פסח מצה ומרור

[מ ש כ י ת]

פסח מצה ומרור

ככה לכבוד פסח שמגיע, אולי תספרו לנו איזה מסורות (טוב נו, חוץ מהבסיסה) נשמרות אצלכם

אצלנו יש די הרבה: קודם כל הלַאלֵיק שאבא שלי מכין מהפרות היבשים והפיצוחים של ט"ו בשבט שנקנו במיוחד לא קלויים, כותש אותם טוב טוב בעלי ומכתש, מוסיף קצת מי זַהר, עלי ורדים ועוד כל מיני תבלינים סודיים ומכין כדורונים. אח"כ כמובן שחיטת כבש, כל שנה בפסח מגיע השוחט, שוחט את הכבש ואבא שלי מורח קצת דם על המשקוף למען ימשיך ויפסח עלינו... מחלקי הכבש אמא שלי ה"לא טריפוליטאית" מכינה מטעמי חג, את הזרוע מבשלת שלמה בסיר מיוחד וענק (ואח"כ בליל הסדר כולם רבים על המעדן), מהקיבה עושים עַסְבָן כמובן, מהלשון ומשאר החלקים החיצוניים כל מיני מטעמים ומעדנים, הלִייָה למנגל כמובן אבל גם מתבלים איתה אורז ועוד תבשילים, את הכבד והרִייָה, אבא שלי צולה בפְרְן ובליל הסדר כל אחד מקבל חתיכה קטנה (וגם על זה כולם כמובן רבים), משאר החלקים הפנימיים עושים מְצ'וּמָה ועוד כהנה וכהנה תבשילים מעלי ריר. גולת הכותרת אצלנו הוא ה"פְרְן" שבו אבא שלי מכין כבר שנים רבות את ה"פְטֵיר" המצות השמורות לליל הסדר וכמובן לכל החג, אתם צריכים לראות איך השכנים עומדים ומזילים ריר על ה"פיתות" של ארביב... שנים אני לשתי את הבצק עד שיצאה לי הכתף מהמקום

, היום יש לי ילדות

גדולות שרבות על הזכות הזו. אבא שלי מתעקש לא לתת לאף אחד להדביק את המצות אבל אחי ובעלי מתלמדים אצלו כבר כמה שנים בתקווה שאחרי מאה ועשרים יהיה מי שישמר את המורשת. ובסדר עצמו, מי שלא חטף ת'קערה בראש - שיקום, אף אחד לא קם...

 

[שוש האחת]

אוך אוך משכית

גם אני מחכה לפסח רק בגלל הפטייר בעלי הכין לי אצל אמא שלו פרינה(טבון) ובכל שנה אני קונה קמח מזיתן ומכינה את הפטאייר האלה כל הילדים מחכים לתנור הראשון כי אני מכינה להם קטנים קודם כל כן את הכרשה אני עושה עסבנה יאמיייייייייייייי וביום החג בצהריים כולם מחכים לאורז עם החאדייר והכבש שזה מעדן בפני עצמו.................. טפי בעלי הטוניסאי נהנה לתת לכל אחד בראש עם הסאבת קאללק זו הזדמנות לתת לכן בראש

נ.ב אני לשה ובעלי הטוניסאי מדביק אותן

 

[טאKילה]

עשית לי דמעות ...../images/Emo3.gif

אני לשתי את הבצק הזה הרבה שנים, וכשנמאס לי, נהגתי לשקר ולומר שאני בתקופת מחזור. את הבצק המיוחד הזה חובה ללוש כשאישה טהורה, חובה לנענע את הבצק עד הדבקת הפטאיירה האחרונה, אחרת זה נחשב לחמץ, תהליך האפיה היה מאוד מרגש כולנו היינו מתקבצים סביב הפארן ומחכים לאיזה בונוס לפני ליל הסדר. את הקמח הוריי נהגו לקנות בחנות מיוחדת בשוק נתניה. הפראן היה לנו בחצר הבית, קודם לכן מרכז הכנת הפטאייר היה אצל סבתא שלי, כשהיא נפטרה אחי בנה פראן בחצר, מפח מגולבן נגד חלודה, ויצק סביבו חימר ולבנים.. כבר כמה שנים אין לי הורים, והפטאייר עבורי רק זיכרונות מהעבר. אוחחחחחחח להיזכר ולחייך, להיזכר ולהזיל דמעה. אני זוכרת עוד בהיותי ילדה, היינו מאכילים את הטלה עד שגדל וכשמגיע רגע השחיטה, לפני הדם היה ים של דמעות מהבכי שלנו. אני זוכרת כשהשוחט היה בא שוחט ומנפח את הריאה נדמה לי עם הפה שלו, והיה לנו מישו קבוע שבא לנקות את המוכ'אר כדי שיהיה כשר לאכילה. את הפרווה אמא שלי ניקתה ועשתה מהם שטיחונים. והבשר נדמה לי שחוץ מהפעמון הכל נאכל עד תום.

עאקבל דהאייר ואנאצ'אם וזרארק'ם חאיין