פסח - זכרונות

[קולות]

גיבוש קונספציות

אשמח אם תשתף אותי בגיבוש הקונספציה. אותנו. לאחרונה גיבשתי לי דעה מסויימת על העברה בין דורית. אפשר להמשיך לחשוב ביחד. ייתכן ויהייה מקום לשתף את חברי הפורום שלך. שלי אשפים בנושא. וכן, אני עדיין לפעמים כאן, עוקבת בשקט ובעניין. גם מכאן וגם משם. חירות שמחה לך אלי, וחג שמח גם. מיכל.

 

[אתאיסט עם ציציות]

מה זה מדוייק !../images/Emo82.gif

רק חבל שאצלי זה לא בלשון עבר עדיין, אבל היה כיף גם בגירסא החרדית. 4 כוסות, 4 קושיות. (בשנה הבאה: 4 כוסיות) אורחים נחמדים, וקיבלתי המון מחמאות על האוכל, (אני בישלתי) ואל תהי משימה זו קלה בעיניכם: אין להשתמש בתבלינים (למעט פלפל שחור ומלח) אין להשתמש בירק שאינו קלוף (עשבי תיבול

) וחג, ואני עורך הסדר, אז אי אפשר לתקן תוך כדי. וראיתי בבית הכנסת מישהוא מחברי הפורום |סוד| להתראות במפגש >אתאיסט ממלא אחר הכתוב "יהללך זר, וָלא, פיך" <

 

[אלי פלס]

הייתי לחוץ מהתגובה שלך...

חשבתי שאולי אני סנילי ואתה תבוא ותסתור את התיאור שלי... (יש לי ניחוש מי היה אצלך בבית הכנסת

)

 

[לידול]

ביעור חמץ שלי

אחרי בדיקת חמץ, כשכולם אמרו "כל חמירא וחמיעא", אמרתי גם אני. לא רציתי להפוך את הלחם שבבית שלי ל"עפרא דארעא". אבל בנוסח היה כתוב שזה רק על חמץ "דלא ראיתה ודלא ידעתיה" אז לא דאגתי... התאפקתי לא להתפוצץ מצחוק תוך כדי שאמרתי את זה. אחר כך בסדר כשהגענו ל"עבדים היינו לפרעה במצרים" חשבתי על העבדות שהייתי בה ועל השחרור הפרטי שהיה לי, ואמרתי בקול ובכוונה "ואילו לא הוציא (הקדוש ברוך הוא) את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו עבדים היינו לפרעה במצרים"

 

[אחר]

שאלה ותשובה

היום בבוקר, בסעודת החג, אבא שלי שאל אותי איזה מהארבע בנים אני. עניתי לו שאני לא שייך לאף אחד מהם כיון שכולם שואלים "מה" ואף אחד לא שואל "האם?". האמת היא שלרוב אני נמנע מהתנצחויות עם אבא שלי, במיוחד בנוכחות אחיי הקטנים, אבל פשוט לא יכולתי להתאפק. א גוט´ן מועד

 

[אלי פלס]

ואם כבר בבנים עסקינן...

בערב החג התקשרתי לאחי כדי לאחל לו חג שמח. ואז הוא אמר לי שההורים שלי מחכים לטלפון מהבן הרשע

(הוא מיד אמר שהוא היה ציני אבל אני לקחתי את זה כמחמאה)

 

[קולות]

וצלצלת?

 

[אלי פלס]

לא

אולי אני טועה אבל קיבלתי החלטה שלא ליצור אתם יותר קשר... הם אנשים בוגרים שמקבלים החלטות ואני מכבד את הבחירה שלהם...

 

[האהבה]

הבן הרשע

בכל שנה בסדר היינו מנתחים את כל הטקסטים, אז למרות שהייתי עם בני דודים מרוחקים--לא דתיים-- לא יכלתי להתאפק וניתחתי את האמור--למרות שהם סך הכל מיהרו לחלק של האוכל... כשהגענו לבן הרשע

ציינתי, שנאמר לו--ש"אילו היה שם-- לא היה נגאל" מכאן-- שהוא לא היה שם! ולכן הוא דווקא חכם, הבן הרשע--הוא רק מנסה להראות להם שגם הם לא היו שם.. הוא הדמות החביבה עליי בכל העסק. ובכלל היה נחמד לבלות את הסדר בצורה חופשית יותר--מבחירה שלי לא הייתי עם המשפחה שלי. השנה זכיתי לדון בתאוריות הסטוריות על משה,המנהיג הפוליטי הגדול,שהצליח לאחד את העבדים

על ידי יצירת דת מהפכנית "מתחילה עובדי אלילים היו אבותינו..." ולאחר הרעיון של אל אחד--כל העבדים הצליחו להתאחד במרד. הדת הייתה כה חזקה, שהחזיקה אלפי שנה. אמנם איני מסכימה עם הדעה הזאת... (אישית אני חושבת כי הכל התפתח ממגילות וכתבים שנכתבו בעבר הרחוק לא כמגילות תיעודיות אלא יותר כיצירות ספרותיות ואגדות), אך בכל מקרה-- היה לי סדר מעניין! מקוה שגם לכולכם...

האהבה

 

[אלעזר33]

ואפילו כולנו חכמים, כולנו....

כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה ויוצאים בשאלה, מצווה עלינו לספר ב... מאד מרגש ונוסטלגי, כוללל משפטים אימהיים מוכרים, אצלי עטראומה של ניקוי הספרים, היתה בלתי נגמרת , כי באמצע הייתי נגרר לקרוא חצי מהם.... >אלעזר33 מודה בכנות שהוא מקנא באלי[עיזר?] שזכה לאפות מצות עם הרב לנדא, [לא יעזור, בחור ישיבה נשאר בחור ישיבה...]<

 

[אלי פלס]

כן כן...אליעזר

אני לא בטוח שיש לך במה לקנא...

 

[חנה של ליאור]

וואו, איזה תאור מדהים...

ולמרות שלא עברתי את הכל בעצמי - אני מצליחה להבין על מה אתה מדבר. אצלינו אמא שלי לא ניהלה את הנקיון אלא אני, בעיקר בגלל שאני יותר בלעבוסטע ממנה (שבחים עצמיים בסגנון אתאיסט) ולכן זה יוצא נקי יותר ומהר יותר. אין לי ממש טראומות מזה. הטארומות יותר קשורות לשנים בהם לא אני ניהלתי את המערכה. כיום אני כבר לא מגיע לעשות סדר ומשאירה את ההורים שלי להתגבר על המהומה לבד. הם רק שני אנשים בבית אבל מהומה יש הרבה. לליל הסדר אנחנו מגיעים פעם בשנתיים. לא נורא, שורדים... (לא בטוחה שליאור יסכים איתי בנקודה זאת) השנה היינו ב"צד" השני. הייתה ארוחת ערב נעימה עם מרק קניידלעך. אבא של ליאור לקח פיסת מצה כדי להרגיש חג אבל לא יותר מזה. לא הוקראה ההגדה ואף אחד לא הרגיש בחסרונה. היה נעים וחגיגי ורק שיר היתה קצת עצבנית. בשנה הבאה - בירושלים.

 

[דידית]

במקרה השנה לא היה לי נחמד.

כי לא חגגתי עם המשפחה. אבל כל שנה ליל הסדר זה הזמן הכי נחמד שיכול להיות. כל המשפחה יושבת יחד כולם כולם מגיעים. את הפרושים משאירים לבוקר שלמחרת וקוראים את ההגדה "בזריזות" כי זה פיקוח נפש (כולם מורעבים) בסעודה נחמד מאד אמנם שרויה לא אוכלים. אבל יש הרבה דברים אחרים כולל קולה ושאר מיני ירקות. ירקות ופרות מסתפקים בשטיפתם ולא מקלפים.אוכלים חלבי ומורחים על המצה הרבה אבוקדו. מה שאני הכי אוהבת זה קטע השירה אחרי הסעודה. שאז שרים כולם ביחד האוירה הזאת של הביחד,השוני הזה עם המצות,קצת חוסר הנוחות נעים לי משום מה. לא מבינה למה הורסים את החג המתוק הזה עם טרור של שרויה ונשק של סודה. דידית.

 

[טוב]

אלי, תיאור מקסים

ובאשר לפסח שלי, חגגתי אצל הורי בכייף פסח כהילכתו, אך אל דאגה, כשהגענו ל: "כל שלא אמר שלושה אלו לא יצא ידי חובה.. ואלו הן: פסח, מצה ומרור" אז פשוט לא אמרתי. אז כנראה שלא יצאתי ידי חובה. (ואם להיות כנים, אז גם נרדמתי אחרי הכוס השניה).