Oyster Girl
New member
פעם אחת בחיים ../images/Emo168.gif
אלה הם הרשמים של חמי מההופעה של פול בחמישי האחרון [אני מעלה במקומו כי אין לו אפשרות לשלוח את ההודעה כרגע. ] פעם אחת בחיים אתה זוכה למה שהתרחש ביום חמישי בפארק הירקון. החויה היתה כל כך ענקית ומצמררת ועם זאת כל כך אינטימית ואנושית, חד פעמית. מאיפה להתחיל? אולי דווקא מהקהל, שאפו לנו, לקהל הישראלי, שהעביר טונות של אהבה לאיש על הבמה. ראו שגם הוא, שועל במות כל כך ותיק , מתרגש מאד. מחאו כפיים ושרו ,אבל לא על כל המילים כדי לשמוע ולהאמין- אלינור ריגבי כאן בפארק הירקון ! יסטרדיי! היי ג'וד! הלו גוד ביי! כל כך היה משמח לראות אלפי משפחות –הורים וילדיהם חווים מוזיקה יחדיו בצוותא ובהרמוניה אנושית נדירה. הלפיד, עכשיו כבר לא צריך לדאוג, יועבר הלאה והלאה הרבה אחרי שלא נהיה פה. וזהו הלפיד של השילוש הקדוש של שנות השישים – מוזיקה ,שלום ואהבה. אתמול שמקטרני אמר ! peace and love זאת היתה בעצם הפעם הראשונה שלא גיחכתי בציניות למשמע אוזני בנות ארבעת העשורים וחצי. זה היה במקום ונשמע טבעי לגמרי. אחרי ההופעה אני בטוח שלא רק אני מרגיש כאיש טוב יותר, או לפחות שרוצה להיות טוב יותר.ומה עם הסאונד המושלם? והוידאו שליווה את המופע בסבטקסט שבא לבכות ,לצרוח מאושר ולהתגעגע ,כל אחד ואחת לליוורפול הפרטית שלו. לפני שאני מגיע לאיש עצמו ,מילה טובה ללהקה, ובמיוחד למתופף הענק הענוג שגם שר כל כך יפה. פול מקרטני חולק יחד עם דילן את היותם שני גאוני המוזיקה היחידים החיים כיום. הג'אם בשמיים כבר צפוף צפוף ורק הם ,העורב המרוט והזמיר המקשיש נשארו פה בינתיים איתנו כדי להחזיק את הלפיד. מקרטני מפוקס, משעשע , שויצר קצת , לא הוריד את הסולם אפילו בשיר אחד.חוצמזה כאילו אומר ברור שאני ה-באסיסיט ה-כי גדול ,אבל חכו תראו אותי על חשמלית!היי, ומה עם פסנתר? אקוסטית? מנדולינה? יוקלילי? הוירטואוזיות פשוט נשפכה ממנו. המחוות לאלה שאינם היו מרגשות . הביצוע של something, ו day in a lifeּ + give peace a chance החיו את שני האחרים והבליטו עוד יותר את העדרם במה שגרם לגעגוע להיות מתוק וכואב יותר. אבל דווקא אני נורא התרגשתי מהקדשת my love של ווינגס ללינדה, שהיתה לו רעיה נהדרת והסתלקה מוקדם מדי. האיש הנחמד והאופטימי שפלירטט ופיזז על הבמה אתמול חווה אובדנים קשים וכואבים נוספים בחייו הלא קצרים; אימו מרי, כשהיה ילד,לנון באמצע החיים, והריסון ,דווקא הצעיר שבחבורה, שמת כך פתאום ממחלה. האיש שעבר ממש עכשיו גירושים מכוערים אופייניים כל כך לשנות האלפיים הפורנוגראפיות מתעקש במין דון קישוטיות מדבקת על כך שהעולם יפה שחובה לחיות אותו ומותר לאהוב בו. בחיוך נצחי ונחמדות כל כך לא קולית הוא שטף אותנו באהבה שלו ובתאבון שלו לחיים , לאהבה ולמוזיקה, ושבה את ליבינו. אני חושב שאנשים הופתעו ממידת הקראנצ'יות העסיסית ששרתה על הביצועים. כל השירים הוגשו חם חם וטעים טעים ,כאילו רק אתמול נכתבו . מקרטני נדיב מספיק כדי לחלוק עימנו את השירים הגדולים והגדלים לנצח שלו ושל הביטלס. הוא מתעקש להיות גם מגיש –אנטרטיינר נפלא. תמיד תהיה שם גם איזו קריצה ליורפולית אירונית כזאת , איש שכתב שירים שנושקים בשמיים והוא, רגליו נטועות היטב באדמה. מאד הייתי מאושר שהוא לא ביטל את קריירת הסולו שלו בפני המונומנט הכבד הזה שנקרא ביטלס ושר כמה מהאהובים והנפלאים שבשירי הפוסט ביטלס שלו. Let me roll it , mrs. Vanderbilt ושיר הפוסט ביטלס הטוב ביותר שלו לטעמי live and let die בביצוע מכושף עם זיקוקי דינור שסוף סוף היו במקום ובזמן שלהם. מאד אהבתי לראות כיצד מקרטני נאמן למסורת ה"אנחנו להקת רוקנ'רול קטנה" שלו .הוא וחבריו תפסו בפארק אולי נפח של במה בגודל הבמה של הבארבי וכך הם נשמעו ,הדוקים ומתואמים להפליא. קיבלנו אתמול מתנה גדולה והיינו ראוים לה. כל הקלישאות הפכו פתאום לאמירות חדות ואני הרגשתי שהפעם אנחנו באמת העולם. אני לא חושב שהיה מישהו בעולם הרוק שספג כל כך הרבה עלבונות שכל כך הרבה שקרים ודיבה הוטחו כלפיו. אני עדיין תוהה מדוע הוא מעורר ,אצל זן מאד ספציפי של אנשים, משטמה רבה כל כך. אתמול חשבתי על זה שאולי זה בגלל שהוא האייקון סיקסטי'ז היחיד ששמר על נחמדות לאורך כל הדרך ובעשורים החולפים הפכה הנחמדות להיות פחות ופחות רלוונטית לעולם הולך ומתכער. להיות נחמד היום זאת קללה וכמעט התרסה כנגד העולם. מקרטני גם אף פעם לא הטיף ,בניגוד לחברים אחרים בדרך הארוכה והמתפתלת , ותמיד שמר על מרחק ביטחון אירוני וחביב בינו לבין המציאות הנושכת. ודווקא אולי בגלל זה הוא עורר התנגדות עזה אצל אנשים שמנטליות העדר שלהם דרשה מנהיגים עם ססמאות דמגוגיות אופנתיות ומתחלפות. כל כך נכון היה לסיים את ההופעה במשפט שבעיני הוא האהבת לרעך כמוך של הביטלס. ובסוף האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן.כל כך פשוט ,כל כך נכון.
אלה הם הרשמים של חמי מההופעה של פול בחמישי האחרון [אני מעלה במקומו כי אין לו אפשרות לשלוח את ההודעה כרגע. ] פעם אחת בחיים אתה זוכה למה שהתרחש ביום חמישי בפארק הירקון. החויה היתה כל כך ענקית ומצמררת ועם זאת כל כך אינטימית ואנושית, חד פעמית. מאיפה להתחיל? אולי דווקא מהקהל, שאפו לנו, לקהל הישראלי, שהעביר טונות של אהבה לאיש על הבמה. ראו שגם הוא, שועל במות כל כך ותיק , מתרגש מאד. מחאו כפיים ושרו ,אבל לא על כל המילים כדי לשמוע ולהאמין- אלינור ריגבי כאן בפארק הירקון ! יסטרדיי! היי ג'וד! הלו גוד ביי! כל כך היה משמח לראות אלפי משפחות –הורים וילדיהם חווים מוזיקה יחדיו בצוותא ובהרמוניה אנושית נדירה. הלפיד, עכשיו כבר לא צריך לדאוג, יועבר הלאה והלאה הרבה אחרי שלא נהיה פה. וזהו הלפיד של השילוש הקדוש של שנות השישים – מוזיקה ,שלום ואהבה. אתמול שמקטרני אמר ! peace and love זאת היתה בעצם הפעם הראשונה שלא גיחכתי בציניות למשמע אוזני בנות ארבעת העשורים וחצי. זה היה במקום ונשמע טבעי לגמרי. אחרי ההופעה אני בטוח שלא רק אני מרגיש כאיש טוב יותר, או לפחות שרוצה להיות טוב יותר.ומה עם הסאונד המושלם? והוידאו שליווה את המופע בסבטקסט שבא לבכות ,לצרוח מאושר ולהתגעגע ,כל אחד ואחת לליוורפול הפרטית שלו. לפני שאני מגיע לאיש עצמו ,מילה טובה ללהקה, ובמיוחד למתופף הענק הענוג שגם שר כל כך יפה. פול מקרטני חולק יחד עם דילן את היותם שני גאוני המוזיקה היחידים החיים כיום. הג'אם בשמיים כבר צפוף צפוף ורק הם ,העורב המרוט והזמיר המקשיש נשארו פה בינתיים איתנו כדי להחזיק את הלפיד. מקרטני מפוקס, משעשע , שויצר קצת , לא הוריד את הסולם אפילו בשיר אחד.חוצמזה כאילו אומר ברור שאני ה-באסיסיט ה-כי גדול ,אבל חכו תראו אותי על חשמלית!היי, ומה עם פסנתר? אקוסטית? מנדולינה? יוקלילי? הוירטואוזיות פשוט נשפכה ממנו. המחוות לאלה שאינם היו מרגשות . הביצוע של something, ו day in a lifeּ + give peace a chance החיו את שני האחרים והבליטו עוד יותר את העדרם במה שגרם לגעגוע להיות מתוק וכואב יותר. אבל דווקא אני נורא התרגשתי מהקדשת my love של ווינגס ללינדה, שהיתה לו רעיה נהדרת והסתלקה מוקדם מדי. האיש הנחמד והאופטימי שפלירטט ופיזז על הבמה אתמול חווה אובדנים קשים וכואבים נוספים בחייו הלא קצרים; אימו מרי, כשהיה ילד,לנון באמצע החיים, והריסון ,דווקא הצעיר שבחבורה, שמת כך פתאום ממחלה. האיש שעבר ממש עכשיו גירושים מכוערים אופייניים כל כך לשנות האלפיים הפורנוגראפיות מתעקש במין דון קישוטיות מדבקת על כך שהעולם יפה שחובה לחיות אותו ומותר לאהוב בו. בחיוך נצחי ונחמדות כל כך לא קולית הוא שטף אותנו באהבה שלו ובתאבון שלו לחיים , לאהבה ולמוזיקה, ושבה את ליבינו. אני חושב שאנשים הופתעו ממידת הקראנצ'יות העסיסית ששרתה על הביצועים. כל השירים הוגשו חם חם וטעים טעים ,כאילו רק אתמול נכתבו . מקרטני נדיב מספיק כדי לחלוק עימנו את השירים הגדולים והגדלים לנצח שלו ושל הביטלס. הוא מתעקש להיות גם מגיש –אנטרטיינר נפלא. תמיד תהיה שם גם איזו קריצה ליורפולית אירונית כזאת , איש שכתב שירים שנושקים בשמיים והוא, רגליו נטועות היטב באדמה. מאד הייתי מאושר שהוא לא ביטל את קריירת הסולו שלו בפני המונומנט הכבד הזה שנקרא ביטלס ושר כמה מהאהובים והנפלאים שבשירי הפוסט ביטלס שלו. Let me roll it , mrs. Vanderbilt ושיר הפוסט ביטלס הטוב ביותר שלו לטעמי live and let die בביצוע מכושף עם זיקוקי דינור שסוף סוף היו במקום ובזמן שלהם. מאד אהבתי לראות כיצד מקרטני נאמן למסורת ה"אנחנו להקת רוקנ'רול קטנה" שלו .הוא וחבריו תפסו בפארק אולי נפח של במה בגודל הבמה של הבארבי וכך הם נשמעו ,הדוקים ומתואמים להפליא. קיבלנו אתמול מתנה גדולה והיינו ראוים לה. כל הקלישאות הפכו פתאום לאמירות חדות ואני הרגשתי שהפעם אנחנו באמת העולם. אני לא חושב שהיה מישהו בעולם הרוק שספג כל כך הרבה עלבונות שכל כך הרבה שקרים ודיבה הוטחו כלפיו. אני עדיין תוהה מדוע הוא מעורר ,אצל זן מאד ספציפי של אנשים, משטמה רבה כל כך. אתמול חשבתי על זה שאולי זה בגלל שהוא האייקון סיקסטי'ז היחיד ששמר על נחמדות לאורך כל הדרך ובעשורים החולפים הפכה הנחמדות להיות פחות ופחות רלוונטית לעולם הולך ומתכער. להיות נחמד היום זאת קללה וכמעט התרסה כנגד העולם. מקרטני גם אף פעם לא הטיף ,בניגוד לחברים אחרים בדרך הארוכה והמתפתלת , ותמיד שמר על מרחק ביטחון אירוני וחביב בינו לבין המציאות הנושכת. ודווקא אולי בגלל זה הוא עורר התנגדות עזה אצל אנשים שמנטליות העדר שלהם דרשה מנהיגים עם ססמאות דמגוגיות אופנתיות ומתחלפות. כל כך נכון היה לסיים את ההופעה במשפט שבעיני הוא האהבת לרעך כמוך של הביטלס. ובסוף האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן.כל כך פשוט ,כל כך נכון.
