פעם הייתי משהו אחר...

[עצמי]

פעם הייתי משהו אחר...

פתאום אני כבר לא מי שחשבתי שאני. פתאום אני מגלה שכל מה שניסית לשמור על עצמי, להיות הגונה וטובה, וישרה.. זה היה בלוף. אי שם בעבר - הייתי אחרת. אי שם מן העבר עולה צל של מעשים שאינם ראויים. לא ידעתי. ועכשיו אני חושבת - חבל שאני יודעת. אני כל כך עצובה עכשיו, וכל כך מבולבלת. מחפשת הצדקה לקיום הראשוני שלי - לקיום העכשיווי. אני לא ראויה לכם, לא ראויה להיות עם אנשים. לא ראויה להתיימר להיות מה שאני לא - אפילו שאני רוצה כל כך. מעמקי יגון חיי, אני נפרדת. שבת שלום. עצמי.

 

[יולי_ה]

עצמי - דווקא עכשיו?

דווקא כשקבלת-הפנים החמה שלך פתחה לי את השער לכאן, דווקא כשהיה נדמה לי שהנה, אני מתחברת, דווקא כשחשבתי שנוכל לבנות יחד איזשהו סולם לטפס בו על ההרים הגבוהים, דווקא עכשיו את נפרדת? ולמה? כי את עצובה ומבולבלת? נראה לי שדווקא עכשיו הזמן להיות כאן, עם העצב ועם הבלבול. זה מה שאת מרגישה כרגע, ולאפשר לעצמך להיות עם זה כאן - זה בדיוק ``לא להתיימר להיות מה שאת לא``. אני לא יודעת לאיזה צל את מתכוונת, מה שאני כן יודעת הוא שאין צל בלי אור, ואין רק צל או רק אור. הם שלובים זה בזה ומשלימים זה את זה, והם שתי פנים של אותו הדבר, השלם. אני מקווה שאת רק לוקחת לעצמך פרק זמן קצר ושהפרידה היא זמנית בלבד. שבת שלום יולי

 

[סהר-תמיכה]

לא, את לא הולכת...

מכל השיחות שלנו, לא עולה אלא דמות של אישה שבכוחות נפשיים כבירים התגברה על התעללות איומה, אישה שלמרות הכל הקימה משפחה, עובדת, נאבקת על חיים נורמליים גם נוכח מה שעולה וחוזר. מה שהיה שם היו מעשיו של אדם שבוי, אדם שאינו יכול לבחור. יש כל מיני סוגים של שבי, יש גם שבי פסיכולוגי... אנא, אל תענישי את עצמך על ידי בידוד. אפשר לחיות עם האשמה, אפשר להמשיך הלאה ולהכיל את הרגש הזה, שעולה עכשיו. הוא יעלה ויעבור את העיבוד רק אם תעיזי לקבל אותו כמו שהוא. אל תברחי, המשיכי לדבר.

 

[עצמי]

זה כמו לנגוע באש...

אתם טובים אלי מידי. אתם נוגעים בליבי, מרפרפים על פני בליטוף וירטואלי. אני מרגישה את זה, נרגשת,... אך בכל זאת בוכה. בפנים יש לי אש, של אשמה ושל פחד, להבות של כאב ואימה. אני לא מכירה את עצמי. אני לא מכירה. והקצת שאני פוגשת, מידי פעם, בהבהובי זכרון, הוא כל כך קשה להכיל, ושורף למגע. אני לא יודעת. בידוד, הוא קשה וכואב, אך לפחות הוא מונע מאחרים להפגע מהאש. אני לא יודעת איך ממשיכים מכאן. מקווה כל הזמן להתעורר מחלום רע. אני כל כך מצטערת, על הכל. עצמי. נ.ב. יוליה יקרה, לא ידעתי שקיבלתי פניך - אני שמחה שהייתי שם בזמן הנכון בשבילך. טוב שיצאו המילים הנכונות , שגרמו לך להרגיש ברוכה . אבל כאן, זה מעולם לא היה שלי. אני ,גם אני, רק הייתי אורחת. המשיכי לכתוב כאן. יש עוד רבים וטובים ממני , כאן בשבילך. ..... עצמי.

 

[סהר-תמיכה]

אין על מה להתנצל

רק היי סבלנית לעצמך. משהו קשה עובר עליך, עוד משהו קשה. אל תכנעי, תזכרי שזה יחלוף. או קיי? כרגע, דברים חדשים וכואבים עלו בזכרון. הם מאוד מענים אותך, נכון. אבל זה לא אומר שאת אדם חסר ערך. יש הרבה הבטים במה שעברת שאנשים לא מדברים עליהם, בגלל בושה, בגלל חוסר ידע. אני בטוחה, בלי לדעת, שאת לא הראשונה שמרגישה ככה. מקווה שנוכל לדבר מחר בערב, אולי אוכל לעזור לך להבין מה קורה. אנא... החזיקי מעמד. זה יעבור.

 

[רחל-נשמה]

עצמי-יקרה

אני קוראת את הודעותיך, ולא יודעת מה להגיב. אני קוראת המון כאב, המון עצב, המון צער, אשמה, אני לא יודעת מה גורם לתחושות האלה. אני גם קוראת בהודעות שלך עכשיו: אני לא ראויה לכם. אני לא ראויה להיות עם אנשים. אתם טובים מידי אלי. כאן מעולם לא היה שלי. אני צריכה להיות בבידוד. ואני צועקת בלב למה???????????????????????????????????? עצמי למה את לא נותנת לנו להרגיש מה שהלב רוצה להרגיש? למה את לא נותנת לנו את הזכות להשתתף איתך בכאבך? מה נוכל לעשות על מנת שתרגישי מה שאנחנו מרגישים כבר מזמן, שאת חלק ממשפחת סהר. חלק שלא ניתן לותר עליו, כי זה כמו להחסיר חלק מפאזל, ובלעדיו הפאזל כבר לעולם לא יהיה שלם. עצמי מה זה רבים וטובים ממך?אני לא מכירה במשפחת סהר אף אחד טוב יותר מאחר, ואף אחד פחות טוב מאחר. זה מה שמופלא במשפחה הזו כולם שווים. כולם באו למשפחה המופלאה הזו עם עומסים רגשיים, פחדים, וכאבים אילו או אחרים, אין פה השוואות, אין פה ניתוחי אישיות, אין פה ציונים, יש פה אהבה, הבנה, הקשבה, ואת ראויה להם בדיוק כמוני!!!!!!!!! עצמי אני אדם שמאוד מאוד ``אוהב סיכונים``, כל החיים שלי זה ``סיכון``, אני מוכנה ``להישרף באש``, תני לי להגיע אל להגיע אל האש, כי מנסיוני בחיים אש היא לפעמים שורפת, אבל אש היא גם לפעמים מחממת כשקר, בגוף או בלב. התחושה שלי שהאש שיוצאת ממך, היא אש מחממת, ואני ממש מאמינה בזה, האינטואיציה שלי לא הטעתה אותי בעבר. האם לא תרצי לתת לי קצת חום? האם תעזבי אותי בדד כאן לבד? ידעת לחזק אותי לא פעם ברגעים קשים , ידעת לתת המון חום. יש בך המון אהבה, למה אותה את מסתירה כאן בהודעות? אני מצרפת לך הודעות שלך מהארכיון שנגעו לי ללב, והיתה בהם הבטחה לי, ולכולם,אני לא מוכנה כל כך מהר להישאר בלעדייך כאן, הבטחת לשמור עלי זוכרת?הבטחות מקיימים ככה אמא לימדה אותי. ((((((((((עצמי יקרה)))))))) אל תעזבי אותי לבד. בהמון אהבה רחל-נשמה