לוגיין אבלר
New member
פנקת בדור הצעיר
בדרך כלל אני מגיע לאורווה בימי שישי או בערבים ככה שאני רוכב לבד או עם המדריכים עצמם.בשבוע שעבר קיבלתי חופש מהעבודה וניצלתי את הזמן לרכיבה.הגעתי לאורווה בצהריים בשעות שבהם נערכים שיעורים לילדים הצעירים יותר (אני מדבר על ילדים בני 10-12) ומה שראיתי שם הדהים אותי. חבורה של ילדים תובעים במפגיע מהמדריכה לרכב על סוס X או לא לרכב על סוסה Y,לעשות שיעור כזה ולא אחר ובכלל מתנהגים כאדונים קטנים.ביקשו ממני לעזור לילדים הקטנים עם הכנת הסוסים ולהדריך אותם בכל מה שקשור לניקוי ואיכוף (באורווה שלנו השיעור בד"כ מתחיל מהבאת הסוס ואיכופו) ואני כמובן הסכמתי.כך מצאתי את עצמי עם ילדה כבת 10-11 שבידענות מדהימה אילתרה קשר כלשהו, חטפה מברשת רכה והחלה במרץ לשפשף את אחורי הסוסה שלה.כשעצרתי אותה והתרתי את הקשירה שאלתי "לימדו אתכם לקשור סוס?"-"כן" המשכתי "לימדו אתכם איך מנקים סוס?"-"כן".פה התבלבתי,האמנם המדריכים שאני מכבד כלכך לא מלמדים ילדים איך לטפל נכון בסוס? "אז למה קשרת את הסוס בצורה כזאת? את לא חושבת שצריך קודם מברשת קשה?" המשכתי לשאול,התשובה הדהימה אותי,"מה זה משנה,אין לי כוח לאכף אני כבר רוצה לרכב!".לא הועילו כל התלונות וההתחצפויות שלה,הכרחתי אותה לקשור מחדש את הסוסה,להבריש אותה כראוי ולא לחפף אפילו פעם אחת בתהליך.מדי פעם העפתי מבט על המדריכה שהתרוצצה הלוך ושוב ותיקנה את טעויות הילדים כשברקע קריאות בסגנון "אני רוכב עליה היום ולא אכפת לי". הסתיים האיכוף והילדים פנו אחר כבוד למנז',אני התעסקתי באיכוף הסוסה שלי ועליתי לרכב במנז' סמוך.הייתי עסוק עם הסוסה ולא התייחסתי כלכך לצעקות שבאו מצד הילדים,אבל כשהחלק האינטנסיבי של הרכיבה שלי נגמר התחלתי לצפות בשיעור.הינה דגומה למה שהתרחש שם,ילד ישב על סוסה שפסעה לה בשלווה לאורך הגדר ודירבן אותה ללא תועלת כשהוא מושך בפיה בפראות(לא,לא היה לסוסה מתג,רק ראשית בית שחוברו אליה מושכות,למזלה של הסוסה) וצורח בקול גדול שהוא רוצה להחליף את הסוסה המעצבנת הזאת כי היא לא עושה מה שהוא אומר לה.אילו אני במקום המדריכה הילד כבר היה יושב על ספסל חלק ניכר מהשיעור עד שהיה לומד קצת משמעת.אבל המדריכה ניסתה לשדל אותו,להסביר לו ולתמרן אותו שיעשה בסך הכל מה שהיא אומרת. נקפוץ לרגע מהתמונה הזאת לפורום,בזמנו סיפרתי לכם על מדריך שהיה לי שהציב לתמידה אולטימטום "או שאת עושה מה שאני אומר או שאת הולכת" הילדה ירדה מהסוס והלכה.רוב המגיבים לשרשור ההוא פסקו כי המדריך עשה טעות ובמקום להיות כלכך נוקשה עם הילדה היה צריך לדבר איתה ולשכנע אותה. בחזרה לשיעור של הילדים-צעקות,וויכוחים ותלונות היו פסקול חביב לשיעור,אם הילדים למדו שם משהו אז זה שמיתרי הקול הצעירים לשהם יכולים להגיע לרמות מרשימות למדי. פינוק היתר הזה הוא מעבר לבינתי,כאדם ש"קנה" את שיעורי הרכיבה שלו בזיעה מגיל צעיר התייחסתי (ואני מתייחס) לכל שיעור כמשהו חשוב ורציני,בגילם לא עלה אפילו על דעתי לא להסכים עם המדריך,ועם כמות הידע שיש לידים האלה (כמות ששואפת לאפס) הם צריכים לשמוח על דבר שלמדו,ככה הייתי אני ושאר החברים שלי שהיו מבלים יום שלם בניקוי אורוות כדי לזכות בשיעור המיוחל. זה רק אני או ש "העפה" של ילד בעייתי או שניים יהפכו את השאר לצייתנים יותר ותובעניים פחות? או שאני נוקשה מידי? וצריך להמשיך לשכנע ילדים להקשיב ולפעול לפי המדריך, כי הרי גם ככה כמות התלמידים לא בשמים (ותלמידים זה כסף,עבודה והמשך קיומה של החווה כאורווה של קיבוץ). באופן אישי אני מעדיף להפטר מכמה "חאפרים בפוטנציה",להשליט משמעת רצינית יותר וללמד ילדים להעריך את את הסוסים והמדריך.אם המחיר הוא אובדן של רוכב צעיר או שניים,זה מחיר סביר מבחינתי. מה דעתכם? האם חוסר המשמעת הזה והפנקת נמצאים גם באורוות שלכם? (הכוונה לאלה שרוכבים/מדריכים באורוות בית ספר) ואם כן מה המדריכים עושים בנידון? אגב,מאוחר יותר התקיים שיעור למבוגרים (30+) שהתחילו לעסוק ברכיבה,הם נראו כמו ילדים קטנים ונרגשים כשהם בולעים בצמא כל מה שהמדריכה אומרת.בקיצור-ילדים טובים.
בדרך כלל אני מגיע לאורווה בימי שישי או בערבים ככה שאני רוכב לבד או עם המדריכים עצמם.בשבוע שעבר קיבלתי חופש מהעבודה וניצלתי את הזמן לרכיבה.הגעתי לאורווה בצהריים בשעות שבהם נערכים שיעורים לילדים הצעירים יותר (אני מדבר על ילדים בני 10-12) ומה שראיתי שם הדהים אותי. חבורה של ילדים תובעים במפגיע מהמדריכה לרכב על סוס X או לא לרכב על סוסה Y,לעשות שיעור כזה ולא אחר ובכלל מתנהגים כאדונים קטנים.ביקשו ממני לעזור לילדים הקטנים עם הכנת הסוסים ולהדריך אותם בכל מה שקשור לניקוי ואיכוף (באורווה שלנו השיעור בד"כ מתחיל מהבאת הסוס ואיכופו) ואני כמובן הסכמתי.כך מצאתי את עצמי עם ילדה כבת 10-11 שבידענות מדהימה אילתרה קשר כלשהו, חטפה מברשת רכה והחלה במרץ לשפשף את אחורי הסוסה שלה.כשעצרתי אותה והתרתי את הקשירה שאלתי "לימדו אתכם לקשור סוס?"-"כן" המשכתי "לימדו אתכם איך מנקים סוס?"-"כן".פה התבלבתי,האמנם המדריכים שאני מכבד כלכך לא מלמדים ילדים איך לטפל נכון בסוס? "אז למה קשרת את הסוס בצורה כזאת? את לא חושבת שצריך קודם מברשת קשה?" המשכתי לשאול,התשובה הדהימה אותי,"מה זה משנה,אין לי כוח לאכף אני כבר רוצה לרכב!".לא הועילו כל התלונות וההתחצפויות שלה,הכרחתי אותה לקשור מחדש את הסוסה,להבריש אותה כראוי ולא לחפף אפילו פעם אחת בתהליך.מדי פעם העפתי מבט על המדריכה שהתרוצצה הלוך ושוב ותיקנה את טעויות הילדים כשברקע קריאות בסגנון "אני רוכב עליה היום ולא אכפת לי". הסתיים האיכוף והילדים פנו אחר כבוד למנז',אני התעסקתי באיכוף הסוסה שלי ועליתי לרכב במנז' סמוך.הייתי עסוק עם הסוסה ולא התייחסתי כלכך לצעקות שבאו מצד הילדים,אבל כשהחלק האינטנסיבי של הרכיבה שלי נגמר התחלתי לצפות בשיעור.הינה דגומה למה שהתרחש שם,ילד ישב על סוסה שפסעה לה בשלווה לאורך הגדר ודירבן אותה ללא תועלת כשהוא מושך בפיה בפראות(לא,לא היה לסוסה מתג,רק ראשית בית שחוברו אליה מושכות,למזלה של הסוסה) וצורח בקול גדול שהוא רוצה להחליף את הסוסה המעצבנת הזאת כי היא לא עושה מה שהוא אומר לה.אילו אני במקום המדריכה הילד כבר היה יושב על ספסל חלק ניכר מהשיעור עד שהיה לומד קצת משמעת.אבל המדריכה ניסתה לשדל אותו,להסביר לו ולתמרן אותו שיעשה בסך הכל מה שהיא אומרת. נקפוץ לרגע מהתמונה הזאת לפורום,בזמנו סיפרתי לכם על מדריך שהיה לי שהציב לתמידה אולטימטום "או שאת עושה מה שאני אומר או שאת הולכת" הילדה ירדה מהסוס והלכה.רוב המגיבים לשרשור ההוא פסקו כי המדריך עשה טעות ובמקום להיות כלכך נוקשה עם הילדה היה צריך לדבר איתה ולשכנע אותה. בחזרה לשיעור של הילדים-צעקות,וויכוחים ותלונות היו פסקול חביב לשיעור,אם הילדים למדו שם משהו אז זה שמיתרי הקול הצעירים לשהם יכולים להגיע לרמות מרשימות למדי. פינוק היתר הזה הוא מעבר לבינתי,כאדם ש"קנה" את שיעורי הרכיבה שלו בזיעה מגיל צעיר התייחסתי (ואני מתייחס) לכל שיעור כמשהו חשוב ורציני,בגילם לא עלה אפילו על דעתי לא להסכים עם המדריך,ועם כמות הידע שיש לידים האלה (כמות ששואפת לאפס) הם צריכים לשמוח על דבר שלמדו,ככה הייתי אני ושאר החברים שלי שהיו מבלים יום שלם בניקוי אורוות כדי לזכות בשיעור המיוחל. זה רק אני או ש "העפה" של ילד בעייתי או שניים יהפכו את השאר לצייתנים יותר ותובעניים פחות? או שאני נוקשה מידי? וצריך להמשיך לשכנע ילדים להקשיב ולפעול לפי המדריך, כי הרי גם ככה כמות התלמידים לא בשמים (ותלמידים זה כסף,עבודה והמשך קיומה של החווה כאורווה של קיבוץ). באופן אישי אני מעדיף להפטר מכמה "חאפרים בפוטנציה",להשליט משמעת רצינית יותר וללמד ילדים להעריך את את הסוסים והמדריך.אם המחיר הוא אובדן של רוכב צעיר או שניים,זה מחיר סביר מבחינתי. מה דעתכם? האם חוסר המשמעת הזה והפנקת נמצאים גם באורוות שלכם? (הכוונה לאלה שרוכבים/מדריכים באורוות בית ספר) ואם כן מה המדריכים עושים בנידון? אגב,מאוחר יותר התקיים שיעור למבוגרים (30+) שהתחילו לעסוק ברכיבה,הם נראו כמו ילדים קטנים ונרגשים כשהם בולעים בצמא כל מה שהמדריכה אומרת.בקיצור-ילדים טובים.
