הודו יש רק אחת, הודים יש הרבה...
דלהי...דלהי בימים אלה מתכוננת לקיץ, שעד הימים האחרונים הטמפרטוה היתה סביב 32-34 מעלות אבל היום אפשר היה להרגיש בעליה - 37 מעלות. זה לקראת החמסינים שהולכים פה במאי - 45-46 מעלות. גם ההפסקות חשמל התחילו - מה שאומר שהתחיל הקיץ. בשמחה ובששון אנחנו ממשיכים לספור פה את האנשים (משימה לא קלה בכלל). עכשיו זה כבר די פורמאלי שיש 1.027 מיליארד אנשים בהודו. המספר הזה נכון ללפני שנתיים בערך, כך שעכשיו יש עוד כמה מיליונים. ובהינדי אומרים 102 לאאק אנשים (LACK אחד זה 100,000) או 0.1027 קרול אנשים (CROL זה 10 מיליון). בכל מקרה, זה הרבה מאוד. כידוע, בהודו לא משעמם ולו לרגע אחד. מספיק לעמוד ברחוב ולהסתכל ולא להאמין. זה מה שעברתי בכמה ימים: 1. נסעתי עם אחד העובדים ופתאום ראינו התקהלות בצד השני של הכביש. אדם שכב מתחת לגלגלים של אוטובוס (נדרס למוות) וכל האנשים מסתכלים מהצד ולא עושים כלום. 2. במשאית שהקבינה שלה פתוחה לגמרי ישנו בלילה 3 אנשים מאחורה. הכול פתוח, הם ישנים על רמפה של ברזל, יורד עליהם גשם וזה לא מפריע להירדם. גם כל פעם שהנהג נותן ברקס והראש שלהם נדפק מקדימה - לא מפריע לעובדה שהם נמים את שנת הלילה. 3. פפסי הורידו מחירים באגרה - 5 רופי (חצי שקל) ל-300 מ"ל בקבוק. מה שמזכיר לי שהודי ממוצע יעשה הכל כדי לחסוך כמה רופים. למשל יסע לאגרה לקנות קולה... 4. ביקור בטאג' מאהל עם המארח שלי, אשתו, 2 הילדים שלו, חבר לצוות, אחות של בת דודה של אשתו של המארח (ככה זה בהודו - משפחה אחת גדולה) והבן של אחות של בת דודה של אשתו של המארח. 3 וחצי שעות נסיעה לכל כיוון. אני ישבתי מאחורה עם אבו ואהו הילדים ושיחקנו משחקים. 5. הלכנו לחגוג במקום בכי טוב בדלהי לאכול בשר. הזמנו דג וקבב עז. בחיי, השמן שהוא טיגן בו את הבשר היה כל כך שחור - לא הייתי משתמש בו לאופנוע שלי. הדג היה טעים וגם העז. בלי שום קילקולי קיבה עד עכשיו ! 6. הפסקת חשמל כשהייתי במעלית. אז פשוט פתחתי את הדלתות ביד ויצאתי. בשלום. עד כאן מדלהי העמוסה (ידעתם שבדלהי יותר כלי רכב מכל השלושת המטרופולינים יחד - כלכתה,מדרס ובומבי ???), חוויות נוספות בהמשך, אופיר