פעם ראשונה!!

[the king in yellow]

פעם ראשונה!!

כמו שאמרתי, ניצלתי את החופש וניסיתי לבצע ווילד.
הערתי את עצמי באמצע הלילה, אחרי הסדר, וניסיתי.
בהתחלה סתם שכבתי שם כמו בול עץ ולא הצלחתי להירדם. החלטתי לשנות שיטה, ובמקום לשכב ולא לזוז כמו שכתוב אני פשוט אנסה להירדם באופן טבעי, אבל אשמור על מודעות תוך כדי (ותודה ל-Hugothehand

). אחרי כמה זמן התחלתי להיכנס לתוך שיתוק שינה חזק יותר מכל מה שהיה לי עד עכשיו. התחלתי לשמוע אנשים במטבח שוטפים כלים (אני די בטוח שהם לא היו שם בחמש לפנות בוקר). פתחתי מעט את העיניים, וראיתי את שדה הראייה שאמור להיות מאחורי הגב שלי (משהו מוזר. כאילו שכבתי עם הפנים לצד השני). פתאום כל החדר הואר, והבנתי שמישהו פותח את דלת החדר שלי (שוב, כנראה שזה לא באמת קרה).
בשלב הזה ממש שמחתי, כי סוף סוף אני באמת חווה הזיות היפנגוגיות (ניסיתי המון פעמים ועד הלילה לא הצלחתי). הלב שלי התחיל לדפוק חזק מאוד, והעיר אותי לגמרי.
אחרי זה פשוט חזרתי לישון רגיל כדי לא להיות עייף מדי בבוקר.

בקיצור- התקדמות. אני סוף סוף יודע איך זה אמור להרגיש, ואיך להמשיך ולהתקדם עד לווילד מלא D:

באמת תודה ל-hugothehand על ההסבר. זה מה שסוף סוף עשה את ההבדל.

 

[hugothehand]

אלף פעמים לפחות

"ניסיתי אלף פעמים לפחות,
להחזיק את העיניים פתוחות עד הסוף בשביל לדעת,
סוף סוף
מה באמת מרגיש הבן אדם...
בדיוק ברגע שהוא נרדם.
ניסיתי המון ותמיד סתם...
כי ברגע האחרון! ברגע האחרון!
ברגע האחרון אני נרדם... "
כפי שסיפרתי לך שחר, יהודה אטלס הביא אותי לידי חלימה צלולה כשהייתי צעיר. ההבדל היחיד הוא שבמקום להחזיק את העיניים פקוחות, אני כמובן עוצם אותן ומכוון את המבט כלפי מעלה (לכיוון המצח). אני מוצא שבשכיבה על הגב התהליך הוא יותר בר השגה. תו"כ התנוחה הזו אני מנסה לרוקן את המחשבות ובשביל זה אני בוחר להתמקד במחשבה אחת בלבד: משהו פשוט, משהו שאין בו אלמנטים רבים. לרוב אני מתמקד בספרה או סתם באיזשהי צורה גיאומטרית פשוטה, או אפילו בקו, ואם אפשר אז פשוט להתמקד בנקודה.
כעבור מספר דקות של חוסר מחשבה אתה תחוש שהגוף מאבד את משקלו ולאחר מספר דקות נוספות תאבד את תחושת הכיוון ואת התחושה המרחבית. כלומר, לא תוכל לדעת בוודאות היכן הגוף נמצא בתוך חלל החדר. אסור להיבהל בשלב הזה - בהלה טבעית הקוראת לגוף להשיב את השליטה על המצב, קרי להקיץ. עליך להזכיר לעצמך שהנך ער ועל-כן יקיצה תהיה מיותרת - מן שכנוע עצמי שכזה.
אחרי שתצלח את השלב הזה ותחזיק עצמך מלהקיץ, תבחין שהרקע השחור (עליו נמצאת הצורה הגיאומטרית הדמיונית) מתחיל להתעוות. הצורה עצמה, או הספרה, או מה שלא בחרת, תשנה את צבעה באופן רציף וגם תשנה את מיקומה על-גבי הרקע השחור עליו היא מוקרנת. זה שלב מאוד חשוב כי מייד לאחריו אנו נרדמים וכל מה שיבוא לאחר השלב הזה הוא דמיון.
סביר מאוד להניח שתתחיל לשמוע קולות בתוך האוזן הפנימית. זה עשוי להיות מוסיקה, אדם שמדבר, צליל של רוח או בערך כל דבר אחר. אל תתן לכך להביא אותך ליקיצה. הצלילים הללו הם בתוך הראש - אתה כבר חצי דרך בתוך החלום.
מנקודה זו ואילך כל שתחווה הינו הזיה אחת ארוכה. זה עשוי להתבטא בהרגשה של נוכחות בחדר, שיתוק שינה, ריחוף, הרגשה של נפילה, הרגשה שהמיטה מסתובבת על צירה, שהשמיכה מתעופפת ברוח וכל מיני אחרים. בסוף התהליך אתה תקיץ.
אך בשלב הזה אתה מקיץ לתוך חלום. אתה תמצא את עצמך בתוך החדר שבו הלכת לישון. פרט לתאורה שתהיה מעט שונה מבד"כ ופרט לעקצוץ מאחורי העיניים סביבת החלום תהיה זהה לסביבת החדר הממשי.

נקודה אחרונה. היה והקצת בכל אחד מן השלבים שפירטתי, הדבר הראשון שאתה עושה הוא בדיקת-עירות.
בהצלחה

 

[ravehor]

כל הכבוד

והוגו - קראתי את מה שכתבת פה ואני מזדהה עם כל פרט עד לאיבוד תחושת ההימצאות המרחבית בחדר.
להגיע לשלב הזה זה טבעי עבורי וקורה אחרי כמה דקות, אני אפילו לא רואה בזה עדיין התחלה של הירדמות.
הבעיה שלי היא בדיוק שם - אני מתחיל להרגיש את עצמי כאילו שוכב בשיפוע, או כאילו אני מרחף, וישר אחרי זה מגיעה אליי סוג של סחרחורת כאילו אני נופל שגורמת לי להילחץ וללב לדפוק.
וכך אני חוזר להתחלה למרות שבמשך כל התהליך לא הזזתי שריר.

בכלל בכל פעם שאני מנסה לבצע ווילד אני מרגיש כאילו אני עומד להיכנס לחוויה מטלטלת כמו רכבת הרים - המון התרגשות ("וואי עוד 10 דקות אני אהיה בחצלול איזה התרגשות!" או "נו כבר התחיל החלום? אני כבר משותק??") וקשה מאוד להירגע עם זה.
זה כאילו שאני לא יכול לשלוט בלב שמתחיל למהר וזה הורס לי את ההמשך. יש לך המלצות?

 

[ravehor]

ודבר נוסף שמפריע

בשכיבה על הגב - מה עושים עם רפלקס הבליעה של הרוק? בתנוחה הזאת גם אי אפשר להתחמק ממנו. הוא לא מוציא אותך מריכוז?

 

[hugothehand]

לא לחשוב

הסחרחורת וחוסר האוריינטציה שאתה מתאר הן אבני דרך אינטגרליות בתהליך ההירדמות. אני זוכר מילדות שבתחילת ההירדמות חשתי שהמיטה סבה על צירה לצד ימין, לאחר מכן לצד שמאל, ולאחר מכן היתה סבה 180 מעלות - כך שפני היו כביכול כלפי הרצפה. כעבור רגע קצר שבו התהליך חזר על עצמו שנית כבר הקצתי לתוך סביבת חלום (שבה הופיע החדר שבו הלכתי לישון).
האינסטינקט המושרש בנו עוד מהתקופה הפרה-היסטורית הוא להיות דרוך למצב של שינוי סביבתי. אינסטינקט שעזר לנו לשרוד. כאן הנך נאלץ לשים את האינסטינקט הזה בצד. להבין שעל-אף שהכל מרגיש אמיתי, אין ממה להיבהל, אין ממה להידרך, אין סיבה לחשוב על שום דבר אחר פרט מההרגשה שאתה נמצא עכשיו. הכל קורה בזכותך. אל לך לנסות להאיץ את התהליך, סביר להניח שבשלב הזה הגוף כבר משותק כיוון שהמוח שחרר את החומרים שיגנו על גופך מתזוזה לא רצונית. אבל גם על כך אין מה לחשוב. פשוט תקבל את המצב שבו אתה נמצא. אל תחשוש מדבר.
לפי תחושת הזמן הסובייקטיבית שלי התהליך נמשך בין 5 עד 10 דקות בממוצע. תהנה מהעכשיו. כמו בסיפור על המקלחת. תהנה מהרגע ואל תחשוב על מה יבוא אח"כ. פשוט תשקע בתוך הרגע.
לגבי הרוק. אני סבור שבשלב הזה הגוף מפסיק להפריש רוק - חלק מעניין השיתוק של הגוף - ע"מ למנוע מצב של חנק עצמי וזו הסיבה אגב שחשוב לצחצח שיניים לפני השינה (אבל זה כבר לפורום אחר). כך שזה כלל לא צריך לקרות. אבל נניח וקרה - אל תחשוב על זה.
זכור שהצלילות אינה ניכרת רק ברשמי חושים חדים. אלא גם בהכרה חדה. הכרה שאתה כאן, שאתה בעכשיו. הכרה שאתה מסוגל להתעלם מכל הסחת דעת, הכרה שאתה בוחר את מחשבותיך. זאת הצלילות בהא הידיעה.