לירון לייבמן
New member
פנס וצידה לדרך...
חברים יקרים, לפני מס' שנים(בקירוב לשלוש נדמה לי)קראתי את הטור בעיתון ידיעות נדמה לי של המחברת טל נחשון לרגל יום המשפחה ומאז זה תלוי אצלי על המקרר, הטקסט בעיקרו מתבסס על אותם הדברים שאנו מוכירים תודה בחיינו ותמיד איתנו גם בטוב וגם ברגעים פחות ...מאחלת לכולנו לדעת לזהות ולהוכיר תודה על מי שאנחנו, ועל האנשים החשובים לנו ביותר ועל מה שאנו בזכות ההכרות והקשר עימם, כמאמנים חשוב תמיד להזכיר למתאמנים שלנו ולזהות יחד איתם גם אם שכחו, עם מה יצאו לדרך....... "אבא שלי נתן לי פנס, שיאיר לי את דרכי. הוא אדם פרקטי ואור זה דבר חשוב. אמא שלי שמה בתיק אומץ, ביטחון עצמי, יושר ואינדיבדואליות, אבא הוסיף סנדוויץ עם פרוסות משמעת עצמית וממרח מעשיות, וככה יצאתי לדרך. בוס לשעבר שמגדל ילדים שאל אותי פעם : " מה עשו ההורים שלך שאת כזו חסרת פחד, מסתובבת בעולם הזה במין ביטחון כזה שהכל יהיה בסדר"? חשבתי על זה לרגע ואמרתי לו" " ההורים שלי תמיד נתנו לי להרגיש שמה שאני רוצה, אני יכולה להשיג. הם תמכו בי בכל החלטה חשובה שעשיתי, ואתה יודע מה? אני בטוחה שגם אם הייתי רוצה להקים כת שמאמינה בלחבוש עליי בננה על הראש, והייתי משכנעת את ההורים שלי שזה חשוב ועקרוני לי, הם היו תומכים, ואפילו בשטות כזאת. היו אומרים לי "לכי על זה". אבא שלי מספר בכל הזדמנות איך כשהייתי בכיתה י"ב הזמינה אותו המחנכת שלי לשיחת נזיפה. היא סיפרה לו שבטיול השנתי אירגנתי מרד תלמידים שבו התססתי את כולם, על כך שזה לא הוגן שהמורים ישנים בחדרים ואילו אנו באוהלים. "הבת שלך לא יודעת לקבל מרות, מר נחשון". היא אמרה לו. הוא חזר הבייתה כועס מאוד על הבושות שעשיתי לו, בוודאי רצה לתת לי סטירה או שתיים. במקום זאת, שבשבועות שאח"כ היה מצקצק וחוזר על המשפט בכל ארוחה, באותו טון מאוכזב:" הבת שלך לא יודעת לקבל מרות. יא אללה. "איפה טעיתי"?היום הוא מדבר על זה בגאווה על חוש הצדק שהתפתח ועל אי הליכה עם הזרם, שרכשתי בבית. אנחנו לא סתם נולדים למשפחה שאליה אנו מגיעים. יש מטרה ברורה, גם אם סמויה מן העין, למפגש האינטנסיבי הזה. השיעורים הבסיסים שנחווה בבית יכולים להיות משמעותיים ביותר, ארגז הכלים הראשוני שלנו לעולם. מערכת היחסים שאנו מנהלים עם המשפחה הגרעינית שלנו היא ללא ספק הארוכה והטעונה ביותר שנחווה. ההשפעה ההדדית פטאלית. כולנו מכירים את זה, עם בני משפחה האש יכולה להידלק בשניות, וכאב של שריפה כזאת יכול להיות קטלני. וזה לא משנה-גם אם נהיה רחוקים פיזית, אנו קשורים בעבתות. יום המשפחה הממשמש ובא הוא אולי זמן טוב להגיד תודה למשפחה, וגם לסלוח. עד מתי נאשים את ההורים המסכנים שלנו, לעיתים כבר מבוגרים, בטעויות שנעשו בזמן עבר?עד מתי נלקק את פצעי הבגרות?מספיק. כמו שההורים צריכים להגיד בנפרדותם של ילדיהם, גם ילדים צריכים לשחרר את הוריהם מאחריות לתסכולים בזמן הווה. אז תודה למשפחה שלי: לאח שלי, שלימד ומלמד אותי טוב לב אמיתי מהו. לאמא ואבא, על הכלים שבחרתם לתת לי להתמודדות עם העולם. אני מתנצלת שעדיין לא העמדתי לכם יורשים ואין לכם תמונות של נכדים להראות לחברים. בוודא אעשה זאת בשנים הקרובות. מקווה להעניק להם, באותה מסירות, פנס וצידה לדרך... אותי זה תפס, אמנם מדובר על יום המשפחה, אך מדובר באמת על מי שאנחנו, על ארגז הכלים שברשותינו, על מי שאנו ומי שאנו רוצים להיות ומה אנו לוקחים מכל אחת מהדמויות במשפחה ובסביבה הקרובה. מה אתם לוקחים מהכתוב? את מי אתם לוקחים מחייכם?על מה הינכ מוכירים לו תודה? על מה הינכם מוכירים תודה השנה? רגע לפני תחילתה של השנה, חישבו על 3 דברים שהינכם מודים עליהם שקיבלתם מבן משפחה/חבר וכו', חשבו על משהו שהשאיר אצלכם, הרימו טלפון/שלחו מייל לאותו האדם והודו לו על מי שהינו ועל מה שמסמל עבורכם. מה ארגז הכלים שלכם מכיל רגע לפני פתיחת השנה? אילו כלים תרצו לצרף? שנה מניבה, מעשית ובה החלטות טובות וראויות למי שהינכם, באהבה,
חברים יקרים, לפני מס' שנים(בקירוב לשלוש נדמה לי)קראתי את הטור בעיתון ידיעות נדמה לי של המחברת טל נחשון לרגל יום המשפחה ומאז זה תלוי אצלי על המקרר, הטקסט בעיקרו מתבסס על אותם הדברים שאנו מוכירים תודה בחיינו ותמיד איתנו גם בטוב וגם ברגעים פחות ...מאחלת לכולנו לדעת לזהות ולהוכיר תודה על מי שאנחנו, ועל האנשים החשובים לנו ביותר ועל מה שאנו בזכות ההכרות והקשר עימם, כמאמנים חשוב תמיד להזכיר למתאמנים שלנו ולזהות יחד איתם גם אם שכחו, עם מה יצאו לדרך....... "אבא שלי נתן לי פנס, שיאיר לי את דרכי. הוא אדם פרקטי ואור זה דבר חשוב. אמא שלי שמה בתיק אומץ, ביטחון עצמי, יושר ואינדיבדואליות, אבא הוסיף סנדוויץ עם פרוסות משמעת עצמית וממרח מעשיות, וככה יצאתי לדרך. בוס לשעבר שמגדל ילדים שאל אותי פעם : " מה עשו ההורים שלך שאת כזו חסרת פחד, מסתובבת בעולם הזה במין ביטחון כזה שהכל יהיה בסדר"? חשבתי על זה לרגע ואמרתי לו" " ההורים שלי תמיד נתנו לי להרגיש שמה שאני רוצה, אני יכולה להשיג. הם תמכו בי בכל החלטה חשובה שעשיתי, ואתה יודע מה? אני בטוחה שגם אם הייתי רוצה להקים כת שמאמינה בלחבוש עליי בננה על הראש, והייתי משכנעת את ההורים שלי שזה חשוב ועקרוני לי, הם היו תומכים, ואפילו בשטות כזאת. היו אומרים לי "לכי על זה". אבא שלי מספר בכל הזדמנות איך כשהייתי בכיתה י"ב הזמינה אותו המחנכת שלי לשיחת נזיפה. היא סיפרה לו שבטיול השנתי אירגנתי מרד תלמידים שבו התססתי את כולם, על כך שזה לא הוגן שהמורים ישנים בחדרים ואילו אנו באוהלים. "הבת שלך לא יודעת לקבל מרות, מר נחשון". היא אמרה לו. הוא חזר הבייתה כועס מאוד על הבושות שעשיתי לו, בוודאי רצה לתת לי סטירה או שתיים. במקום זאת, שבשבועות שאח"כ היה מצקצק וחוזר על המשפט בכל ארוחה, באותו טון מאוכזב:" הבת שלך לא יודעת לקבל מרות. יא אללה. "איפה טעיתי"?היום הוא מדבר על זה בגאווה על חוש הצדק שהתפתח ועל אי הליכה עם הזרם, שרכשתי בבית. אנחנו לא סתם נולדים למשפחה שאליה אנו מגיעים. יש מטרה ברורה, גם אם סמויה מן העין, למפגש האינטנסיבי הזה. השיעורים הבסיסים שנחווה בבית יכולים להיות משמעותיים ביותר, ארגז הכלים הראשוני שלנו לעולם. מערכת היחסים שאנו מנהלים עם המשפחה הגרעינית שלנו היא ללא ספק הארוכה והטעונה ביותר שנחווה. ההשפעה ההדדית פטאלית. כולנו מכירים את זה, עם בני משפחה האש יכולה להידלק בשניות, וכאב של שריפה כזאת יכול להיות קטלני. וזה לא משנה-גם אם נהיה רחוקים פיזית, אנו קשורים בעבתות. יום המשפחה הממשמש ובא הוא אולי זמן טוב להגיד תודה למשפחה, וגם לסלוח. עד מתי נאשים את ההורים המסכנים שלנו, לעיתים כבר מבוגרים, בטעויות שנעשו בזמן עבר?עד מתי נלקק את פצעי הבגרות?מספיק. כמו שההורים צריכים להגיד בנפרדותם של ילדיהם, גם ילדים צריכים לשחרר את הוריהם מאחריות לתסכולים בזמן הווה. אז תודה למשפחה שלי: לאח שלי, שלימד ומלמד אותי טוב לב אמיתי מהו. לאמא ואבא, על הכלים שבחרתם לתת לי להתמודדות עם העולם. אני מתנצלת שעדיין לא העמדתי לכם יורשים ואין לכם תמונות של נכדים להראות לחברים. בוודא אעשה זאת בשנים הקרובות. מקווה להעניק להם, באותה מסירות, פנס וצידה לדרך... אותי זה תפס, אמנם מדובר על יום המשפחה, אך מדובר באמת על מי שאנחנו, על ארגז הכלים שברשותינו, על מי שאנו ומי שאנו רוצים להיות ומה אנו לוקחים מכל אחת מהדמויות במשפחה ובסביבה הקרובה. מה אתם לוקחים מהכתוב? את מי אתם לוקחים מחייכם?על מה הינכ מוכירים לו תודה? על מה הינכם מוכירים תודה השנה? רגע לפני תחילתה של השנה, חישבו על 3 דברים שהינכם מודים עליהם שקיבלתם מבן משפחה/חבר וכו', חשבו על משהו שהשאיר אצלכם, הרימו טלפון/שלחו מייל לאותו האדם והודו לו על מי שהינו ועל מה שמסמל עבורכם. מה ארגז הכלים שלכם מכיל רגע לפני פתיחת השנה? אילו כלים תרצו לצרף? שנה מניבה, מעשית ובה החלטות טובות וראויות למי שהינכם, באהבה,