פסח מתקרב ( אולי ט'?)

  • פותח הנושא ל3
  • פורסם בתאריך

ל3

New member
פסח מתקרב ( אולי ט'?)

זה הפסח הראשון שלי עם "ההפרעה" ולמרות שאני כבר בת 34 היא פרצה אצלי רק לפני פחות משנה. הפסח הזה אני והיא נשב יחד לשולחן ואני לא יודעת מי משתינו תתפוס יותר מקום. אני מתה מפחד שהשולחן יהיה מוצף במאכלים ואני אוכל ואוכל ואז כל הצמצום שלי והשמירה תהרס. ואם לא אוכל אז איך אסתיר את זה שאני לא אוכל הרי כולם ישאלו ובכלל בטוח שלא יהיה צורך בהסתרה כי אני די בחורה של שחור ולבן- אם אני אוכלת אז כאילו משהו מעוות במוח אומר לי יאלה אכלת כבר אז תאכלי היום מה שמתחשק לך ומחר תצמצמי וזה בטח מה שיקרה אני אוכל בלי הכרה. אבל לא רוצה שזה יקרה, רוצה להיות מסוגלת להרגיש שאני מתאפקת, שונה מאחרים, חזקה יותר מהם ומכל האוכל הזה על השולחן. לא יודעת מה לחשוב ומה יהיה. כן רוצה את המפגש המשפחתי רק בלי החלק הקלורי של העניין
אוףףףף תמיד בכל טוב יש גם רע
 
היי

לא לאכול זה לא חוזק. אין חוזק או גבורה בלהמנע מאוכל,
בטח לא בסעודת חג משפחתית.
יש חוזק בלאכול לפי מידה, לאכול בצורה בריאה.
אבל לא לאכול? בארוחת חג? זה לא חוזק.
זו חולשה. חולשה מול החולי הארור הזה. חולשה מול המחשבות הטיפשיות שנגרמות מההפרעה.

את יכולה לבחור, אם לשבת בשולחן בתור את עצמך, להביא את מי שאת בפנים, מה שאת- המחשבות, היכולות, התכונות
או את המחלה.
היא לא חייבת לשבת שם יחד איתך.

מציעה לך לשבת ולכתוב לעצמך איך התנהגת בליל הסדר הקודם ובזה שלפניו. מי היית, מה עשית.
ולחשוב איך את משחזרת את אותה ההתנהגות גם השנה,
בלי קשר לחולי.

זה הרי חג החירות...
 

TinaBa

New member
וואו


כמה שאת צודקת...
בטוחה שעוד בנות יכולות להיעזר במה שכתבת פה.

[נראה לי שאני הולכת לשנן כל החג בערך: "לא לאכול זה לא חוזק, זאת חולשה מול החולי"]
 
למעלה