פסח והרחבת המשפחה

[אדומה2]

פסח והרחבת המשפחה

רגע, רגע, לא לקפוץ, אין לי חדשות בעניין הרחבת המשפחה בסגנון של פרח75- הבמה כולה שלך פרח יקרה בעניין זה.

פשוט החגים הקרבים, וכן, יש אכן דיבורים על תינוקי/תינוקת בקרוב, ושני עניינים אלו גורמים לי לחשוב, בין השאר, על המשפחה שנותרה לי. לאימא שלי לא היו אחים או אחיות, יש לה 2 בנות דודות איתן גדלה והייתה מאוד קרובה אליהן. לכל אחת מהן יש 3 ילדים, כולם בני 35 ומעלה, עם משפחות וכיו"ב. מעולם לא הרגשתי קרובה אליהם, מעולם לא הרגשתי משפחה שלהם, ועכשיו, שאין את ההורים ש"מכריחים" אותי ללכת אליהם בראש השנה או בפסח, סגרתי את העניין הזה. כלומר, לא הרמטית, כי בכל זאת בעיקר אחת מהן עזרה לנו מאוד בכל מה שהיה קשור לטיפול באבא שלי ואני אף פעם לא אשכח לה את נאמנותה למשפחה שלי. אז אנחנו בקשר וכזה, אבל לא מעבר. לאבא שלי יש 2 אחים: אחד מהם לא בקשר איתי בכלל כי יש לו סרטים בחיים המופרעים שלו שחבל על הזמן, והשני נשוי לאישה שדווקא כן שומרת איתי על קשר, אבל איך לומר- החומר האנושי שם מאוד גורם לי לחשוב פעמיים לפני שאני יוצרת איתם קשר. הם בסדר, עוד איכשהו (היא איך לומר, ניחנה בנימוסים מינימלים, אולי יום אחד אם נעשה שרשור "איזה דודה עושה הכי הרבה פאדיחות ליד שולחן האוכל/בזמן שרואים טלויזיה" אני אציין כמה פרטים...), אבל הילדים שלהם הם מכה..... והבת דודה שהייתה פעם חברה קרובה שלי, שהייתה בת בית אצלנו, נכנסה לרשימה שחורה אצלי (והיא בנתיים ביחידה שם) כשהתחילה לעשות לי חשבונות מטופשים מיד אחרי שאימא שלי נפטרה, ושלא טרחה להגיע לשבעה על אבא שלי וללוויה שלו! ויש כמובן את אח שלי. ועכשיו, כשאני חושבת על ילדים, כשאני חושבת על הצד שלי במשפחה, אני פתאום מרגישה צורך ליצור לי משהו שלפחות יזכיר לי את השורשים שלי. יש לי משפחה עם בן זוגי, והיא תתרחב. אבל מה עם השורשים שלי? מה עם לשבת עם אנשים שהכירו את הוריי עוד לפני שאני הכרתי אותם ולשוחח עליהם או על כל מיני דברים אחרים? לא יודעת, פתאום אני מרגישה שאני רוצה לחדש קשר, אבל אני מאוד מהססת כי גם אני לא בטוחה איך לעשות את זה, ואיך לשים גבולות כדי לא להיפגע ולא להתעצבן שוב. והאמת? חמותי ספרה אותנו לארוחת חג למחרת הסדר, כאילו זה מובן מאליו שאנחנו מגיעים. אני אמרתי שאולי נלך לצד השני של המשפחה, והיא הסתכלה עליי במין חצי חיוך לועג ושאלה "איזו משפחה?" וכשעניתי לה בנות הדודות של אימא שלי, היא ככה קצת ביטלה את זה "זה לא המשפחה שלך". אז אני מבינה שזה לא נעשה כדי לפגוע, אבל זה עצבן אותי והעציב אותי בו זמנית. אני רוצה גם משפחה. אפילו אם זה קצת, אפילו אם זה משהו חלקי. אני רק לא רוצה להגיע למקום שהייתי בו לפני שחתכתי את החלק שלי במשפחות האלה, מקום שבו התעצבנתי יותר ממה שאהבתי, נגעלתי יותר ממה שכיבדתי, ולא רציתי קשר עם האנשים הללו כל עוד אני חיה. אולי יש לכן עיצות?

 

[Darkmatter]

היי

אני מבינה מאוד את הרצון שלך להכיר יותר טוב את הוריך שנפטרו. כי הזכרון שלהם באיזשהו מקום מתחיל לדהות, ואת לא רוצה שזה יקרה. את רוצה להתחבר אליהם שוב דרך אנשים קרובים אליהם וע"י כך להרגיש שוב גם את המשפחה שלך ולא רק את משפחת בעלך. חבל שאין לך כ"כ קשר עם הקרובים שלך. מצד שני, נשמע שהם לא מזהירים יותר מדי, מה? אבל... בטח יש כאלו פחות נוראיים מאחרים, ואולי תופתעי לטובה מחלקם. אחרי הכל, עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה שדיברת כמו שצריך עם חלקם, לא? אני חושבת שכדאי לך לתת לזה צ'אנס כי באמת נראה לי שזה חשוב לך להתחבר למשפחה שלך מחדש, ותוך כדי להתחבר גם להוריך, אז אני מציעה לך ללכת על זה. אחרי הכל, אין כ"כ מה להפסיד, ושוב, יכולות להיות הפתעות חיוביות.

בקשר לארוחה אצל חמותך, זה היה משפט ממש חסר טקט. חחחחח... אני בטוחה שהיא לא התכוונה לזה ככה, אבל אנשים הם פשוט חסרי טקט לחלוטין. תדוני על זה עם בעלך, ותגיעו להחלטה מה עושים. אולי תלכי לארוחה הזאת עד שתתכנני משהו אחר עם קרוביך. בכל מקרה, אל תקחי קשה את חמותך ותנסי לתת הזדמנות נוספת לקרוביך.... חג שמח!!!!!!!!!!

אוהבת.