פסח...
אחותי חוגגת עם אבא (היא מנהלת רשימת תורנות בין ההורים שלנו להורים של בעלה) אני ובעלי הולכים למשפחתו, הזמנו את אמא להצטרף והיא לא רוצה בגלל שהיא פרנואידית כלפי כמה מהאנשים שיהיו שם. בשנה שעברה עשיתי את הסדר אצלי- השנה מכל מיני סיבות אני לא יכולה. אין מצב שנגיע אליה. עצוב לי שהיא תהיה לבד. כחלק מהמחלה הלא מטופלת שלה היא מכלה בשיטתיות כל קשר אנושי שיש לה, מפתחת פרנויה בעיקר כלפי האנשים היותר אוהבים אותה, החברים היותר נחמדים שלי ושל אחותי. והיא לבד. בעלי אומר "היא כמו מישהו שדוקר את עצמו ואחר כך אומר שכואב לו" וזה כל כך נכון. ועצוב.
אחותי חוגגת עם אבא (היא מנהלת רשימת תורנות בין ההורים שלנו להורים של בעלה) אני ובעלי הולכים למשפחתו, הזמנו את אמא להצטרף והיא לא רוצה בגלל שהיא פרנואידית כלפי כמה מהאנשים שיהיו שם. בשנה שעברה עשיתי את הסדר אצלי- השנה מכל מיני סיבות אני לא יכולה. אין מצב שנגיע אליה. עצוב לי שהיא תהיה לבד. כחלק מהמחלה הלא מטופלת שלה היא מכלה בשיטתיות כל קשר אנושי שיש לה, מפתחת פרנויה בעיקר כלפי האנשים היותר אוהבים אותה, החברים היותר נחמדים שלי ושל אחותי. והיא לבד. בעלי אומר "היא כמו מישהו שדוקר את עצמו ואחר כך אומר שכואב לו" וזה כל כך נכון. ועצוב.
