ישראלי אחד
New member
פעם פעם רק הפעם!
קיטורים מבית היוצר שלי: אז כן אני יודע שאיני נוהג להשתפך כאן ואני יודע שהודעותיי בד"כ נושאות אופי אחר אבל הפעם ורק הפעם (בי נשבעתי) אני צריך לפרוק "סחורה". אני כישלון!!!!!! כן, קצת דרמה לא תזיק. ואני אסביר את הכותרת המזעזעת. בכל מקום עבודה בו עבדתי בשנות חיי קצרתי הצלחה. כן אני מאלה שהם טוטאליים למקום עבודתם ומאמין בלתת מאה אחוז ומעבר. ואגדיל וארומם את עצמי (שחצן) ואגלה לכם שנכון להיום אני מנהל חברה קטנה שלמעט המימון אני הקמתי! וכל מהלך גדול או קטן עובר דרכי! במאמר מוסגר ולמרות ההשתחצנות שאינה חביבה עליי עליי לציין שהחברה כבר מוגדרת כמוצלחת! עד כאן ניפוח האגו העצמי שלי. ועכשיו בא האבל: א – ב – ל את חיי מעבר לעבודה אני מגדיר ככישלון טוטאלי! ואני מתכוון לחיי הכלכליים שהרי אשה אוהבת ומדהימה השכלתי לשכנע להתחתן איתי (עד היום היא לא מבינה את גודל טעותה) ילד מדהים/מקסים/השלם את החסר..... יש לי ואפילו לא התאמצתי מידיי להביאו לעולם סה"כ לילה של טירוף חושים והוא נכנס להעשיר את חיי. אז איך למרות כל האמור לעיל אין לי בית משלי? אמנם יש איזה תכנון לבניה ובעקבות כך "התנחלנו" אצל הוריי. אבל "ההתנחלות" הזו "עולה לי בדמים". וזה נכון שאת אשר על ליבי אני לא משליך לסובבים אותי ונכון שחושבים מכריי ומוקיריי שאני כתמול שלשום. וזש"נ אמנם מסתדרת מצויין עם הוריי וחיוכה המקסים לא מש מעל פניה, אבל אני שכל כך חשובה לי פרטיותי מרגיש שאוטוטו אף מחלקה סגורה שבעולם לא תוכל להכיל את שיגעוני. אז כן, כל המהלך החל כי פונינו מהדירה השכורה (שנית גבעת שמואל לא תיפול). וכמובן שלא מצאנו דירה במשך כשלשה חודשים והגענו לסף ייאוש ובא רעיון הבניה+המגורים הזמניים מצד אימי שתיחייה.... אבל למרות הכל וכל המשפטים בנוסח: "תשמע.... זה לעתיד טוב יותר" "זו ירידה זמנית לצורך עלייה" "יבואו ימים טובים יותר" "עזוב ת'חלב! הוא מקולקל" (אה לא קשור) לא מנחמים אותי כהוא זה! למען כל השדים והרוחות אני בן 38 לעזאזל!!! הייתי אמור להיות מיליונר כבר לפני כחמש שנים ואם לא מיליונר אז לפחות בעל דירה! נו טוב לפחות קנינו חלב חדש. ולמי ששרד עד הלום שאו ברכה. מצטער על תחיבת הפתקים לאוזן (אתם לא הכותל) ולהבא אשוב עליז (ולא מלשון הומוסקסואל) שמח וטוב לבב. חיבוקים/נישוקים/אורגיות יתקבלו בברכה.
קיטורים מבית היוצר שלי: אז כן אני יודע שאיני נוהג להשתפך כאן ואני יודע שהודעותיי בד"כ נושאות אופי אחר אבל הפעם ורק הפעם (בי נשבעתי) אני צריך לפרוק "סחורה". אני כישלון!!!!!! כן, קצת דרמה לא תזיק. ואני אסביר את הכותרת המזעזעת. בכל מקום עבודה בו עבדתי בשנות חיי קצרתי הצלחה. כן אני מאלה שהם טוטאליים למקום עבודתם ומאמין בלתת מאה אחוז ומעבר. ואגדיל וארומם את עצמי (שחצן) ואגלה לכם שנכון להיום אני מנהל חברה קטנה שלמעט המימון אני הקמתי! וכל מהלך גדול או קטן עובר דרכי! במאמר מוסגר ולמרות ההשתחצנות שאינה חביבה עליי עליי לציין שהחברה כבר מוגדרת כמוצלחת! עד כאן ניפוח האגו העצמי שלי. ועכשיו בא האבל: א – ב – ל את חיי מעבר לעבודה אני מגדיר ככישלון טוטאלי! ואני מתכוון לחיי הכלכליים שהרי אשה אוהבת ומדהימה השכלתי לשכנע להתחתן איתי (עד היום היא לא מבינה את גודל טעותה) ילד מדהים/מקסים/השלם את החסר..... יש לי ואפילו לא התאמצתי מידיי להביאו לעולם סה"כ לילה של טירוף חושים והוא נכנס להעשיר את חיי. אז איך למרות כל האמור לעיל אין לי בית משלי? אמנם יש איזה תכנון לבניה ובעקבות כך "התנחלנו" אצל הוריי. אבל "ההתנחלות" הזו "עולה לי בדמים". וזה נכון שאת אשר על ליבי אני לא משליך לסובבים אותי ונכון שחושבים מכריי ומוקיריי שאני כתמול שלשום. וזש"נ אמנם מסתדרת מצויין עם הוריי וחיוכה המקסים לא מש מעל פניה, אבל אני שכל כך חשובה לי פרטיותי מרגיש שאוטוטו אף מחלקה סגורה שבעולם לא תוכל להכיל את שיגעוני. אז כן, כל המהלך החל כי פונינו מהדירה השכורה (שנית גבעת שמואל לא תיפול). וכמובן שלא מצאנו דירה במשך כשלשה חודשים והגענו לסף ייאוש ובא רעיון הבניה+המגורים הזמניים מצד אימי שתיחייה.... אבל למרות הכל וכל המשפטים בנוסח: "תשמע.... זה לעתיד טוב יותר" "זו ירידה זמנית לצורך עלייה" "יבואו ימים טובים יותר" "עזוב ת'חלב! הוא מקולקל" (אה לא קשור) לא מנחמים אותי כהוא זה! למען כל השדים והרוחות אני בן 38 לעזאזל!!! הייתי אמור להיות מיליונר כבר לפני כחמש שנים ואם לא מיליונר אז לפחות בעל דירה! נו טוב לפחות קנינו חלב חדש. ולמי ששרד עד הלום שאו ברכה. מצטער על תחיבת הפתקים לאוזן (אתם לא הכותל) ולהבא אשוב עליז (ולא מלשון הומוסקסואל) שמח וטוב לבב. חיבוקים/נישוקים/אורגיות יתקבלו בברכה.
