הבלש חסר הבית
New member
פסטיש (מושג)
"פסטיש" (Pastiche) - חיקוי, או ערבוב. מושג מקובל באומנות, לקיחת כמה סגנונות וערבובם. פנטזייה, כך גם לפי הויקיפדיה, היא סוג של פסטיש - לוקחים כמה מאפיינים משלל תרבויות העבר (ממצרים העתיקה דרך יפן הסמוראית ועד אירופה הפיאודלית), מוסיפים כמה תפיסות אליליות מהעולם הקלאסי והמזרח הקדום, מפזרים למעלה מסרים חברתיים ואקולוגיים מודרניים, ומערבבים טוב טוב. דרואיד המו"ד למשל הוא דוגמא טוב לפסטיש כזה - לקחו מושג שנועד לתאר איש דת קלטי, ייבאו אותו לסביבה שמזכירה באופן קלוש את ימי הביניים, הוסיפו לו איבזור ותפאורה של דתות אנימיסטיות ושמאניסטיות מרחבי העולם, קצת קישוטים מתורת היסודות האריסטוטלית (אש, מים, אדמה, אוויר) ובסוף גם דחפו לו זיקה לנושא המודרני-בהחלט של שימור הסביבה והגנה על הטבע. "אחוות הזאבים" (סרט מעולה אגב, חבל שהוא דובר צפרדעית) הוא דוגמא לפסטיש בקולנוע - לוקחים את הסביבה של צרפת במאה ה18 על בסיס אירוע היסטורי (פרשת "החיה מז'אוודן" - סדרת התקפות ע"י זאב מפלצתי), מוסיפים קרבות חרבות ואומנויות לחימה אנאכרוניסטיים בעליל, ומסכמים במסר מאוד ציני לגבי דת (בסרט אמריקאי זה לא היה עובר...). מה הבעייה בפסטיש? שלפעמים הוא יוצא סתם חקייני. עולם פנטזייה ממוצע בו יש לנו את הכמו-מצרים והכמו-ויקינגים והכמו-אצטקים רק עם לחשים ואינטראקציה כלשהי ביניהם, לא מציע משהו מקורי באמת. כאן הפסטיש לא באמת מערבב ליצירה חדשה, אלא רק אומר "זה בדיוק כמו זה, אבל". בעיה נוספת היא שלעיתים הפסטיש מהווה תחליף ליצירה אמיתית - במקום לחשוב על משהו מקורי, משאילים נוסחאות קיימות, ומוסיפים להן קצת צבע ופחחות. זו הבעייה העיקרית של ספרות פנטזיית הנוסחא הנחותה - תמיד יש לנו חבורת גיבורים (או גיבור ללא חת והסייד-קיק שלו) שיוצאים למצוא משהו כדי להציל משהו ממשהו. הרעים מרושעים, הטובים צודקים, הגברים גברים, הזונות צרפתיות, והכושי המצחיק יודע שאסור לו לשבת על הספסל של אדון-לבן. מצד שני, אם שחקנים/קוראים כבר התרגלו למה לצפות, אפשר לנסות להתקיל אותם בהפוך-על-הפוך (ועל-הפוך, אם גם לזה הם התרגלו). גם ה"התקלות" הללו הופכות למאפיין פסטישי די צפוי לפעמים. כשמורקוק כתב על אלריק, הוא עשה משהו חדשני לחלוטין - במקום לוחם גיבור וחזק שמציל את הממלכה וזוכה בנסיכה, הוא הציג מכשף חלוש שהורס את הממלכה והורג את הנסיכה, אבל מאז כבר זרמו הרבה רייסטלינים במורד הביוב ואין יותר מן החידוש או העניין בקוסמים בעלי דמות היגון. אז, האם פסטשתם לאחרונה?
"פסטיש" (Pastiche) - חיקוי, או ערבוב. מושג מקובל באומנות, לקיחת כמה סגנונות וערבובם. פנטזייה, כך גם לפי הויקיפדיה, היא סוג של פסטיש - לוקחים כמה מאפיינים משלל תרבויות העבר (ממצרים העתיקה דרך יפן הסמוראית ועד אירופה הפיאודלית), מוסיפים כמה תפיסות אליליות מהעולם הקלאסי והמזרח הקדום, מפזרים למעלה מסרים חברתיים ואקולוגיים מודרניים, ומערבבים טוב טוב. דרואיד המו"ד למשל הוא דוגמא טוב לפסטיש כזה - לקחו מושג שנועד לתאר איש דת קלטי, ייבאו אותו לסביבה שמזכירה באופן קלוש את ימי הביניים, הוסיפו לו איבזור ותפאורה של דתות אנימיסטיות ושמאניסטיות מרחבי העולם, קצת קישוטים מתורת היסודות האריסטוטלית (אש, מים, אדמה, אוויר) ובסוף גם דחפו לו זיקה לנושא המודרני-בהחלט של שימור הסביבה והגנה על הטבע. "אחוות הזאבים" (סרט מעולה אגב, חבל שהוא דובר צפרדעית) הוא דוגמא לפסטיש בקולנוע - לוקחים את הסביבה של צרפת במאה ה18 על בסיס אירוע היסטורי (פרשת "החיה מז'אוודן" - סדרת התקפות ע"י זאב מפלצתי), מוסיפים קרבות חרבות ואומנויות לחימה אנאכרוניסטיים בעליל, ומסכמים במסר מאוד ציני לגבי דת (בסרט אמריקאי זה לא היה עובר...). מה הבעייה בפסטיש? שלפעמים הוא יוצא סתם חקייני. עולם פנטזייה ממוצע בו יש לנו את הכמו-מצרים והכמו-ויקינגים והכמו-אצטקים רק עם לחשים ואינטראקציה כלשהי ביניהם, לא מציע משהו מקורי באמת. כאן הפסטיש לא באמת מערבב ליצירה חדשה, אלא רק אומר "זה בדיוק כמו זה, אבל". בעיה נוספת היא שלעיתים הפסטיש מהווה תחליף ליצירה אמיתית - במקום לחשוב על משהו מקורי, משאילים נוסחאות קיימות, ומוסיפים להן קצת צבע ופחחות. זו הבעייה העיקרית של ספרות פנטזיית הנוסחא הנחותה - תמיד יש לנו חבורת גיבורים (או גיבור ללא חת והסייד-קיק שלו) שיוצאים למצוא משהו כדי להציל משהו ממשהו. הרעים מרושעים, הטובים צודקים, הגברים גברים, הזונות צרפתיות, והכושי המצחיק יודע שאסור לו לשבת על הספסל של אדון-לבן. מצד שני, אם שחקנים/קוראים כבר התרגלו למה לצפות, אפשר לנסות להתקיל אותם בהפוך-על-הפוך (ועל-הפוך, אם גם לזה הם התרגלו). גם ה"התקלות" הללו הופכות למאפיין פסטישי די צפוי לפעמים. כשמורקוק כתב על אלריק, הוא עשה משהו חדשני לחלוטין - במקום לוחם גיבור וחזק שמציל את הממלכה וזוכה בנסיכה, הוא הציג מכשף חלוש שהורס את הממלכה והורג את הנסיכה, אבל מאז כבר זרמו הרבה רייסטלינים במורד הביוב ואין יותר מן החידוש או העניין בקוסמים בעלי דמות היגון. אז, האם פסטשתם לאחרונה?