פעם ראשונה

[white crane]

פעם ראשונה

שלום לכם אנשים יקרים המהווים את הפורום הזה. חבל שהוא לא היה קיים לפני 10 שנים, שכל כך הייתי צריך אוזן קשבת, או תגובה לכל הסערות שהתחוללו בתוכי ובחיי. ואז כתבתי הרה שירים. ולא היה לי עם מי לחלוק אותם. רציתי לשטף אותכם באחד מהם. קטן ולא כל כך מתוחכם. אבל שלי ואהוב. ושוב אנו נפגשים --------------- שוב את כאן? חובקת, מלטפת, עוטפת אותי. בדידות יקרה; שוב אנו נפגשים. לא מזמן נפרדנו, וכבר האחד אל השני חוזרים. מה? כן, הכל ה-י-ה בסדר. ואיך אצל? בדידות יקרה, חובקת, מלטפת, עוטפת אותי. אולי כבר תלכי?!. שלכם העגור הלבן

 

[סהר-תמיכה]

עגור לבן

גם אחרי 10 שנים זה יפה... אנחנו רק מקווים שעכשיו אתה כבר חש אחרת...

 

[עליסה]

...

תמיד אומרים שהאדם נמדד לפי חבריו... בדידות כחברה זה לא מומלץ.. עכשיו יש לך אולי חברים אחרים? חברים כמו חיוך, שימחה, תקווה...?

 

[עצמי]

מזדהה, מאד.

גם אצלי היא חברה ואחות... מוכרת כל כך, עד שמדברים אליה ברכות, כמו בשיר כמו אל חברת ילדות... ובכל זאת רוצים - די. תודה ששיתפת. אהבתי. עצמי.

 

[white crane]

רק אל `עצמי` לספר ידעתי

גם לך תודה אני יושב וחושב, האםזה המקום להעלות על הכתב שירים נוספים, נושנים כל כך ואם זאת לעיתים יכולים להיות עדכניים כל כך. פתחתי את המחברת של שירי ורציתי לכתוב לך שיר נוסף על הגעגוע על הבדידות על החלום, אבל לא. נכון שהיום טוב לי יותר יש לי זוגיות ואישה שאוהבת אותי ועם זאת לפעמים אני עדיין לבד. הבדידות הזו לא קשורה למציאת בן הזוג או האהבה הגדולה. הבדידות הזו היא מציאת האהבה שלי את עצמי, ולצערי עדיין לא מצאתי אותה במלואה. היום, אני יותר סלחן כלפי עצמי יותר מודע אבל עדיין לא אוהב. וזה הכאב הגדול ביותר שלי והבדידות הגדולה ביותר אצלי. תודה על שהבאת אותי להודות בזה, בעיקר בפני עצמי. ולסיום קיטצ`י רק אהבה העגור הלבן