פסטל - לא ורוד בכלל
יצא שלקרבת מקום העבודה התקבצנו לנו: 3 פועלות עמלות, 2 אמהות טריות בחופשת לידה בצירוף העגלות והטף ואחת שעוד שניה וחצי
מצטרפת גם היא לסטאטוס.
תקציר: חיכינו יותר משעה ורבע לעיקריות. קיבלנו מנת צ'ופר של 3 יחידות (ל- 6 סועדות). האוכל, באופן כללי, פושר (תרתי משמע).
ועכשיו, לחדשות בהרחבה:
הזמנו מקום ל12:30 וביקשנו לדחות אחרי שהתברר שאחת הפיציות דרשה בקול גדול גם היא לאכול בדרך.
העסקית כוללת מנת פתיחה של לחם וחמאה, ראשונה ועיקרית (תפריט ניתן לראות בפייסבוק )
הוזמנו לראשונות: 2 מנות של מיני פאסטלים, מנה אחת של טרטר טונה אדומה, סלט היום ו2 מנות ירקות בריגול.
מנת הטרטר, שאני הזמנתי, הייתה מוזרה מאוד. הדלעת הצלויה נטעמה כמו גזר והייתה לא קשורה ועל המנה היו נבטוטי כוסברה שלא הזכירו את קיומם. אני כמובן, שייכת לזן שונאי הכוסברה.
מנת הפאסטלים, שטעמתי ממנה, הייתה גם היא מאכזבת. תפיחיות ממולאות גבינה שלא טעם להן ולא ריח.
המינימליזם המשיך גם במנות העיקריות שדרשו תיבול מאסיבי - הטבח בהחלט לא מאוהב
.
מנות ירקות הבריגול התקבלו ברגשות מעורבים. אחת מהסועדות ממש לא נהנתה מהמנה והיא הוחלפה במנה של סלט היום (מנה מוצלחת, חסה אייסברג עם מלון וענבים ברוטב פסטו-אי). השנייה דיווחה שהרוטב היה משתלט ולא קשור.
בינתיים קיבלנו מנה OTH של מיני פסטלים. מחווה יפה רק שתהרגו אותי ולא אבין את ההגיון בלהוציא מנה שלה 3 תפיחיות (והן פיציות) ל- 6 סועדות. למה, למה לעשות מחווה ולצאת קמצנים?
קצת לאחר שבוצעה ההזמנה, ולאחר ש- 50% מהנוכחות בחרו לעיקרית שניצל עגל, ניגשה המלצרית והודיעה שיש להם תקלה ו... אין שניצל עגל. חזרה עם תפריטים ו..... נעלמה.
אחרי ניסיונות מרובים להשיב אותה לשולחן, תוקנה ההזמנה (והסתבר שגם שניצל עוף אין - למה לא להגיד את זה מראש?!).
בבסופו של דבר הוזמנו:
2 מנות של פילה לברק, 2 מנות המבורגר, מנת סלמון ומנת רביולי דופינה ("במילוי גבינת תום ופטרוזיליה, עם רוטב שאלוט וערמונים").
עכשיו חיכינו. וחיכינו. וחיכינו. וחיכינו. שעה ורבע לתוך הישיבה, כשאחת הפעוטות התעוררה והתחילה להביע דעתה (שוב, הקולנית) על האיחור - ביקשנו לברר את המצב. כן, תכף יוצאות המנות.
15 דקות לאחר מכן - קראנו מנהלת המשמרת שהודיעה שעוד 4 דקות יוצאות המנות.
10 דקות אחרי זה. הפעוטה ואמה ארזו מטלטליהן ועמדו לעזוב. רק אז הגיע ההמבורגר. בקשנו לארוז אותו וגם זה לקח כל כך הרבה זמן שהפעוטה ואמה עשו דרכן החוצה ואנחנו רדפנו אחריהן עם השקית.
הלברק היה מצויין, הסלמון היה טעים אבל הירקות שלצידו היו כמעט חיים ולא הרגישו מאודים. גם כאן לא היה כל תיבול.
הרביולי היה פושר ולא מוצלח.
בשלב זה ביקשנו, סוף סוף חשבון ודחינו את ההצעה לקינוח על חשבון הבית.
אחד הדברים החיוביים בארוחה הייתה שהפיצית הפרטית שלי התעוררה רק עם סיום המנה העיקרית (וכאמור, היה לה הרבהההההההה זמן לנמנם).
במעמד החשבון נתבשרנו שקיבלנו 50% הנחה בגין התקלות. נחמד מצידם אבל גם התנהלות כזו לא תחזיר אותי למקום - יהא צבעו פסטלי ככל שיהיה.
יצא שלקרבת מקום העבודה התקבצנו לנו: 3 פועלות עמלות, 2 אמהות טריות בחופשת לידה בצירוף העגלות והטף ואחת שעוד שניה וחצי
תקציר: חיכינו יותר משעה ורבע לעיקריות. קיבלנו מנת צ'ופר של 3 יחידות (ל- 6 סועדות). האוכל, באופן כללי, פושר (תרתי משמע).
ועכשיו, לחדשות בהרחבה:
הזמנו מקום ל12:30 וביקשנו לדחות אחרי שהתברר שאחת הפיציות דרשה בקול גדול גם היא לאכול בדרך.
העסקית כוללת מנת פתיחה של לחם וחמאה, ראשונה ועיקרית (תפריט ניתן לראות בפייסבוק )
הוזמנו לראשונות: 2 מנות של מיני פאסטלים, מנה אחת של טרטר טונה אדומה, סלט היום ו2 מנות ירקות בריגול.
מנת הטרטר, שאני הזמנתי, הייתה מוזרה מאוד. הדלעת הצלויה נטעמה כמו גזר והייתה לא קשורה ועל המנה היו נבטוטי כוסברה שלא הזכירו את קיומם. אני כמובן, שייכת לזן שונאי הכוסברה.
מנת הפאסטלים, שטעמתי ממנה, הייתה גם היא מאכזבת. תפיחיות ממולאות גבינה שלא טעם להן ולא ריח.
המינימליזם המשיך גם במנות העיקריות שדרשו תיבול מאסיבי - הטבח בהחלט לא מאוהב
מנות ירקות הבריגול התקבלו ברגשות מעורבים. אחת מהסועדות ממש לא נהנתה מהמנה והיא הוחלפה במנה של סלט היום (מנה מוצלחת, חסה אייסברג עם מלון וענבים ברוטב פסטו-אי). השנייה דיווחה שהרוטב היה משתלט ולא קשור.
בינתיים קיבלנו מנה OTH של מיני פסטלים. מחווה יפה רק שתהרגו אותי ולא אבין את ההגיון בלהוציא מנה שלה 3 תפיחיות (והן פיציות) ל- 6 סועדות. למה, למה לעשות מחווה ולצאת קמצנים?
קצת לאחר שבוצעה ההזמנה, ולאחר ש- 50% מהנוכחות בחרו לעיקרית שניצל עגל, ניגשה המלצרית והודיעה שיש להם תקלה ו... אין שניצל עגל. חזרה עם תפריטים ו..... נעלמה.
אחרי ניסיונות מרובים להשיב אותה לשולחן, תוקנה ההזמנה (והסתבר שגם שניצל עוף אין - למה לא להגיד את זה מראש?!).
בבסופו של דבר הוזמנו:
2 מנות של פילה לברק, 2 מנות המבורגר, מנת סלמון ומנת רביולי דופינה ("במילוי גבינת תום ופטרוזיליה, עם רוטב שאלוט וערמונים").
עכשיו חיכינו. וחיכינו. וחיכינו. וחיכינו. שעה ורבע לתוך הישיבה, כשאחת הפעוטות התעוררה והתחילה להביע דעתה (שוב, הקולנית) על האיחור - ביקשנו לברר את המצב. כן, תכף יוצאות המנות.
15 דקות לאחר מכן - קראנו מנהלת המשמרת שהודיעה שעוד 4 דקות יוצאות המנות.
10 דקות אחרי זה. הפעוטה ואמה ארזו מטלטליהן ועמדו לעזוב. רק אז הגיע ההמבורגר. בקשנו לארוז אותו וגם זה לקח כל כך הרבה זמן שהפעוטה ואמה עשו דרכן החוצה ואנחנו רדפנו אחריהן עם השקית.
הלברק היה מצויין, הסלמון היה טעים אבל הירקות שלצידו היו כמעט חיים ולא הרגישו מאודים. גם כאן לא היה כל תיבול.
הרביולי היה פושר ולא מוצלח.
בשלב זה ביקשנו, סוף סוף חשבון ודחינו את ההצעה לקינוח על חשבון הבית.
אחד הדברים החיוביים בארוחה הייתה שהפיצית הפרטית שלי התעוררה רק עם סיום המנה העיקרית (וכאמור, היה לה הרבהההההההה זמן לנמנם).
במעמד החשבון נתבשרנו שקיבלנו 50% הנחה בגין התקלות. נחמד מצידם אבל גם התנהלות כזו לא תחזיר אותי למקום - יהא צבעו פסטלי ככל שיהיה.
