פסיכולוגיה בגרוש

עמית ע

New member
פסיכולוגיה בגרוש

אתמול בתכנית הרדיו, שאל אותי אסי למה בחרתי להשמיע מכל הקטעים של קינג קרימזון את Sailor's Tale. במשך דקה הסתבכתי והתפתלתי בנסיון מגומגם לתת תשובה, עד שהרמתי ידיים ואמרתי שזה עניין של רגש ואי-אפשר להסביר. מצד שני, אני חושב שאם היה לי יותר זמן לחשוב, הייתי יכול למצוא הסבר רציונלי ואף ללמוד דבר או שניים על עצמי. יש ביטוי שאומר: "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה". על אותו משקל, אני מציע: "אמור לי מה השיר האהוב עליך ואומר לך מי אתה". מה לדעתכם אפשר ללמוד על אופיים של אנשים שהקטעים האהובים עליהם הם: I Talk to the Wind Lizard Lark's Tongue part I Discipline -או כל קטע אחר שתציעו, של קינג קרימזון ו/או הרכבי רוק מתקדם אחרים.
 

cut2

New member
LOL ../images/Emo13.gif

לגבי השאלה הראשונה, מנקודת עיניי, Disciplane, כשמו כן הוא. ובכל זאת, לאורך כל האלבום הנושא את שם השיר הזה, יש תחושה של ניגוד בין שני ערכים: מצד אחד יש את הכיוון הברור מאליו, הרציונליות, האיפוק, המשמעת, ההסתפקות במועט. אבל מצד שני, מידי פעם פריפ לא שולט בעצמו והצד הייצרי של קרימזון פורץ אחורה. הלהקה היתה מודעת לעניין, ככל הנראה, ולא לחינם נקראת הרצועה ה'חופשית' והמרדנית (במושגים של רוקנ'רול) ביותר באלבום Indisciplane. Lark's Pt. 1 האקלקטי יכול לסמל אימפולסיביות, אולי. לא, פלצני מידי. אני אפסיק כאן (ההמשך איום עוד יותר). למען האמת, התחלתי לכתוב בגלל שאני מאמין שדיסיפליין הוא האלבום שמאחוריו עומדת הכי הרבה פילוסופיה, שאני מכיר.
 
למעלה