פסיכית או פסיכולגית
התייעצות: יש לי עבר מפוקפק עם פסיכולגיות: 1, מטפלת משפחתית (עוד עם אמא) בחורה קצת מטורללת. 2, (אמא הביאה לי) סטודנטית לפסיכולוגיה מדהימה, אני מזכירה הייתי ביסודי, אני הייתי עבורה רק פרוייקט (לא ידעתי את זה) ובשלב כלשהו היא עזבה כי נגמר הפרוייקט, אסור היה לי ליצור קשר איתה. נפגעתי מאוד!!! 3. פסיכולוגית קהילתית, עם בעיה בעיינים כל היום דומעת, אני ילדה קטנה רואה אישה בוכה מולי... מפסיקה לספר דברים כדי לא להעציב אותה (עדיין עם אמא אני חושבת). 4. אמא נפטרה אני בחטיבה, באה מרצוני לפסיכולוגית הבכיינית ואמרת לה אני צריכה עזרה, היא אומרת לי סורי בייבי אני מטפלת באח שלך אז אי אפשר... 5. אני בתיכון על סף פיצוץ חברים ומשפחה אומרים אין ברירה את חייבת, בלכת בחורה מקסימה... אז התגייסתי אמרתי לה שאהיה בקשר כשאדע מה קורה איתי ואז: התפקידים התחלפו, טלפונים בלתי פוסקים ממנה מכתבים ומה לא... הלו גברת: מישהי פה צריכה טיפול וזו כבר לא אני, נחנקתי וניתקתי!!! 6. 5 חודשים בערך אחורה מהיום... אני מתגעגעת לאמא+ כל העולם ואשתו יושבים לי על הכתפיים (אני בחורה קטנה מאוד, וזה חתיכת כובד) פסיכולוגית באמת מקסימה (הכרתי דרך חברה לעבודה לשעבר), רק מה , אני יושבת מולה ובוכה (כל פעם...) והיא... (וכאן הדילמה) לא נראה לי שהיא עוזרת לי, אני קצת מבולבלת כי אני צריכה אוזן קשבת, אבל אני חושבת שהיא לא כיוונה אותי או יעצה לי ולו פעם אחת. נגיד אני בוכה, אז היא אומרת: "זה בטח נורא קשה ההרגשה הזו"...דההההה!!!, כל הכבוד שרלוק.... עכשיו איך את עוזרת לי? והשאלה היא: לעזוב? כי לבכות אני יכולה גם לבד? או להשאר?
התייעצות: יש לי עבר מפוקפק עם פסיכולגיות: 1, מטפלת משפחתית (עוד עם אמא) בחורה קצת מטורללת. 2, (אמא הביאה לי) סטודנטית לפסיכולוגיה מדהימה, אני מזכירה הייתי ביסודי, אני הייתי עבורה רק פרוייקט (לא ידעתי את זה) ובשלב כלשהו היא עזבה כי נגמר הפרוייקט, אסור היה לי ליצור קשר איתה. נפגעתי מאוד!!! 3. פסיכולוגית קהילתית, עם בעיה בעיינים כל היום דומעת, אני ילדה קטנה רואה אישה בוכה מולי... מפסיקה לספר דברים כדי לא להעציב אותה (עדיין עם אמא אני חושבת). 4. אמא נפטרה אני בחטיבה, באה מרצוני לפסיכולוגית הבכיינית ואמרת לה אני צריכה עזרה, היא אומרת לי סורי בייבי אני מטפלת באח שלך אז אי אפשר... 5. אני בתיכון על סף פיצוץ חברים ומשפחה אומרים אין ברירה את חייבת, בלכת בחורה מקסימה... אז התגייסתי אמרתי לה שאהיה בקשר כשאדע מה קורה איתי ואז: התפקידים התחלפו, טלפונים בלתי פוסקים ממנה מכתבים ומה לא... הלו גברת: מישהי פה צריכה טיפול וזו כבר לא אני, נחנקתי וניתקתי!!! 6. 5 חודשים בערך אחורה מהיום... אני מתגעגעת לאמא+ כל העולם ואשתו יושבים לי על הכתפיים (אני בחורה קטנה מאוד, וזה חתיכת כובד) פסיכולוגית באמת מקסימה (הכרתי דרך חברה לעבודה לשעבר), רק מה , אני יושבת מולה ובוכה (כל פעם...) והיא... (וכאן הדילמה) לא נראה לי שהיא עוזרת לי, אני קצת מבולבלת כי אני צריכה אוזן קשבת, אבל אני חושבת שהיא לא כיוונה אותי או יעצה לי ולו פעם אחת. נגיד אני בוכה, אז היא אומרת: "זה בטח נורא קשה ההרגשה הזו"...דההההה!!!, כל הכבוד שרלוק.... עכשיו איך את עוזרת לי? והשאלה היא: לעזוב? כי לבכות אני יכולה גם לבד? או להשאר?
