר זה היה קורה, בזמן רחוק יותר. אבל הכל עדיין טרי לי" אני משווה את הרגשות שלי אלייך לספסל שעדיין אסור לשבת עליו, כי הוא רק הרגע נצבע. "את צריכה זמן, תקבלי זמן. אני אתן לך זמן, וספייס". היא כל כך מבינה ומתחשבת שזה משגע אותי. שתגיד משהו, שתקלל אותי. אבל שלא תבין לי כל כך. עם זה אני לא יודעת להתמודד. זאת הבחורה השניה שהייתי איתה מאז שנפרדנו, ואני לא מצליחה למצוא את הריגוש שהיה לי איתך. אני כל הזמן מחפשת דברים שדומים לך, והם אינם. כשאת נישקת כולי רעדתי, ואני לא יודעת אם זאת היתה הפעם הראשונה, או שזאת היתה את שעשית לי את כל הבלאגן הזה בבטן. אבל אני כל כך מתגעגעת אלייך, שאלוהים יעזור לי עם זה. עד שמצאתי מישהי שתעשה לי את כל הדברים האלה, שתגרום לי להתגעגע, שתגרום לי לאהוב חיבוקים ונשיקות וכל הדברים הדביקים הנלווים לזה. שתגרום לי להגיד שאני אוהבת, שתגרום לי להשתמש במילים מפגרות, ולהיות מפגרת באמצע הלילה בלי קשר לשום דבר, ולנסוע שעתיים בשביל להיות איתה. לקח לי זמן למצוא אותך, מדהימה שלי. למה את עושה לי כאלו צרות. אני רוצה את הידיים שלך, אני חייבת אותן. את לא נוגעת בי, את שמה לב שאת כבר לא נוגעת בי? זה נראה לך תקין?... אני לא יכולה להיות מזויפת, אני לא יכולה לנשק בנות אחרות כשאני עדיין חושבת עלייך. בא לי לבכות, יפה שלי... בא לי שתהיי כאן. אבל בלי כל השטויות והדברים שמסביב. בלי לקנא, בלי ללחוץ, בלי לדרוש, בלי לצפות ליותר מידי. זוגיות עושה לי כאב ראש. כמה דרמה, בשביל מה. בא לי להקיא. בא לי לרוץ. בא לי לישון. אני לא מצליחה לקלוט שאת כבר לא איתי.
(( Don't you know it, babe " I'm only half a body "Without your embrace