פעם לפני לא הרבה זמן
הייתי מאמין גדול בדו-קיום, בשלום, גם במחיר כל השטחים. ולא סתם בעסקי ברבורי שלום, עזרתי לבן של אבו מה זה, להקים מפעלים בשטחים, לפתח את התעשיה שלהם. נתקלתי בהמון אנשים נפלאים וחכמים ונהנתי מכל רגע. ואז, חודש אחרי החיבוקים בין ערפאת וברק בבית הלבן, נפלו עליי השמיים. המהומות, היריות, המצור על קבר יוסף, סירוב לפנות חייל פצוע, הלינץ´, השמחה ברחובות למראה אותו לינץ´. אין לי מילים אחרות מלבד זה שנפלו עליי השמים. אינני יודע מה צופן העתיד, אולי בעוד שנה תקום מדינה פלסטינאית, אולי בעוד שנתיים ייחתם חוזה השלום, אולי. רק דבר אחד אני כן יודע, אני לא הולך להאמין לשלום הזה לעולם, אני לא הולך להאמין לאנשים אלו עד יומי האחרון כאן, ולא אכפת לי מה יהיה. שלום/מלחמה מבחינתי אין בינם שום הבדל, כי כשמדובר בשלום בגלל שהם לא הצליחו להשמיד אותנו, אני מעדיף מלחמה. כי הרצון להמיד אותנו עדיין קיים, כי השנאה הזו, מקורה באנשים ולא רק בשלטון שלהם. זה הכל בינתיים, הדור שלי כנראה כבר לא יאמין לעולם. היו לי 10 שנים נחמדות של תקווה שאולי...... אך לפני שנה הם הסתיימו.
הייתי מאמין גדול בדו-קיום, בשלום, גם במחיר כל השטחים. ולא סתם בעסקי ברבורי שלום, עזרתי לבן של אבו מה זה, להקים מפעלים בשטחים, לפתח את התעשיה שלהם. נתקלתי בהמון אנשים נפלאים וחכמים ונהנתי מכל רגע. ואז, חודש אחרי החיבוקים בין ערפאת וברק בבית הלבן, נפלו עליי השמיים. המהומות, היריות, המצור על קבר יוסף, סירוב לפנות חייל פצוע, הלינץ´, השמחה ברחובות למראה אותו לינץ´. אין לי מילים אחרות מלבד זה שנפלו עליי השמים. אינני יודע מה צופן העתיד, אולי בעוד שנה תקום מדינה פלסטינאית, אולי בעוד שנתיים ייחתם חוזה השלום, אולי. רק דבר אחד אני כן יודע, אני לא הולך להאמין לשלום הזה לעולם, אני לא הולך להאמין לאנשים אלו עד יומי האחרון כאן, ולא אכפת לי מה יהיה. שלום/מלחמה מבחינתי אין בינם שום הבדל, כי כשמדובר בשלום בגלל שהם לא הצליחו להשמיד אותנו, אני מעדיף מלחמה. כי הרצון להמיד אותנו עדיין קיים, כי השנאה הזו, מקורה באנשים ולא רק בשלטון שלהם. זה הכל בינתיים, הדור שלי כנראה כבר לא יאמין לעולם. היו לי 10 שנים נחמדות של תקווה שאולי...... אך לפני שנה הם הסתיימו.