פסיכולוג..

גולשתaa

New member
פסיכולוג..

היי,
הייתי בטיפול פסיכולוגי של כחצי שנה ובמהלכו הייתי הייתי במצב די קשה ככה שכמעט ולא עבדתי. קיוותי במקום מסוים שהטיפול הפסיכולוגי יתן לי קצת כוחות לחזור למסלול אבל במקום זה המצב שלי הדרדר יותר ויותר. הרגשתי שהמטפל לא באמת עוזר לי, שאנחנו לא מגיעים לשום תובנות אלא להיפך שאני רק הולכת לאיבוד יותר ויותר נפשית וזה התבטא מאוד גם בצד המעשי (בתחילת הטיפול עבדתי ובהמשכו הפסקתי). השילוב הזה של המצב הכלכלי הלא טוב, נכנסתי למינוס ולקחתי הלוואות, ושל טיפול שלא עזר לי גרם לי להפסיק אותו.
אני חושבת על לחזור לטיפול אבל ממש לא יודעת אם כדאי לי להמשיך עם המטפל הקודם. מצד אחד אני מודעת ליתרונות של להמשיך את הטיפול עם מישהו שכבר התחלתי איתו את תהליך הזה ומצד שני מרגישה שהוא באמת פסיכולוג גרוע ולא כחלק מהשלכה..
חלק מהמחשבות שכרגע עולות לי (שיכול להיות שאולי בהן דווקא כן מתרחשת השלכה ואולי לא) זה עצם זה שהוא ידע שהמצב הכלכלי שלי גרוע ולא היתה לו שום בעיה להמשיך בטיפול, כאילו שמקום מסוים מרגיש לי שהוא היה צריך להעלות את האופציה להשהות את הטיפול בגלל המצב שלי - זה סביר שמטפל יעלה אופציה כזו מתוך חשיבה על המטופל, שיכול להיות שלא מבין את חומרת המצב שהוא מכניס את עצמו אליו? או שממש ממש לא?
דבר נוסף שיצא לי לחשוב עליו זה שעזבתי את הטיפול כשהייתי במצב ממש רע (רע שיכולתי להזיק לעצמי או אולי אפילו יותר לאחרים) והוא לא התעניין לבדוק מה קורה.. זה משהו שסביר לצפות? אני ממש לא מבינה כבר כלום ומנסה לחשוב אם זה יהיה נכון לחזור לטיפול אצלו..
 

anati43

New member
פסיכולוג גרוע, אל תחזרי אליו. כל התהיות שלך לגבי חוסר

ההתעניינות וחוסר האכפתיות שלו כלפייך, הן בזמן הטיפול והן לאחריו - מבוססות.
 

ladybug4NLP

Active member
גם אני לא הייתי חוזרת ומצד שני

הפסיכולוג/מטפל אינו פילנטרופ. הוא אולי יכול להציע הנחה מסויימת ולעיתים אני נותנת "טיפולי חסד" לחולים ולמי שמצבו הכספי
באמת קשה.
מצד אחד אין לנו המטפלים אפשרות להחזיק מטופלים שלא מצליחים לשלם
מצד שני אם הטיפול מוכיח את עצמו האם נפסיק בגלל שהמטופל בזמן נתון לא יכול לשלם ויד חשש שהפסקת הטיפול יגרום להחרפה

באמת שאלה.
לדעתי כל מקרה לגופו.
 

ladybug4NLP

Active member
לא- הוא לא טיפל בה ללא תשלום

זה עולה בין השורות שמצד אחד היא חושבת שהוא היה צריך להפסיק לטפל בה בגלל המצב הכלכלי הקשה ובין לבין תחושה שלה
שאולי היה צריך לטפל בה ללא תשלום בגלל מצבה
 

גולשתaa

New member
לא היתה שום ציפיה מהפסיכולוג לטפל ללא תשלום

והוא אכן התחשב ועשה הנחה.
&nbsp
התהיה שלי היום היא האם הוא יכל לציע להשהות את הטיפול מתוך מחשבה עלי ועל זה שאולי אני נמאצת במקום כזה שאני לא ממש מבינה לאן אני מכניסה את עצמי. זה לגיטימי לצפות דבר כזה? זה לא משהו שציפיתי ממנו במהלך הטיפול אבל היום במבט לאחור אני שואלת איך הוא יכל להמשיך לטפל במישהו שברור לו שלא יכל לעמוד בזה.
&nbsp
היו גם כמה מקרים שהצעתי להוריד את כמות המפגשים אבל הוא התנגד לזה..
 

ladybug4NLP

Active member
אצ עושה את החישוב שלך והוא עושה את מה שהוא חושב שנכון לך

צועי ועל זה הייתי סומכת.

אמממה... מצד שני אם בחצי שנה מצבך לא הוטב ואת גם לא ממש בוטחת בו, עדיף ללכת למישהו אחר.
וכדאי באותה הזדמנות גם להשוות ציפיות כדי לא להתאכזב
 

yos49

New member
התלבטות לגבי טיפול פסיכולוגי ובקשה להמלצה על פסיכולוג מומלץ

 

avishaypsy

New member
מחשבה

מן הדברים שאת מתארת נשמע שעברת תקופה מאוד לא פשוטה ולא ברור לי מהדברים שלך אם היא חלפה או שאת עדיין במצב דומה.
קשה מאוד להבין ממה שאת מתארת מה המסגרת של "מצב כלכלי הלא טוב, נכנסתי למינוס ולקחתי הלוואות ושל טיפול שלא עזר..." ולכן, קשה מאוד לדעת מה חלקו "הנקי" של המטפל במהלך שאת מתארת.
מנסיוני עם מטופלים, אחד הדברים הכי משמעותיים בטיפול הוא יצירת הקשר. לא כתבת כמה זמן נמשך הקשר הטיפולי אבל ייתכן שהקשר לא הספיק להתבסס (אם מדובר על זמן לא ארוך) ולכן, הטיפול לא הספיק לעזור. שווה לפגוש את המטפל הזה ולהגדיר 2-3 פגישות שהמטרה שלהן היא להבין "למה זה לא עבד". ייתכן שתקבלי נקודת מבט אחרת/נוספת על הדברים, ייתכן שהוא יבין דברים שלא הבין קודם. לפעמים ישנן אי הבנות (גם אם זה נראה מובהק וברור, לצד אחד) שבירור מסודר יכול להיות משמעותי. גם אם תחליטי שאת לא ממשיכה עם אותו מטפל, לפחות תהיה לך הבנה של מה הדבר שאת מחפשת שיעבוד ולא עבד. לדעתי האישית, אמירה כמו "הוא לא התענין בי" היא כללית מאוד וקשה לגזור ממנה משהו שאותו ניתן לקחת הלאה.
בהצלחה!
 

ladybug4NLP

Active member
מטופלת כבר חצי שנה- משהו היה צריך לזוז אצלה

ובטח לא להיות גרוע יותר
 

אופירA

New member
מנהל
מתנגדת לרעיון

להציע לאדם חסר אמצעים להוציא 1000 ש"ח כדי לברר עם מטפל שהתקשורת שלו איתו בלתי תקינה, "מדוע זה לא עבד".
אני מאמינה במחויבות של המטופל להנגיש את עצמו לטיפול. אבל כמובן שבאותה מידה אני מאמינה במחויבות של המטפל להנגיש את סגנון התקשורת שלו למטופל.
הרבה פעמים נתקלתי בגישה מנותקת משהו של מטפלים, בבחינת "אני הגעתי לפגישה, אני נוכח בה, אני עושה את מעשי לפי הגישה הפסיכולוגית שלי, ומעבר לכך זה לא ענייני". זה לא הנגשה של הטיפול למטופל. המטפל צריך גם להרגיש אם יש זרימה של תקשורת בינו לבין המטופל המסוים, ואם הטיפול הזה מועיל למטופל המסוים, ויש התאמה בין מה שהוא חושב למה שהמטופל חושב לאורך הטיפול.
אם המטפל חושב שתפקידו מתמצה בלהגיע בזמן למקום שנקבע, ולנהל את הפגישה עפ"י הידע שרכש במקצועו - ותו לא, הוא חוטא לתפקידו.
 

avishaypsy

New member
הבהרה

קודם כל, פספסתי "קצת" ואכן לא ראיתי בתחילת הטקסט שמשך הטיפול היה שישה חודשים.
אופירA, המרחק בין ההצעה לברר מדוע קשר של חצי שנה לא הבשיל לכדי שינוי לבין "אם המטפל חושב שתפקידו מתמצה בלהגיע בזמן למקום שנקבע, ולנהל את הפגישה עפ"י הידע שרכש במקצועו - ותו לא, הוא חוטא לתפקידו" הוא עצום. כמו כן, צר לי שעמדתך מבוססת על "הרבה פעמים נתקלתי בגישה מנותקת משהו של מטפלים, בבחינת "אני הגעתי לפגישה, אני נוכח בה, אני עושה את מעשי לפי הגישה הפסיכולוגית שלי, ומעבר לכך זה לא ענייני". ישנם מטפלים שנוהגים אחרת וגם היכן עובר הגבול בין מה שעוסקים בו בתוך הפגישה לבין מה שעוסקים בו מחוץ לפגישה הוא לפעמים ברור ולפעמים פחות. לטעמי האישי, העמדה המוצגת כאן מאוד חד משמעית ואינה לוקחת בחשבון את העובדה שיש משהו בקלישאה "כל מקרה לגופו".
בתחילת השרשור יש מעט מאוד מידע על טיב הקשר, התהליך שהתרחש שם ועוד דברים חשובים שכנראה שהפורום הוא לא המקום המתאים לדון בהם.
יכול להיות שבירור כזה יהיה בזבוז של 1000 ש"ח ויכול להיות שזו תהיה אחת ההשקעות המניבות ביותר. לפעמים, במרחק של זמן ניתן להבין דברים על תהליך שלא ניתן היה להבין אותם בעודם מתרחשים. עצם העובדה שהיה קשר שנמשך חצי שנה אומר שמשהו החזיק את הקשר הזה חצי שנה. זה יכול להיות מאוד משמעותי להבין מה היה שם שכן הצליח להחזיק את זה ומה לא היה שם כך שזה נעצר. כל זה תחת הנחת עבודה (עליה ניתן לחלוק) שמה שקרה בקשר הזה דומה במידה כזו או אחרת למה שמתרחש בקשרים עם אנשים אחרים בחיי היום יום.
 

אופירA

New member
מנהל
דבריך נכונים וטובים ויפים - בתיאוריה

במציאות נוכחתי לראות שביותר מידי מקרים, כאשר יש קצר בתקשורת עם המטפל, וכאשר מדובר במטופל שמצבו הנפשי הפך להיות מנותק יותר ויותר - אין טעם בסוג בירור כזה. הקצר שהיה - סביר שימשיך גם ב"בירור", ורוב הסיכויים נוטים לכך שההשקעה תהיה בזבוז.

לצערי, במציאות, הרבה דברים שצריכים להיות לא קורים. מטפלים צריכים להיות בטיפול פסיכותרפי ובמודעות לחולשות שלהם, ולהפריד בין הבעיות שלהם לבעיות של המטופל - ורובם לא עושים זאת. מטפלים צריכים להיות אחראיים על התאמת הקשר והטיפול למטופל, וצריכים לדעת מתי להפסיקו, אבל לא עושים זאת.
הייתי בטיפולים ארוכי טווח במשך עשרות שנים, וברובם ככולם תמיד הייתי אני זו שנאלצתי להבין כאשר הקשר הטיפולי היה גורע ולא מועיל. נכון שהתובנה הזו מועילה מאוד למטופל, אבל זה לא הופך אותו לאחראי עליה. אחריות המטפל היא להבין מתי יש להפסיק את הקשר - מתי נגמר הטיפול או מתי יש קצר שאינו מאפשר תקשורת.
בין אם זו היתה עו"ס עם הכשרה לפסיכותרפיה, ובין אם זו היתה ד"ר לפסיכיאטריה עם ניסיון רב בטיפול שיחתי - תמיד לא היתה מודעות אצל הצד המטפל לערבוב בעיות, לאי התאמה בתקשורת ולזמן לסיים את הטיפול. תמיד זו היתה אחריותי שלי בלבד.

ושוב, בלי קשר למקרה הספציפי שאיננו יודעים עליו מספיק פרטים - אני חייבת לציין את ניסיוני, גם במפגשים מקצועיים עם מטפלים ולא רק בטיפול פרטני - שבו הרבה מאוד מטפלים וותיקים מרגישים לי מנותקים קצת מהמציאות בשטח, ולכן לא הייתי מרגישה שאפשר לסמוך עליהם בנוגע לבירור כזה, הגם שתיאורטית הוא מאוד נחוץ (כמו כל הדברים שצריכים להיות, אבל לא מתרחשים במקצוע...).
 

meidadc

New member
לטעמי

יש בהצלחה של טיפול פסיכולוגי תנאים רבים. חלקם תלויים באישיות של הפסיכולוג וברמת המקצועיות שלו - אבל יש פרמטרים נוספים שקשורים למטופל שגם יכולים להשפיע, כמו הגדרת מטרות הטיפול, פניות של המטופל לביצוע תהליכים נפשיים וכד'.

אני לא חושב שיש יתרון כלשהו בלחזור לטיפול אצל פסיכולוג שאני לא מרגיש איתו בנוח. אבל אני חושב שכדאי שתבדקי בינך ובין עצמך האם התחושות שלך הן תלויות במטפל הספציפי שאליו הלכת או שאלו תחושות שעשויות היו לצוץ גם מול אנשי טיפול אחרים.

בנוגע למשאלה שלך שיברר לשלומך גם לאחר גמר הטיפול - לדעתי מדובר בנושא טעון מאוד. אני יודע שפסיכולוגים מאוד מהססים להמשיך לשמור על קשר עם מטופלים לאחר תום הטיפול כדי לא לפגוע במסגרת (setting). את תוהה האם התחושות הקשות שלך נובעות מהשלכות ואני חושב שצריך הרבה אומץ מצדך והרבה מודעות עצמית כדי להעלות זאת על הדעת. מהמעט שאת חושפת, אני נוטה להסכים איתך שיש בזה משהו
 

גולשתaa

New member
זהו ש..

לא הוגדרו שום מטרות.

העניין הוא שאני מרגישה דווקא די בנוח איתו וזה מה שמבלבל, כי למרות כל החסרונות הייתי מעדיפה לחזור אליו ולא להתחיל טיפול אצל מישהו אחר.
וכן, אני מפחדת במקום מסוים שאולי הוא צודק ויש מצב שזה יחזור על עצמו עם מטפלים אחרים.

אם כבר אני תוהה אם השיטה הדינאמית בכלל מתאימה לי ואולי כדאי לפנות למטפל מסוג אחר, מישהו שמשלב כמה שיטות. זה נורא עיצבן אותי שפשוט אין לו שום כלים אחרים מלבד השיטה הזאת ושהוא מאוד מקובע עליה.
אני אישית לא מרגישה שלמדתי בכלל איך להתמודד עם הקשיים שלי ועכשיו אני בכלל לא בטוחה כבר אם הדרך הזאת עוזרת במצבים יותר אקוטיים שצריכים פתרון כלשהו (גם אם זה פלסטר בעיניו).. ככה שיש מצב שאם אני אלך עוד פעם למטפל כזה אני עוד פעם אמצא את עצמי מאוכזבת ולא בגלל איזו משהו רגשי שלי אלא יותר בגלל שהדרך לא מתאימה לי.
 
מעבר לכל מה שכתבת

לפעמים באמת יש מצב נפשי לא טוב שמתדרדר עם ולמרות שהולכים לטיפול פסיכולוגי.
&nbsp
טיפול פסיכולוגי לא תמיד יכול לעצור או להשפיע על תהליך התדרדרות במצב הנפשי... אם ההתדרדרות מתרחשת למרות שנמצאים בטיפול זה לא בהכרח בגלל הטיפול.
&nbsp
מדובר במצב מאוד מבלבל במיוחד כי נמצאים במצב לא כל כך טוב.
מבינה ללבך
&nbsp
בכל מקרה, חצי שנה זה מספיק זמן כדי לעשות לפיו החלטה אם להישאר או להחליף מטפל. יתרונות וחסרונות יש לכאן ולכאן.
&nbsp
 

anati43

New member
אני נורא לא אוהבת את הגישה שאם הטיפול לא הולך, זו בטח בעייה

של הפציינט, כי אנחנו הרי הבעייתיים.
 
Anati43, מסכים איתך

יתכן שהבעיה אצל המטופל, יתכן שהיא אצל המטפל. אבל הכי סביר? - שהיא בהיעדר הכימיה בין השניים, ובעיה ביכולת לבסס קשר המאפשר תהליך טיפולי יחדיו.
 
למעלה