פסיכולוגיה

[מאיה הסגולה]

פסיכולוגיה

שלום , אני לומדת לפסיכולוגיה לתואר ראשון וחושבת אולי על כיוון של קלינית . אני שמעתי הרבה אנשים שאומרים שכדי להצליח בתחום כזה , צריך להיות "פסיכולוג טוב" לא ממש ברור לי, מה עושה פסיכולוג לטוב ? אילו יכולות נדרשות ממנו מה מבדיל אותו בין זה שהוא "לא טוב " זה די חשוב להבין את זה לדעתי שאני לא אמצא את עצמי אחרי שני תארים , התמחות של ארבע שנים ובסוף לא להצליח בתחום הזה כי אני לא אהיה "פסיכולוגית טובה" אני יכולה לאמר מה מניע אותי לבחור בתחום הזה , ראשית פסיכולוגיה מאוד מעניינת אותי ואם הייתי צריכה להגדיר את עצמי אז הייתי אומרת שאני קודם כל פסיכולוגית כי מה שאני עושה כל הזמן ומתעסקת בו מאוד הרבה זה תקשורת אנושית , וגם ניתוח של מצבים חברתיים , ואני גם מאוד מתעניינת באנשים , ובסיפור חיים שלהם ומאוד אוהבת ליצור קשר אישי עם בן אדם , השאלה היא אם אלו מספיקים כדי להיות "פסיכלוגית טובה ......." כרגע האמת אני לא רואה את עצמי מסוגלת לפתור קונפליקטים או מצבים חברתיים ולאמר בוודאות מה נכון לעשות ומה לא , אבל אני מניחה שזה משהו שלומדים אותו ? או מגיע מהניסיון ??

 

[גרא.]

מאיה הסגולה,לא יודע אם אני יכול לפרט בדיוק מה

זה פסיכולוג "טוב",כי ההגדרה אם בכלל יש כזו היא בעיני המטופל.קל יותר להתייחס לתכונות הנדרשות מסטודנט לפסיכולוגיה, תכונות שיעזרו לו לצלוח את המסלול הקשה והמפרך בדרך לקבלת התואר,ולאחר מכן לקראת ההתמחות המצפה לו.לסטודנט כזה,חייבת להיות אמביציה וכושר תחרותיות הנדרשים בכדי להתמודד בהצלחה עם הסטודנטים אחרים,עקב החשיבות הרבה שיש לציונים גבוהים במהלך הלימודים.פסיכולוג בפוטנציה,חשוב שיהיה לו רצון להעניק,לטפל,ולגלות המון סבלנות וסובלנות. יש שונות רבה בפרופילי הסטודנטים הלומדים איתך.אצל חלק,הצד האינטלקטואלי והאמביציוני יותר בולטים.אצל אחרים דווקא הצד הטיפולי.אין חיה כזו המכונה "פסיכולוג טוב"...יש סטודנטים רגישים מאד לעיתים עם נפש פגועה,ורקע נפשי קשה, ויש אחרים "שפויים" ומאוזנים לחלוטין.על פניו,לא כדאי לעשות הכללות,כאשר כל סטודנט מוצא בדרך כלל את הדרך המקצועית שלו.כללית,מה שנלמד בשני התארים הראשון והשני,לא מכשיר ממש את הפסיכולוג לתפקידו אלא משמש מאגר של ידע והבנה של תהליכים ומצבים.בתהליך הפרקטיקום,כאשר המתמחה נחשף לאנשים ומצבים,בהדרכת מומחה בכיר כמובן,או אז הוא נפגש לראשונה בדקויות של המקצוע לגווניו השונים,ויכול להרגיש אם באמת יש לו את הכלים האישיותיים הנדרשים.כי האחריות עצומה,הלחצים,הרצון שלא לטעות,והאמביציה להצליח.אכן,יש בוודאי משקל רב להתנסות,ולנסיון שרוכשים אותו לא רק בפרקטיקום אלא לאחר מכן במסגרת ההתמחות (בתנאי עבדות לפעמים). מאד מקווה שהחסמים האלה לא ירתיעו אותך מההחלטה הנכונה.הדרך להשגת התואר והרשיון ארוכה ומפרכת,אבל הספוק והתחושה האישית לאחר מכן,עצומים.

 

[ברם אולם]

שלום מאיה - מצד אחד אכן דרישות הלימוד גבוהות

מאוד,ורק בעלי ציונים גבוהים יכולים להתקבל לתואר שני והלאה.מהצגת תכונותייך כאן נראה שיש בך כישורים אישיים שיוכלו לסייע לך בהשגת היעד כמטפלת קלינית,אך קשה לדעת לפניי ולפנים את משמעויות אישיותך. "פסיכולוג טוב" - יכל להיות לפציינט אחד כטוב ולשני כלא מתאים...,אך בכל זאת,לדעתי,פסיכולוג טוב הוא זה היכל לשלב בטיפולו מקצועיות ברמה גבוהה (שזה סוג של אומנות ) יחד עם רצון כנה להביא את המטופל לחוף מבטחים בתום הטיפול. הבעיה,ניתן לרוב למצוא את בעלי החלק הראשון בנוסחה (ללא אומנותם) ,אך ללא החלק השני.דבר נוסף וחשוב הוא - יכולת אישית אמפטית כנה למטופל (ולא מעושה /מלאכותית / עסקית ). מטפל הניחן בשילוב חיובי זה יצליח בדרכו הטיפולית.בהצלחה.

 

[עפרונית מהודרת]

עוד כיוון למחשבה:

אני, כמו שאפשר להבין מהחתימה שלי, למדתי, כמוך, לתואר ראשון בפסיכולוגיה. אולם את התואר השני עשיתי בכלל בתחום אחר. את כותבת על עצמך: "פסיכולוגיה מאוד מעניינת אותי ואם הייתי צריכה להגדיר את עצמי אז הייתי אומרת שאני קודם כל פסיכולוגית כי מה שאני עושה כל הזמן ומתעסקת בו מאוד הרבה זה תקשורת אנושית , וגם ניתוח של מצבים חברתיים , ואני גם מאוד מתעניינת באנשים , ובסיפור חיים שלהם ומאוד אוהבת ליצור קשר אישי עם בן אדם" וביחד עם זה, את שואלת האם זה אומר שתהיי "פסיכולוגית טובה" -- במובן של פסיכולוגית *קלינית* טובה. ובכן, רציתי להפנות את תשומת ליבך ש(כמו שאת בטח יודעת), יש כיום הרבה מאוד סוגים של פסיכולוגים. כלומר, "פסיכולוג טוב", לא חייב דווקא להיות פסיכולוג קליני. הוא יכול להיות גם פסיכולוג קוגניטיבי, תעסוקתי, או חברתי (או ביולוגי, או משפטי...). ואם מה שהכי מעניין אותך זה תקשורת, וניתוח מצבים חברתיים -- אז אולי את יכולה להיות דווקא פסיכולוגית חברתית טובה? או פסיכולוגית ארגונית טובה? בקיצור: למה דווקא קלינית

פסיכולוג קליני עוסק, להבנתי, בעיקר בטיפול פרטני, ובהתמודדות עם פתולוגיות ובעיות אישיות. ופסיכולוגיה קלינית היא המגמה שהכי הכי קשה להתקבל אליה (בזמני, לפחות, אנשים ממש ירקו דם). אז אם באמת הכי מעניינים אותך מצבים חברתיים -- אולי באמת כדאי לך לפנות לכיוון החברתי? זה גם מאפשר אפשרויות תעסוקתיות רבות וגם... קצת פחות קשה להתקבל. מה דעתך?

 

[מאיה הסגולה]

...

האמת אני אף פעם לא הבנתי מה עושה פסיכולוג קוגניטיבי / חברתי ? ואילו אפשרויות תעסוקה זה מאפשר. אני קראתי המון באינטרנט על התחומים האלו ורשום שזה ייעוץ והערכה בחברות אבל לא קיבלתי מושג אמיתי על המקצועות האלה באיזה תחום את המשכת אחרי התואר הראשון ?

 

[עפרונית מהודרת]

ובכן

פסיכולוג קוגניטיבי בדרך כלל עוסק במחקר. לכן זו נקראת בדרך כלל מגמה מחקרית. הוא חוקר איך אנשים חושבים. איזו עבודה זו? קודם כל, אין בזה הרבה עבודה. המעט שיש -- זה באוניברסיטה או במכללה, בתור מרצה וחוקר. ככה זה ברוב המגמות המחקריות, למשל פסיכולוגיה פיזיולוגית. הכיוון הוא: לאקדמיה. ממה שכתבת-- הבנת סיטואציות חברתיות וכו' --, לא נשמע בכלל שזה הכיוון שלך. גם השינוי שאני עשיתי -- מעבר למערכת הבריאות -- כנראה לא רלבנטי לך. קבוצה של תחומים שאני חושבת שעשויה כן לעניין אותך היא: פסיכולוג חברתי, ארגונית או תעסוקתית.פסיכולוגים כאלה עובדים במגוון מקומות. בעיקר בארגונים, וחברות גדולות. למשל: - בחברות השמה (שעוזרות לאנשים למצוא עבודה). הפסיכולוג מקבל מידע מהמעסיק על התפקיד שהוא רוצה לאייש, מראיין מועמדים לתפקיד, מאבחן את נקודות החוזק והחולשה שלהם בהתאמה לתפקיד וממליץ אם לקבלם לעבודה או לא. הוא יכול לעבוד בחברות גדולות כמו "פילת". אם עברת פעם "מרכז הערכה" לקבלה לעבודה, ראית בטח פסיכולוגים צעירים כאלה שצופים על האינטראקציה בין אנשים בצוותים, ומאבחנים מי "מנהיג" ומי מונהג. ובכלל איך אדם מסתדר עם אחרים. -פסיכולוגים ארגוניים מייעצים ומדריכים לחברות גדולות. נניח מדריכים אנשים שקודמו לתפקידי ניהול, איך לנהל את הצוותים שלהם. או מטפלים ביחסי העבודה בתוך הצוות. עוסקים בגיבוש הצוות ופתרון בעיות בין האנשים. מה שקוראים "פוליטיקה ארגונית". הם מתערבים במשברים בתוך הארגון -- למשל כשמסתבר שאחד העובדים מעל. במקרה של צמצומים, הם מייעצים לחברה איך לנהל את פיטורי העובדים כך, שיווצר נזק מינימאלי לחברה, פגיעה מינמאלית בעובד המפוטר וגם מינימום ירידה במוראל של העבודים הנשארים. וכן הלאה. אלה תפקידים מאוד דינמיים ומגוונים. בהם עובדים עם קבוצות של אנשים, ועם אנשים מתחלפים. מדובר בדרך כלל על אנשים בריאים בנפשם. יש בזה הרבה עבודה במגזר הפרטי (= יותר כסף). זה שונה מאוד מהתפקיד של פסיכולוג קליני, שעובד הרבה פעמים עם אנשים שסובלים מפתולוגיות נפשיות. עוזר בעיקר במצבי משבר. עובד באופן פרטני -- כלומר מלווה אדם אחד לאורך זמן רב. התפקידים הראשונים של פסיכולוג קליני (לפחות עד גיל 40) הם בדרך כלל במגזר הציבורי. והמשכורות בהתאם. הקליניקה הפרטית, ו"הכסף הגדול" שכולם מדמיינם -- לורב מגיעים לאט מאוד, ובשלבים מאוד מאוחרים של הקריירה. -- זהו. יש עוד מגוון תפקידים והסבות שבוגרי פסיכולוגיה יכולים לעשות: - פסיכולוגיה חינוכית - ייעוץ משפחתי וזוגי - פסיכולוגיה התפתחותית -ועוד. בכל אחד מהם ההגדרה של "פסיכולוג טוב" היא אחרת. לדעתי, לפני שאת נכנסת למערבולת התחרות על המקום במגמה לפסיכולוגיה קלינית, כדאי לפקוח עיניים ולבדוק גם את האלטרנטיבות. בהצלחה!

 

[מאיה הסגולה]

......

תודה על כל ההסבר והפירוט ........ אגב , כן מעניין אותי מערכות בריאות .., איך אפשר להגיע לשם מפסיכולוגיה ?

 

[עפרונית מהודרת]

ראי פירוט

במסר.

 

[nutmeg]

"טוב"

זה ערך סובייקטיבי, לא מדד אובייקטיבי. אותו פסיכולוג יכול להיות "טוב" עבור פלוני ו"לא טוב" לאלמוני בגדול מטפל טוב הוא מטפל שזוכר לאורך כל הטיפול למה באו אליו, אילו מטרות המטופל רוצה להשיג, מה הוא מחשיב כהתקדמות או שיפור, ודואג להביא אותו לשם בלי להתברבר בדרך.

 

[מחשבות]

אין ספק שפסיכולוג טוב יודע קודם כל להקשיב.

הקשבה אינה דבר של מה בכך. לעיתים יועצים נוטים לחשוב שניסיון חייהם נותן להם איזושהי חכמה נסתרת לומר לאחרים מה טוב. הקשבה פתוחה ולא שיפוטית מביאה קודם את האדם היושב ממול אל תוך תוכנו, יחד עם כישורים מפותחים לאמפתיה. לפעמים הפסיכולוג היועץ חושב שתיכף תגיע שאלה ושהוא חייב לחשוב מיד על דרך חדשה אליה ייצא המטופל. ממש לא. למטופל שק מלא והוא רוצה לדבר. הוא רוצה לספר, לקטר, לצרוח, לייבב, להציע נקמה, לשמוע חיזוק, אבל הרבה לדבר. לפעמים, וזו גישה אחת של מטפלים, זה הטיפול רוב רובו: להאזין. בסופו של יום, מטפל טוב יידע מתי לשתוק, אבל להקשיב כל כולו מכף רגל ועד ראש, ומתי לפתוח בהצעות זהירות מאוד, שהן אולי שיא החכמה, אבל לא תמיד מתאימות למבנה האישיות של המטופל.